מערכת ‘שערים’
העיר ביתר עילית הפכה בשנים האחרונות לעיר מטרופולין. מכל הסביבה באים המוני לקוחות מדי יום כדי ליהנות מההיצע הנרחב של המוקדים והחנויות במרכזים המסחריים בעיר, שמציעים שפע של שירותים וסחורה מכל הסוגים – מבנקים, קופות חולים ובתי מרקחת, דרך חנויות לביגוד והנעלה, מעסקים לממכר כלי בית ומוצרי חשמל, ועד למרכולי הענק, הסופר-מרקטים הגדולים שמושכים קהל לקוחות מכל רחבי האזור.
ביתר עילית שוכנת בנקודה אסטרטגית בגוש עציון. בסמיכות אלינו שוכנת המועצה המקומית צור הדסה, שתושביה מרבים לקפוץ לעיר החרדית השכנה כדי לערוך קניות מכל סוג. מעט רחוק יותר, לכיוון צומת גוש עציון וסביבותיו, ממוקמים יישובי גוש עציון – שרשרת יישובים וכפרים גדולים וקטנים, בהם ‘אלון שבות’, ‘נווה דניאל’ ועוד – אשר גם הם נהנים מסמיכות של כעשר דקות עד רבע שעת נסיעה לביתר עילית.
וביתר, היא הגדולה והשוקקת שבין היישובים הללו, מה שמקנה לה מעמד של עיר מטרופולין. מרכזי המסחר בעיר שוקקים חיים. ברגעים אלו ממש, תוך כדי שהדברים נכתבים – נבנה לו עוד מרכז מסחרי בעיר. לצד ‘שמחת משה’, ‘קניון העיר’, ו’מרכז חיים זקן’ – תמרים, נפתח לאחרונה מרכז קניות חדש באזור הסואן ביותר בעיר – כיכר הר”ן, שם ניתן למצוא חנויות בגדים ומזון, כאשר בעתיד הלא־רחוק אמור להיפתח במקום סניף של רשת ‘אושר עד’, כאשר זו תצטרף לסניפי הרשתות הקיימים – ‘רמי לוי’, ‘יש חסד’, ‘שפע ברכת השם’, ‘חסד לאלפים’ ועוד.
כמי שאמונים על הכנסת אורחים – ביתר מקדמת בברכה את האורחים מהסביבה. מה גם שהתופעה מסייעת לעסקים המקומיים ומסייעת בפיתוח הכלכלי של ביתר. עינינו אינה צרה באורחים – ההיפך הוא הנכון: ישמעו רחוקים ויבואו, ויראו כיצד מתנהלת עיר חרדית טהורה, עיר שלא חסר בה דבר ויחד זו מתנהלת על טהרת הקודש.
‘עיר על טהרת הקודש’ אמרנו. ובדיוק כאן בדיוק טמונה הנקודה הבעייתית – שמדירה שינה מעיניהם של רבים וטובים בעיר. לאחרונה ישנה בעיר הרגשה של ‘צָדוּ צְעָדֵינוּ מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ’ (איכה ד’, יח). נשים מיישובי הסביבה שבאות לערוך את קניותיהן בביתר, כשהן מופיעות בצורה בלתי צנועה, הפוגעת עמוקות ברגשותיהם של כלל תושבי ביתר עילית. עד כדי כך, שתושבי העיר עצמם – כבר מרגישים שהם אינם יכולים להסתובב בעירם-שלהם, העיר שבה הם מתגוררים וחיים את חייהם, העיר שבה הם משלמים את הארנונה שלהם ובה מגדלים את ילדיהם – מחמת מחזות חוסר-הצניעות המחרידים, שחורצים חריצים של צער בנשמה הטהורה של אלו שרוצים לגדל את ילדיהם ולחיות את חייהם באווירה צנועה, מבלי להיחשף למחזות של פריצות וכיעור.
ואגב, ההמשך של הפסוק שהובא לעיל מספר איכה הוא: “קָרַב קִצֵּנוּ מָלְאוּ יָמֵינוּ כִּי־בָא קִצֵּנוּ”. זו בדיוק ההרגשה כאשר אי אפשר להסתובב בעיר החרדית שרכשנו בה דירה במיטב כספנו. כביכול חלילה קרב קיצה של העיר כעיר בעלת צביון חרדי.
וכדי ביזיון וקצף!
