שר וגדול 

שמעון כהן 

הלא תדעו כי שר וגדול נפל בישראל: המוני בית ישראל, בוגרי ישיבת ‘עטרת ישראל’ ורבים מתופסי התורה ומעריצי מרביציה – הילכו ביום שישי האחרון, לסדר ‘ואגדלה שמך’, אחר מיטתו של אחד מזקני ראשי הישיבות שבדור, מנחיל התורה להמוני תלמידים בישיבתו ובמחנה ‘בני תורה’ משך עשרות רבות בשנים, בעל מחבר ספרי ‘ברכת מרדכי’ וחבר מועצת גדולי התורה – מרן הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ”ל. 

הגרב”מ זצ”ל, חניך אסכולת ‘גדלות האדם’ הסלבודקאית, חתנו של ה’משגיח’ הנודע הגה”צ רבי מאיר חדש זצ”ל – שיקף בדמותו ובהליכותיו את אותה גדלות תורנית שהשתקפה בהליכותיו, שהיו מזוגות אצילות ואנינות דעת, וכל הווייתו הייתה תורה בעמקות והרבצתה. כושר הנאום הנודע שלו, כישרון ההגדרה והיכולת להפנט המוני מאזינים בדרשות רוויות מליציות תורנית שהיו סוחפות את כל שומעיהן – קנו להן שם ברחבי העולם החרדי וסחפו המונים לתורה ולחשקת התורה. 

שאגת הארי של ה’אלול’ שהיה נושא בראש חודש הרחמים והסליחות – היה מתגלגל והולך מרחוב קאסוטו בבית וגן לכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע. ויכולתו למזג עולמות – בין היותו חניך אסכולת סלבודקה וממשיך שיטתה לבין התמצאותו בעולם הנגינה החסידי ב’זיצים’ ארוכים של ליל שבת עם תלמידיו – הם שיצרו את המזיגה המופלאה והנדירה שהתגלמה בדמותו הייחודית ורבת האנפין של הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי זצ”ל. 

וביום חמישי, לאחר חודשי חולשה ואשפוז – נדמה שאגת הארי. בעיצומה של תקופה מדאיגה לכלל-ישראל – מפני הרעה נאסף גדול התורה, ומיתת צדיקים העמלים בתורה מכפרת, שלא יישמע עוד שבר ושבר בגבולי ישראל ונזכה לשבת בארץ הקודש בהשקט ובשלווה, והקב”ה ידבר שונאינו תחתנו ונזכה לישועה ונחמה בקרוב. 

‘ביתר מפארת את עולם התורה’

זכתה עירנו ביתר עילית, ומרן רבי ברוך מרדכי זצ”ל הוקיר אותה ואת תושביה ונשא אותה על לוח ליבו הטהור. הוא ליווה את העיר כמעט מיום הקמתה, ובהזדמנויות פיאר את עירנו בביקוריו ובנאומיו אשר הותירו רושם כביר. 

אחד הביקורים שנחרטו בזיכרונם של תושבי העיר – היה בעת ביקורו ההיסטורי של מרן שר התורה הגר”ח קניבסקי זצוק”ל בעיר, בערב ראש חודש חשוון תשע”ו. מי שנבחר להתלוות אל הביקור ולשאת דברים בנוכחות שר התורה היה מרן הגרב”מ. 

בדבריו אמר אז: “ברשות שר התורה, מרן בעל הדרך אמונה. אנחנו עומדים עכשיו יומיים לפני תחילת הזמן בכל הישיבות הקדושות. כל אחד צריך לדעת כשהוא נכנס בשערי הישיבה, הוא נכנס על מנת להיות גדול בישראל. הש”ס ניתן לכל אחד ואחד, ההבנה והידיעה של כל התורה כולה, ניתנה לכל אחד מבני ישראל. חייבים להכניס את הביטחון הזה של סיעתא דשמיא לצמוח ולגדול לתפארת.

