שמעון כהן
בצער ובתדהמה, בהלם כבד וביגון עמוק, ליוו חסידי חב”ד ורבים מתושבי העיר למנוחות את המשפיע הגה”ח ר’ גרשון צבי הכהן פרידמן זצ”ל, שהתבקש לישיבה של מעלה באופן פתאומי, בבוקר עשרה בטבת, בו אנו מקוננים על המצור והמצוק ואומרים “טרוף טורף בו הנותן אמרי שפר”.
ואכן, המשפיע הרב פרידמן זצ”ל היה ‘נותן אמרי שפר’ כפשוטו: כמעיין המתגבר היה, אשר לא יכזבו מימיו. אמרות חסידיות היו שגורות על פיו בכל עת מצוא, והיה דבוק באילנות החיים של צדיקי בית חב”ד וכ”ק מרן האדמו”ר מליובאוויטש זי”ע בפרט. כל מלאכתו הייתה מלאכת שמים – בכתיבת סת”ם לפרנסתו, ובדברי תורה וחסידות שהיה משפיע בכל מקום – בשהותו בבית הכנסת, ובפרט בשטיבלאך הרב קארו שבו היה מתפלל שחרית בימות החול, ובבתי הכנסת של חסידי חב”ד ברחוב אוהב ישראל וברחוב מוצפי, בהם קבע מקום לתפילתו בשבתות.
מאז עבר להתגורר בעיר לפני למעלה מעשור, היה המנוח מיקירי העיר ומחשובי תלמידי החכמים שבה. בקי עצום היה בכתבי החסידות ובייחוד בתורותיו ושיחותיו של כ”ק מרן האדמו”ר מליובאוויטש זי”ע, בהתקשרות נפלאה ובבקיאות עצומה בכל שיחותיו הקדושות, מהן השפיע למבקשי דעת רבים ברחבי העיר ומחוצה לה.
ידען, גאון ועניו
חרף ידענותו הגדולה בתורה ובחסידות – מעולם לא החזיק טובה לנפשו והיה מהלך בצידי הדרכים ולא מבקש גדולה לעצמו. את דברי התורה והחסידות היה משפיע באגביות, בשיחות חולין של חסידים ותלמידי חכמים, כמי שאינו מבקש להתבלט ונוהג כחסידים הראשונים עליהם נאמר ‘שייף עייל שייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה’. ועם זאת, רבים בחסידות חב”ד ומחוצה לה הכירו את המעיין העצום שהיה נובע מרבי גרשון והיו מתבשמים מדברי החסידות שהיו שופעים ממנו כנחל שוטף.
רבי גרשון ע”ה היה מקדם כל אדם בסבר פנים יפות, באמרה חסידית שנונה ובמעשה-רב שיש בו כדי לצייד את השומע בכוחות ליום נוסף של עבודת השם בשמחה ובחיוּת חסידית. ואת כל זאת עשה תוך שהוא מתאמץ להסתיר את היותו גאון מופלא בתורת הנגלה והחסידות, מדייק בדברי צדיקי החסידות, ומי שגם בשיחות חולין כביכול היה משפיע בסביבתו אור חסידי תוך דוגמה אישית נפלאה, במידות טובות ובהצנע לכת, ובמאור פנים לכל אדם.
רבי גרשון ע”ה פעל בכל מאודו להרבות תורה וחסידות. כאשר ראה שחסרים ספרים בבתי כנסיות – תרם מהונו ומלחמו ממש כדי לרכוש ספרים שאנשים יוכלו ללמוד ולהתפלל בהם. בבית הכנסת חב”ד ברחוב אוהב ישראל, בו קבע מקום לתפילותיו והתוועדויותיו, תרם רק לאחרונה ש”ס שלם לצד עשרות ספרי חסידות, וכן תרם את סידורי ‘תהילת השם’ בשטיבלאך הרב קארו, כשבכל מקום הוא מזהיר את הגבאים שלא לפרסם את שמו ולציין כי הספרים נתרמו על ידי ‘החפץ בעילום שמו’.
רבים ביקשו לעצמם תפילין וספרי תורה שנכתבו על ידו, בטהרת לב ובקדושה, כאשר הוא מקפיד בכל יום על מקווה טהרה ולימוד חסידות בטרם עבודת הקודש של הסת”ם, חוק ולא יעבור.
מוויען לליובאוויטש
המנוח זצ”ל נולד לפני כשישים וחמש שנים, בוויליאמסבורג שבניו יורק, לאביו החסיד ר’ חנא הכהן, שנרצח על קידוש השם בידי בני עוולה בשנת תשמ”ד. בבחרותו למד בישיבת ‘עדת יראים – וויען’, וקנה את תורתו מראש הישיבה הגאון רבי עזריאל יהודה לעבאוויטש זצ”ל, כאשר רבותיו הפליאו את כישרונותיו הנדירים ואת קליטתו המהירה. מכתב מראש הישיבה שהפליא מאוד את כשרונותיו נשתמר אצלו, אך ר’ גרשון סירב בענוותנותו להראות את המכתב גם כאשר הפצירו בו.
במהלך שנות לימודיו בישיבת וויען כספה נפשו לתורת חסידות חב”ד, והחל להשתתף בשיעוריו של ה’חוזר’ הגה”ח הרב יואל כהן זצ”ל, עד שהפך לתלמידו המובהק. בשנים הבאות רכש מלוא חופניים תורה וחסידות בחצרו של כ”ק מרן האדמו”ר מליובאוויטש זי”ע, כאשר הוא משתתף בכל התפילות וההתוועדויות בצל הקודש וזוכה להדרכות ותשובות מהרבי, שקירב אותו והדריכו בעבודת השם.