אם בעבר הייתה התופעה מינורית באופן יחסי – כאשר בין האורחים הרבים שגודשים את העיר מבחוץ רק מעטים לא התחשבו, דבר שגרם לכך שהתופעה עברה מתחת לרדאר – הרי שלאחרונה ההרגשה היא שהסכר נפרץ. ההתנהלות המנומסת של תושבי העיר אולי התפרשה על ידי אי־אלו לקוחות מבחוץ כהסכמה ו’זרימה’ עם הופעה פוגענית ומתריסה, שפוגעת ברגשות העמוקים ביותר והיסודיים ביותר של כלל תושבי העיר, נשים וגברים כאחד.
שלא לדבר על ‘שמירת עיניים’, שהפכה בעיר לאתגר רציני. אם בעבר ידע כל בחור ישיבה ואברך שיש רחובות בירושלים שלא הולכים אליהם (רחוב יפו למשל) ויש אזורים שלא מסתובבים בהם בזמנים מסוימים (הטיילת בטבריה בקיץ למשל), ויש ערים שלא מתקרבים אליהן בכלל (העיר אילת) – הרי שלגודל הצער והחרפה, העיר ביתר עילית הפכה בעצמה למקום שקשה להסתובב בו מבלי להיכשל במראות שמנוגדים בתכלית הניגוד הקיצוני לאופן שבו אנו חיים ולצורה שבה אנו מגדלים את ילדינו ומבססים את חיינו.
ביתר עילית היא עיר שכ־15 אלף בתי האב שבה הוזילו ממיטב כספם כדי לרכוש בה דירה. הם לא באו ‘לחרד’ שכונה ‘מעורבת’; הם הקימו עיר חרדית בדי עמל ויזע, בממון רב שהוזל, ועד היום משלמות רוב המשפחות בביתר אלפי שקלים בחודש כתשלומי משכנתא – הכל במסגרת הרצון הבסיסי הזה, שיורד עד למקום העמוק ביותר בציפור הנפש החרדי – לגור במקום טהור, חף ממחזות לא צנועים.
תושבי ביתר ויתרו על הצעות זולות יותר במקומות אחרים – בדיוק בשל הסיבה הזו: הם רצו להתגורר במקום נקי ממחזות פריצות, הם רצו לגדל את ילדיהם בעיר שרחובותיה צנועים, שאין בה מחזות שנוגדות את אורח החיים ופוגעות אנושות בנשמה ומסאבת את העיניים. זה רצונם – ואת הרצון הזה מצופה מכולם לכבד.
את כל זאת צריכים לדעת כל השכנים היקרים שבאים מיישובי הסביבה לערוך קניות וסידורים בביתר. לבוא בלבוש שלא הולם את רוח הקדושה של העיר – זה לפגוע פגיעה אנושה בתושבים שלא עשו לכם כלום, שלא חטאו ולא פשעו, שרק ביקשו לגדל את ילדיהם בטהרה. בעלי עסקים ראו בהם פוטנציאל כלכלי, פתחו עבורם חנויות, ואז אתם שמעתם על כך והחלטתם שגם אתם רוצים ליהנות מהטוב המסחרי שביתר מציעה. ברוכים הבאים! בשפה שאתם מכירים – ‘וולקאם’. אבל תכבדו, אל תירקו לנו בפנים. אל תפגעו בציפור נפשנו!
נכון, האופי של ביתר שונה מהאופי של ערים חרדיות אחרות, שמתהדרות בכרזות ענק מתסיסות ומושכות־אש. הביתרים שקטים יותר. הם אדיבים. הם מאמינים בפנייה מנומסת ולא קולנית, פנייה שקטה מלב־אל־לב, ולא אזהרה חמורה בשלטי חוצות. אבל זה לא אומר שאנחנו מסכימים ומסכינים למחזות ששורפות לנו את הנשמה. וכן, הסתובבות בעיר שלנו בצורה שלא הולמת את אורח החיים שלנו – זה פוצע ושורף לנו את הנשמה! הבינו נא זאת!
היי, זה הבית שלנו! אתם רוצים לבקר וליהנות? תתנהגו כפי שמתנהג מישהו שמתארח בבית של מישהו אחר ומכבד את רגשותיו וציפיותיו של המארח.
מכאן הקריאה גם לכל בעל עסק בעיר – שיציב בכניסה לחנותו שלט בולט, בצורה מכובדת, המבקש מהלקוחות להתחשב באורח החיים החרדי של העיר. “נא לכבד את רגשותינו ולהיכנס בלבוש ההולם את עירנו”.
ובזכות ההתחזקות בגדרי הקדושה נזכה לקיום הפסוק בתהילים “אַלּוּפֵינוּ מְסֻבָּלִים אֵין פֶּרֶץ וְאֵין יוֹצֵאת וְאֵין צְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ”.
בשם כלל תושבי ביתר עילית
מערכת ‘שערים’