“גם בדורינו ישנם ספרי תורה מהלכים. מי פטור מזה? בידך, לתקן את המצב לעזור למצב, בידך, בידו, בידי, ביד כל אחד מאיתנו. ביקשו ממני להציע הרי התכנסנו כאן באופן מוצהר לשני דברים חיזוק התורה ובאופן פרטני לחיזוק השבת שזה גם כן עניין תורני.

“אמנם הזמן הרשמי של ביתר זה כמנהג ירושלים, 40 דקות, 40 דקות לפני השקיעה כמנהג ירושלים, קבלת שבת, זה התוספת שבת, לכל הפחות, להגיע 20 דקות לפני כניסת השבת, הכל פורשין ממלאכת חול”, אמר אז בנוכחות שר התורה.

רבים זוכרים גם את ביקורו שנערך בחודש ניסן תשע”ז, לקראת ‘פתיחת הזמן’ בהיכלי הישיבות, אז טרח ובא לעיר ונשא משא בלתי נשכח בפני בני הישיבות בעירנו.

ביקורו הבלתי נשכח של ראש הישיבה החל בתלמוד תורה ‘נטעי מאיר’, הת”ת הוותיק של ציבור בני התורה, הנקרא על שמו של חמיו המשגיח הגה”צ רבי מאיר חדש זצ”ל. במהלך דברי החיזוק שנשא בפני מאות הילדים והמלמדים, ציין הגרב”מ כי בוגרי המוסדות בעיר ביתר מפארים היום את היכלי הישיבות והכוללים בכל רחבי הארץ. לאחר מכן בירך בחום את כל ילדי הת”ת שיזכו לגדול ולפרוח בעמל התורה ולגדול להיות תלמידי חכמים מופלגים.

משם המשיך אז ראש הישיבה להיכל בית הכנסת ‘זכור לאברהם’ שעל ידי קהילת ‘דרך שמחה’, שם נשא את המשא המרכזי לבחורי הישיבות הקדושות, השוקדים על תלמודם בישיבות בין הזמנים ברחבי העיר.

בדבריו עמד על הזכות שיש לכל בן תורה בכך שנבחר להיות ‘עמל בתורה’ שזוהי זכות הקיום של העם היהודי כולו. “אם הקב”ה בחר ביהודי לתת לו את התורה, ממילא הוא נתן לו את הכוחות לקבל את התורה בשלמותה ולגדול לפרוח להיות גדול הדור ממש”. כן עמד בדבריו על כח הטומאה שמנסה בכל עת וגם בזמננו לפגוע בתורה הקדושה ובלומדי התורה.

רבים מתלמידיו מפארים את עירנו ומשמשים בה כרבנים ומרביצי תורה. אחד ומיוחד שבהם הוא הגאון רבי בנימין ג’ייקוב שליט”א, שדבריו הנרגשים לזכר רבו זצ”ל מתפרסמים בעמודים אלו. 

בר-מצווה ללא אבא

הכל החל בי”ט בטבת תרפ”ט. בבית קטן בעיר פתח תקווה נולד בן לגאון רבי רבי ישראל אזרחי זצ”ל ולרבנית הינדא ע”ה – בתו של הרב ברוך שְלוֹם, מחשובי בוגרי ישיבת ‘כנסת ישראל’ בחברון שכיהן כרב בדרום אפריקה והיה נכדו של הגאון רבי אורי דוד אפריון זצ”ל, רבה של זאגר ומחבר ספר ‘אפריון דוד’. וייקרא שמו בישראל: ‘ברוך מרדכי’. 

כמה שנים לאחר לידתו עברה המשפחה לגור בירושלים, שם התגוררו בשכנות לבית מרן פוסק הדור הגרי”ש אלישיב זצ”ל. ראש הישיבה היה מספר כי בעת שאימו ע”ה הייתה מאכילה אותו היתה אומרת לו ומדרבנת אותו, “שיגדל להיות מתמיד כמו הבן של ההומלער רב”.

כבר בילדותו נודע כאחד מהילדים העילויים שבירושלים. חכמתו קרנה על הסביבה, והיה משתעשע בדברי תורה עם גדולי ירושלים. אז זכה לקרבה מיוחדת מהגאון רבי אייזיק שר זצ”ל ראש ישיבת סלבודקה, שראה בו בן טיפוחיו והשקיע רבות בגידולו לתורה ויראה.

