שמעון כהן
קהילת חסידי קרלין סטולין, עדיין כואבים את פטירתה הטראגית של הילדה הצעירה חיה שמעיה ע”ה, שנפטרה לדאבון כל לב בדמי ימיה, והשיבה את נשמתה בטהרה לאחר מסכת תלאות ויסורים כואבים.
חיה ע”ה (חיה מלכה סלאווה – בשמה המלא, כפי שעדיין שגור על לשונם של המוני הידידים שהעתירו עליה בתפילות), נולדה לפני 10 שנים בדיוק, כבת זקונים להוריה החשובים, משפחת הרה”ח הרב יוסף שמעיה שליט”א, מהמשפחות הוותיקות המפארים את עירנו המעטירה ביתר עילית, כבר רבות בשנים.
אביה שיבלחט”א, מכהן כמשגיח רוחני בישיבת “תפארת יוחנן”, דחסידי קרלין סטולין בביתר, ומוכר אצל כולם כאיש חינוך רם מעלה, המהווה בעצם דמותו דוגמא אישית של תלמיד חכם חסידי שורשי, החסיד במעשיו ולבו לב רחום לסובביו. זקני העיר מפטירים אחריו בהערכה, שמזכיר מאוד את דמותו של חמיו, איש החסד הרה”ח ר’ משה אייזיק בוקשפן ז”ל, שנודע ברגישותו המיוחדת למען הזולת, ואף הקים ויזם מפעלות חסד מקוריים ביותר. “החסד, והמחשבה על השני – הם סימן ההיכר הבולט של בני משפחתו ההולכים בדרכיו”.
חיה ע”ה התחנכה בבית החינוך ‘בית ברכה’ בביתר עילית, וקנתה לעצמה שם טוב של תלמידה מצטיינת במידות ויראת שמים. רק בתקופה האחרונה למדה בתמימות חן להתפלל את כל תפילת “שמונה-עשרה”, ושאבה מכך חיזוק והנאה רוחנית.
לפני מספר חודשים התגלה בגופה מחלה קשה, והתחילה בסדרת טיפולים מייסרים כדי להתגבר על המחלה, אך מצבה הרפואי הלך והתדרדר, וכך דעכה ונחלשה לנגד הוריה המסורים שעטפו אותה באהבה אין קץ, לא משו ממיטתה, וניסו בכל דרך להילחם על חייה.
באמונה ובגבורה
תלמידי ישיבת קרלין, והוריהם שיחיו, שחים בהתפעלות על גבורת נפשו של אביה שיבלחט”א, הרה”ח ר’ יוסף שליט”א, שבגבורת אומץ מיוחדת התחזק באמונה, וחיזק את סובביו ותלמידיו, והתגבר בכוחות גבורת ארי, לנהל את סדרי הישיבה בין ה’קפיצות’ והלילות ששהה בבית החולים, והצליח ‘לחיות’ עם תלמידיו כרגיל, באהבה ומסירות עילאית, ללא שום שינוי ניכר. תלמידי הישיבה מצידם החזירו למשגיח שליט”א באותו מטבע, והוסיפו בסדרי לימודם ומבצעי חיזוק, לזכות ולישועת חיה מלכה סלאווה בת ריז’שע גיטל.
לדאבון לב נפטרה במוצאי שבת “קבלת התורה”, כשאביה הדגול שליט”א ציין בדבריו את העובדה המפעימה שביום שישי, מלאו לה עשר שנים מיום ליום, “אך השי”ת רצה שתהיה בעולם עוד שבת אחת של קבת התורה”… כך ציין את גדלות נפשה של חיה ע”ה, שלאורך כל התקופה סבלה בדומיה, וכל מה שעמד בראש מעייניה, היו עניינים רוחניים, עד שהצוות הרפואי עמדו נדהמים לראות שמה שהרגיע אותה, היה בראותה את אימה תבלחט”א, קוראת פרקי תהילים בסמוך למיטתה. ת.נ.צ.ב.ה.
בשבעת ימי האבלות, המה הבית מנחמים שבאו להתחזק, אך יצאו מחוזקים בטללי האמונה שההורים שליט”א הרעיפו לכל מבקריהם.