בהגיעו לפרקו נשא את רעייתו המחנכת תבדלחט”א מרת גיטא, בתו של הרב זושא קעניג זצ”ל, מחשובי חסידי חב”ד בירושלים. קבע את משכנו בירושלים עיר הקודש, והיה לאחד ממייסדי קהילת חסידי חב”ד בשכונת נווה יעקב. במשך השנים למד בחברותא עם יבדלחט”א המשפיע הגה”ח ר’ מענדל ווכטר, אותו הכיר עוד משנות מגוריהם בוויליאמסבורג.
בשנות מגוריו הממושכות בירושלים התקרב לגדולי החסידים בירושלים, ובהם המשפיע הגה”ח רבי משה וובר זצ”ל, שמפיו היה חוזר על שמועות וסיפורים המעוררים את הלבבות לעבודת השם בדרך חסידות חב”ד.
כך למשל היה מדגיש רבות את העובדה שכאשר יהודי רוצה לזכות את הזולת במצוות תפילין – עליו לעשות זאת כדי ש’יהודי אחר יניח תפילין’, ולא מתוך תחושה עצמית של ‘אני אניח תפילין ליהודי אחר’, באומרו שההבדל בין שתי הגישות – הוא היסוד בקירובם של אחינו בני ישראל לאביהם שבשמים. כמו כן העיד, שכאשר המשפיעים שבצילם הסתופף פעלו כך בהנחת תפילין ליהודים – “אף יהודי מעולם לא סירב להם, מה שאין כן כאשר ניגשים מתוך תחושת ישות עצמית, יש מי שמסרבים להצעה להניח תפילין”. כמו כן היה רבי גרשון ע”ה אומר ששאיפתו הנעלית ביותר של חסיד צריכה להיות – לעשות נחת רוח להקב”ה.
מזליה חזי
המנוח ע”ה נפטר במיתת נשיקה לאחר שבלילה הפקיד את רוחו בידו של אדון הנשמות, ומשנתו לא קם. סמוך לשעת חצות עוד התפלל ערבית של ליל עשרה בטבת בשטיבלאך הרב קארו, ושעות ספורות לאחר מכן פרחה נשמתו לגנזי מרומים, כאשר צוותי ההצלה שהוזעקו לביתו בשעה 6:40 קבעו כי המנוח ע”ה כבר נתבקש לישיבה של מעלה.
הותיר אחריו יבדלח”ט את רעייתו מרת גיטא, מחנכת דגולה בבית חנה ירושלים ומשפחה ענפה לתפארת, 12 ילדיו ונכדים רבים.
הלווייתו יצאה מביתו ברחוב דרכי איש 2, כאשר רבים מתושבי העיר צועדים בכאב אחר המיטה לאורך רחוב דרכי איש, ועוצרים לעניית ‘אמן יהא שמיה רבא’ קורע לבבות לאורך בתי הכנסת שברחוב. משם המשיכה ההלוויה לבית ההלוויות שמגר בירושלים, שם נפרדו ממנו רבים מיקירי ירושלים, ונטמן לאחר חצות בהר המנוחות, בבחינת ‘מת בערב שבת סימן יפה לו’.
חסידי חב”ד הפליאו את העובדה כי אחת האמרות האחרונות שהשמיע ברבים ממש סמוך לפטירתו – היה רמז מבהיל על העתיד להתרחש עימו: הוא סיפר על מכתב שכתב כ”ק מרן האדמו”ר מליובאוויטש זי”ע למשפיע הרב מנחם זאב גרינגלאס לאחר שקיבל תפקיד בחברא קדישא ש”תפקידו להכין יהודים לתחיית המתים”.
מי יתן תמורתו
פטירתו הפתאומית הכתה בהלם את עדת חסידי חב”ד בעיר ומחוצה לה, כאשר עם פטירתו נעקרה מנופה של החסידות דמות הוד שהייתה דוגמה ומופת ללימוד התורה, להעמקה בכתבי החסידות ובשיחות הקודש, ובהתנהגות חסידית לאות ולמופת, בהארת פנים לכל אדם ובקידוש שם שמים ושם החסידות בכל מקום שאליו הגיע, ויהיו אלו יהודים מכל החוגים והקהלים. ועתה נפער חלל על במותיה של הקהילה בביתר ומחוצה לה.
אחד מחסידי חב”ד בביתר עילית כתב עליו בכאב: “חסיד מקושר עם מאור פנים תמידי, איש ספר, תלמיד חכם שבקי במכמני תורה ושולט בכל כרכי ה’ליקוטי שיחות’ באופן שהפעים אותי תמיד, מקדם כל אדם תמיד עם חיוך של אהבת ישראל ואמירה חסידית שנונה שתמיד הייתה שגורה בפיו. הוא ‘חי’ את השיחות, את סיפורי החסידים, את הזיכרונות מהמשפיעים, בהם רבי יואל ע”ה שהיה רבו המובהק. שלשום אמר לי משהו על שבת עשרה בטבת הבעל”ט ש”צריך לראות שיהיו אנשים”.
“נפטר במיתת נשיקה ביום מצור, יום עשרה בטבת, כדרכו בשקט ובהצנע, עם החיוך התמידי שלו. “מת בערב שבת סימן יפה לו”. ר’ גרשון צבי ב”ר חונא חיים הכהן, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים ושנזכה בקרוב לראותו בתחיית המתים והקיצו ורננו שוכני עפר והוא בתוכם בגאולה האמיתית והשלמה במהרה בימינו. וכמאמר הסליחות היום: חַזְּקֵנוּ בְּיִרְאָתֶךָ. וּבְקִיּוּם תּוֹרָתֶךָ. וּפָקְדֵנוּ בִּישׁוּעָתֶךָ. קֵ-ל מָלֵא רַחֲמִים”.