וכך סיפר אחיו יבלחט”א הגאון הגדול רבי יצחק אזרחי, מראשי ישיבת מיר: “מספר ימים לפני בר המצווה של אחי הגדול ר’ ברוך מרדכי, אושפז אבינו רבי ישראל בבית החולים ובבית שרר עוני רב ואמי שהתביישה בעניות הניחה סירים מלאים במים על הפרימוס כדי שהאורחים הנכנסים לבקר אותנו יתרשמו שלא חסר דבר.

“בחגיגת בר המצווה שהתקיימה בהיעדרות אבי ז”ל השתתפו רבני ישיבת חברון בראשות ראש הישיבה הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ”ל אשר היה ידיד המשפחה. לפני צאתו נכנס למטבח רבי יחזקאל שהיה מודע לדוחק שחיינו בו, ואמר לאמי: ‘שמעתי עכשיו את דרשתו של בנך ברוך מרדכי וניכר בו שכישרון גדול הוא, שמא יוכל לעזור בפרנסת הבית בכל מיני דרכים’. אמרה לו אמי הצדקת “אלך לעשות ספונג’ה בחדרי מדרגות ברחביה ובלבד שבני יגדל לתלמיד חכם”.

באותה תקופה התקרב למרן הגרי”ז מבריסק זצ”ל שקירב אותו מאוד, ואף דן עמו בעומקה של הלכה כשראש הישיבה זכה להיכנס ולשמוע ממנו שיעורים. מאז החשיב ראש הישיבה את הרב מבריסק זצ”ל לרבו, בדרך הלימוד וההעמקה בעיקר בסדר קדשים. לאחר פטירת הרב מבריסק היה משתתף בשיעורי בנו הגרמ”ד הלוי סולובייצ’יק זצ”ל על סדר קדשים.

כי תבנה בית ‘חדש’ 

צעיר מאוד לימים היה הגרב”מ כאשר נכנס ללמוד בישיבת חברון, שם נודע כאחד מטובי תלמידיה. הוא התחבב מאוד על רבותיו ראשי הישיבה זצ”ל, שראו בו כלי מחזיק ברכה וכי עתידו מובטח כאחד מגדולי מרביצי התורה. בגיל עשרים וארבע נלקח לחתן על ידי משגיח הישיבה הגה”צ רבי מאיר חדש זצ”ל, לבתו הרבנית הצדקנית מרת שולמית ע”ה (שנפטרה לפני חודשים אחדים).

הרבנית ע”ה שהייתה מחנכת דגולה שהעמידה דורות של תלמידות, עמדה לאורך כל השנים לימין בעלה ראש הישיבה בכל מפעלות חייו, בהקמת הישיבה, ייסוד וניהול מחנה בני תורה ועוד, ולאורך השנים מסרה את נפשה למען הרבצת התורה של בעלה כשהיא מסירה מעליו מעול הבית. 

מיד לאחר חתונתו החל ראש הישיבה למסור שיעורים בישיבת חברון, כמו כן החל למסור שיעורים שבועיים לבני הקיבוץ בישיבת ‘כנסת חזקיהו’ שבכפר חסידים. מסירת שיעורים זו נמשכה כשתים עשרה שנה, כשראש הישיבה מוסר את השיעורים במקביל למסירת שיעוריו תמידין כסדרן בישיבת חברון. במהלך השנים היה מצטט ראש הישיבה בדרשותיו, ממוסריו של המשגיח דכפר חסידים הגה”צ רבי אליהו לאפיאן זצ”ל, אותם זכה לשמוע מפיו בתקופת כהונתו בכפר חסידים.

‘בני תורה אנחנו’ 

בשנת תשכ”ד ייסד את תנועת ‘בני תורה’, שמטרתה לחבר ולהכין תלמידי מוסדות תיכוניים לעולם הישיבות. בעשרות שנות פעילותה סחפה התנועה תלמידים רבים שעברו ללמוד בישיבות ליטאיות. כמידי בין הזמנים מקיימת התנועה קעמפים משותפים למאות תלמידי ישיבות ליטאיות וישיבות תיכוניות, כשאת מעמד פתיחת המחנות מפארים גדולי ישראל בהם מרן ראש הישיבה הגראי”ל שטיינמן זצ”ל שהופיע במעמדות הפתיחה מספר פעמים ואף נשא דברים בחשיבות התנועה ופעילותה.

גולת הכותרת בימי מחנה בני תורה, הוא הסיפור המפורסם “יצחק אלחנן שמאלה” אותו נהג ראש הישיבה לספר כמידי שנה בשנה, לפני מאות המשתתפים. הסיפור אותו היה מספר ראש הישיבה היה במוצאי השבת האחרונה של הקעמפ, כשהוא מספר זאת בהתלהבות וברגש גדול, לעורר את לב השומעים לנצל את כישרונותיהם לעמל ולשקידת התורה.

בשנת תשל”ו עזב את ישיבת חברון, באותה התקופה נפטר אביו הגאון רבי ישראל זצ”ל ובעת העליה לקברו הכריז ראש הישיבה על הקמת ישיבה חדשה שתישא את שם אביו ומשכך שם הישיבה הוא ‘עטרת ישראל’. הישיבה נחשבה כישיבת בת לישיבת חברון, וחרטה על דגלה את שיטת ‘גדלות האדם’, אותה ייסד הסבא מסלבודקה זצ”ל, הנהוגה בישיבת חברון. לאורך כל השנים נחשבת דמותו של ראש הישיבה כמייצגת את שיטת “גדלות האדם”, כשבשיחותיו ומשאותיו הרבים נוהג ראש הישיבה להנחיל את אותה השיטה, כמנוף לצמיחה ועלייה רוחנית.

כמשגיח הישיבה כיהן חמיו הגה”צ רבי מאיר הלוי חדש זצ”ל שהמשיך לכהן במקביל לכך כמשגיח בישיבת חברון, כשלאחר מכן התמנה המשגיח הגה”צ רבי חיים וואלקין זצ”ל, שכיהן קודם בישיבת אור ישראל בפתח תקווה לשמש כמשגיח בישיבה כשבין השניים שררו קשרי ידידות והערצה הדדיים. בישיבה כיהנו כרמי”ם שלימים נודעו כגדולי ראשי הישיבות בהם הגר”ד כהן והגרמ”מ פרבשטין כיום ראשי ישיבת חברון, הגר”א סילבר, ראש ישיבת דרך חכמה, חתנו הגר”א וינר ראש הישיבה הגדולה קרית יובל, והגר”י לנדא, כיום ראש ישיבת היכל יצחק.

הישיבה שכנה בשכירות ברחוב קאסוטו שבבית וגן עד לשנת תשע”ט, אז עברה הישיבה למשכנה החדש בקרית הישיבה בעיר מודיעין עילית. 

‘שחלק מחכמתו’ 

במשך עשרות שנים, כמידי ליל שבת, היה נוהג ראש הישיבה למסור ‘חבורה’ מיוחדת בביתו שברחוב קאסוטו, אליה היו נוהרים אברכים ובחורים מכל הישיבות הגדולות ברחבי ירושלים. כשבשבתות מיוחדות כגון בחודשי אלול ובשבתות חנוכה וזכור כמו גם בשבת פרשת וישלח, היה מתקיים כמעין ‘טיש’, כשראש הישיבה היה מלהיב את הנאספים בשירי רגש שהיו נשמעים בכל האיזור. גם בליל ט’ באב היה מוסר מרן הגרב”מ זצ”ל את מאמר החורבן המסורתי אליו היו נוהרים אלפים רבים והשיחה הייתה מועברת בשידור חי לעשרות מוקדים.

בכ”ו באב תשע”ב צורף ראש הישיבה כחבר למועצת גדולי התורה של דגל התורה יחד עם שמונה חברים נוספים. כשראש הישיבה משמש כאחד מנושאי דברה של היהדות החרדית, בכל העצרות והכינוסים בראשות גדולי ישראל זצ”ל ושיבדלחט”א. לכולם זכור נאומו של ראש הישיבה במערכת הבחירות לעיריית ירושלים בשנת תשע”ד באולמי תמיר. אז כובד ראש הישיבה לשאת דברים בנוכחות ראש הישיבה הגראי”ל שטיינמן זצ”ל, ומשפתח ראש הישיבה את דבריו קרא לציבור לעמוד על רגליו, ולברך יחד עמו על מרן הגראי”ל שטיינמן, “ברוך אתה …. שחלק מחכמתו ליריאיו”.

ראש הישיבה נודע בכושר הנאום והרטוריקה, באמצעותם היה נושא משאות חיזוק רבים בכל רחבי ארץ ישראל ובעולם כולו, כשבכל מקום ומקום המונים היו שותים בצמא את דבריו. גם בעתות חולשה לא ויתר ראש הישיבה והיה מכתת רגליו לחיזוקה של תורה, והיה ניכר עליו כי מיד עם פתיחת דבריו היה מדבר כנער צעיר, כשדברי התורה היו נוסכים בו כוחות מחודשים ורעננים.

ר’ ברוך מרדכי, ימינה!

בעשור האחרון לחייו ידע מצב בריאותו של ראש הישיבה עליות ומורדות, ותפילות רבות נישאו לרפואתו בהיכלי התורה. זכה מרן ונסתלק ביום היארצייט של רחל אמנו, הגרב”מ היה מקושר מאד לקבר רחל אמנו, כל תקופה היה מגיע לשפוך שיח בציון, תמיד היה מעודד ומזכיר עצמו לפני הרה”ג רבי משה מנחם קלוגר ראש מוסדות קבר רחל, כשהוא מעריך את הפעולות הגדולות ורשת הכוללים.

במהלך השנים העמיד ראש הישיבה תלמידים לאלפים, בהם שנודעו לימים כראשי ישיבות, אבות ב”ד ורבני ערים, הגר”י פרץ רבה של רעננה, הגר”ד כהן ר”י חברון, הגרמ”ד מייזלס ר”י ראדין הגר”מ טולידאנו אב בית הדין הרבני בירושלים, הגר”י דרעי – רב העיר וראב”ד באר שבע חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.

ראש הישיבה הותיר אחריו דור ישרים מבורך, בן וחתנין רבנן, המכהנים כבוד כמרביצי תורה ויראה, הבן היחיד הגאון רבי בן ציון רו”מ ישיבת עטרת ישראל. וארבעת בנותיו: אשת הגאון רבי אריאל וילנסקי ראש ישיבת ‘אש התלמוד’ בהר נוף, אשת הגאון רבי יהושע קנל משגיח ישיבת ‘עטרת ישראל’ לצעירים, אשת הגאון רבי ישעיהו הדר גלזמן ר”מ בישיבת עטרת ישראל, ואשת הגאון רבי אהרן וינר ראש ישיבת חכמת שלמה בית וגן, ורבה של הקהילה התורנית בקריית יובל, ודור ישרים מבורך של צאצאים רבים הממשיכים את דרכו.

מסע ההלוויה יצא בבוקר יום שישי מביתו ברחוב קאסוטו בבית וגן, לאחר שבמהלך הלילה אמרו בחורי הישיבה פרקי תהילים בזעקות שבר ליד המיטה שהונחה בהיכל הישיבה במודיעין עילית. בהלוויה ספדו יבדלחט”א מרן ראש הישיבה הגר”ד לנדו, מרן ראש ישיבת פוניבז’ הגרב”ד פוברסקי, אחיו הגאון הגדול רבי יצחק אזרחי מראשי ישיבת מיר, הגאון הגדול רבי צבי קושלבסקי, בנו וממשיך דרכו בראשות הישיבה הגאון רבי בן ציון אזרחי וחתניו. 

ובעולם הבא, בוודאי הכריזו בבוא נפש גדול התורה שמסר נפשו כל ימיו להרבצתה: “פנו מקום, ר’ ברוך מרדכי, ימינה!” 

אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו | הגאון רבי בנימין ג’ייקוב, מחשובי הרבנים בעירנו דיין ומו”ץ היכלי בתי הוראה לשכת הפוסקים מח”ס “משנה קצרה”  ותלמידו הקרוב של מרן ראש הישיבה הגרב”מ אזרחי זצוק”ל, בדברי פרידה מיוחדים ל’שערים’:

איבדנו אבא, איבדנו מנהיג 

הגאון רבי בנימין ג’ייקוב 

כולנו מזועזעים מאז השמועה על הבשורה המרה בהסתלקותו של מרן פאר הדור ראש הישיבה חבר מועצת גדולי התורה הקברניט – מרן ראש הישיבה רבי ברוך מרדכי אזרחי זצוק”ל. 

בהסתלקותו של מורי ורבי זצוק”ל, נעקרה מאיתנו הדוגמה המופלאה של התמדה ושקידה בתורה ללא לאות וללא שינה; דוגמה של ‘גישמעק’ בלימוד שאין דומה לה. לראש ישיבה הייתה הנאה מיוחדת בלימוד, שהייתה סוחפת את כל הסובבים אותו. והרי ידוע שהיו מגיעים איליו מכל הישיבות לשמוע ממנו חבורות בכל מקצועות התורה: הן חבורות על ‘קדשים’ שהיה עושה בזמני לאברכי הכולל, ואר כך לבחורים מישיבת חברון וכן ה’שמועסים’ המפורסמים של לילי השבת של חודש אלול.

סדר הדברים היה שראש הישיבה מתחיל במסירת ‘חבורה’ ואחר כך עובר לשמוע’ס, כאשר לאחר מכן היינו פורצים בשירה מרגשת שמתאימה לימים הנוראים. איי, איי, מי שזכה לחוות את הימים האלו – היה נכנס לראש השנה אחרת לגמרי… וכמובן – השאגה של ‘אלול’: כמעט בכל יום מימי האלול היה מרן עולה על העמוד והיה מודיע לכל בני הישיבה ש”אלול” היום וזה היה נותן את ‘יראת הדין’ בימים  אלו.

כל כך קשה לומר עליו את המילים ‘זכרונו לברכה’. אבל אנו צריכים ללמוד ממנו את האור שהוא נתן לחיינו ולהמשיך את המורשת של מרן ראש הישיבה.

כל כולו היה ‘שטייגען’ בטהרתו. היה דורש מהבחורים רצף בלימוד והיה דורש ששום בחור לא יצא מהישיבה מתחילת הזמן עד שבועות. בחורף לא יוצאים מהישיבה עד חנוכה. ופשיטא שב’אלול’ אין לחשוב על יציאה וכמובן שזה היה נותן אווירה רצינית ביותר בישיבה.

זכורני שפעם שאלנו אותו האם לסגור את חלק מהתאורה של הבית מדרש בשעה אחת בלילה, כשנשארנו כמה יחידים בבית מדרש, ונשאיר רק מעלינו את התאורה. אמר לנו ראש הישיבה: “אפילו אם בחור אחד לומד חייבים להשאיר את כל האורות דולקים לכבוד התורה; התאורה נותנת אווירה לכל הבית מדרש”. מעשה זה נותן לנו מושגים להבנת אהבת התורה שלו.

והשקיעוּת בלימוד התורה – אין בדומה לה כלל וכלל. 

בכל שעה שהיינו נכנסים אליו – ראינו אותו שקוע כל כולו בלימוד התורה ובכתיבת חידושי תורה. הוא לא ישן על מיטה כל השבוע וכשהיה עייף הוא היה נרדם עם חידושי התורה שכתב היה מתמיד עצום היה יכול להגיע לשתים עשרה שעות של לימוד ברציפות,

היה לו משהו מיוחד שהיה מכניס בנו חשק רב ללמוד גם חומש ונביא ומדרשי חז”ל. ולא שהוא היה מדבר על כך, אלא שבכל שבת, הן בליל שבת והן ביום שבת לאחר התפילה היה קידוש בבית המדרש והיו אוכלים ושרים ואז מרן ראש הישיבה היה אומר ווארט על הפרשה והיה מביא מדרשים ושאלות נפלאות על הפרשה. וכן בדרשות של ליל שבת היה נותן לנו מדרשים וגמרות מכל רחבי התורה וזה נתן לנו חשק להשקיע גם בחלקים אלו של התורה שבהם בהרבה ישיבות לא עוסקים כלל ולא יודעים את הדברים הנפלאים שיש בזה.

למרן ראש הישיבה היה אכפת באמת מכל אחד ואחד, ורואים זאת גם מתוך דרשותיו. 

בהספד על מרן הגראי”ל שטיינמן זצוק”ל הביא ראש הישיבה את דברי הזוהר הקדוש על כך שבני ישראל עבדו בפרך ושיעבדו את ישראל במצרים “בעבודה קשה בחומר ובלבנים… אשר עבדו בהם בפרך”, כנאמר בתורה. ופירש הזוהר ש’קשה’ – זו קושיה, ו’בפרך’ היינו בפירוק, כלומר שבני לוי היו עסוקים בשטייגען. והקשה ראש הישיבה זצ”ל: איך אפשר לקרא לזה ‘קושי’ ו’פרך’? הרי אין תענוג גדול יותר מלימוד תורה? ותירץ, שאמנם בני לוי למדו, אבל בראותם שאחיהם לא זכו לזה – היה להם בעצם הלימוד קושי גדול בראותם את אחיהם סובלים… מכאן אנו לומדים שמרן ראש הישיבה היה כל כולו שקוע בלימוד, אבל היה אכפת לו שכולם יעשו שטייגען ברציפות, וזאת מצד אהבת ישראל שלו.

הכרת הטוב שראש הישיבה היה דורש מכל אחד ואחד – הייתה במידה מופלאה. הוא סבר שאי אפשר להיות תלמיד חכם ללא להכיר טובה. אני מכיר משפחה שלראש הישיבה הייתה הכרת הטוב גדולה אליה והיה מגיע לכל האירועים של כל הצאצאים במשפחה זו, גם בשנותיו האחרונות ובשארית כוחותיו –  העיקר להוקיר טובה. 

כידוע מרן היה מתבל את דבריו בצחצוחי לשון והיה יודע למשוך בדבריו המרתקים את כל שומעיו והדברים היו מאירים כנתינתן מהר סיני. 

ואף שהיו כאלה שלקחו את מליצותיו והיו עושים את העיקר טפל – אבל כבר ידועים מה שאמר עליו הגראי”ל שטינמן זצ”ל שכתוב “אין תוכו כברו” ואצל הראש ישיבה זה להיפך “אין ברו כתוכו”. כלומר, כמה שהוא גדול בתורה ובמוסר והוא חי את התורה – אין זה אפילו מקצת שבמקצת ממה שהוא באמת בתוכו. וכמו שהעיד עליו בלוויה מרן גאון ישראל הגר”ד לנדו שליט”א שהוא היה שלם בתורה ובמוסר ובאמונה. 

היה לו פינה חמה לעירנו המעטירה ביתר, שהיה אומר עיר שכל כולו קודש, תענוג לשהות בעיר נקיה ברוחניות ובגשמיות,

איבדנו את הקברניט שלנו את מי שהיה ראש המדברים בכל מקום, מי שהיה לו את כושר ההנהגה של הדור, ומי שהיה מלמדנו מוסר ומורה לנו איך לומדים סוגיה ואיך לומדים בסדר מוסר עם הניגון הנפלא והחודר.

יתומים היינו ואין אב! יתומים היינו ואין דמות! לא נשאר לנו אלא ללמוד מדרכיו ונזכה שיבולע המוות לנצח ומחה ד’ דמעה מעל כל פנים…

מאת תלמידו הבוכה מרה,

בנימין ג’ייקוב