מערכת ‘שערים’
חודש אייר כבר בעיצומו. עם כל יום שחולף לתוך החודש הזה – חודש ‘תמים’ בספירת העומר, היחיד מחודשי השנה שמתחילתו ועד סופו אנו מקיימים מצוות ‘וספרתם לכם’ – מתעוררים הגעגועים ועולה ההֶמְייָה לקראת היום המרכזי של החודש שמזוהה כל כך עם היום הקדוש והמיוחד שבמרכזו – יום ל”ג בעומר, שמחת הילולתו של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.
שירת ‘בר יוחאי’ החלה להישמע בלילות שבת בבתי הכנסת ובבתים. ילדים אוספים קשרים למדורות. הלב היהודי עולה על גדותיו בהמייה ובהתרגשות לקראת יום ל”ג בעומר הקרב ובא, והמחשבות, כמו גם הדיונים הפומביים בשטיבלאך ובכל מקום – נתונות לאופן הנסיעה השנה לציון הקדוש במירון ביום ל”ג בעומר. בכתבה הנרחבת שמתפרסמת בגיליון זה עסקנו בשאלת הכרטיסים שאזלו, דבר שמבליט את גודל הביקוש של רבבות אלפי ישראל לזכור לקחת חלק בשמחה הגדולה על ציונו של רשב”י.
אין בכך פלא: אין יהודי מאנשי שלומנו שאינו מכיר את גודל הגעגועים והכיסופים של כלל ישראל בכל מקומות מושבותיהם לאתרא קדישא מירון, שם חלקת מחוקק ספון אדוננו התנא האלקי רשב”י שלכל ישראל האיר בסוד תורה הבהיר וכאור החמה מזהיר, ואמרו משמו בגמרא (סוכה מה) “יכול אני לפטור את כל העולם מן הדין” ועליו אמרו בזוהר הקדוש (ח”ב לח א) “מאן פני האדון ד’ דא רבי שמעון בר יוחאי”, ובגמרא (ברכות ט’) נאמר עליו “כדאי הוא רשב”י לסמוך עליו בשעת הדחק”, ותורתו מגן לנו היא מאירת עינינו.
כולנו גדלנו על סיפורי ההוד על אודות הפחד ופחת שאחזו ברבותינו הקדושים שרפי מעלה מצוקי ארץ בעת שהיו עולים על הציון המצוינת באימה וביראה, כדוגמת האור החיים הקדוש זיע”א (כמובא בכתבי הגר”ש הלר זי”ע, רבה של צפת) שכאשר הגיע למרגלות הר מירון ירד מעל החמור והתחיל לטפס על ידיו ועל רגליו והיה בוכה ומצעק “היאך אני השפל נכנס למקום אש להבת שלהבת שהקב”ה וכל הפמליא של מעלה כאן, וכל נשמות הצדיקים שמה!” ומובן עד כמה אנחנו דור עקבתא דמשיחא יתמי דיתמי צריכים ליכנס בהכנעה ובענווה.
אלפי בנים יחידים
אלא שעל-מנת לזכות לעלות בהכנעה – עלינו לזכור שאנחנו לא ‘בנים יחידים’. כלומר, מבחינת הישועה והזכות – כל אחד הוא כבן-יחיד אצל רבי שמעון; אולם מבחינת הערבות ההדדית ומצוות ‘ואהבת לרעך כמוך’, מן הראוי לזכור שיש לרבי שמעון עוד מאות אלפים בנים יחידים שרוצים לזכות לעלות על ציונו, ולכן, לא יעלה על הדעת לעלות מתוך גישה ‘אגואיסטית’ של ‘אני ואפסי’, ולשהות בהר כל אחד משך שעות ארוכות ככל העולה על רוחו, מבלי להתחשב בזולת שמבקש אף הוא לזכות בשאיבת דליים של שמחה, תפילה וישועה.
ואם החליטו הרשויות על הגבלת השהייה בהר לכחמש שעות לכל אדם, על מנת לעמוד בתפוסה המקסימלית שמתאפשרת לפי הנחיות הבטיחות שכולנו יודעים את גודל חשיבותם בהר – דבר ברור הוא שצריך פשוט להתאים את עצמנו, ולא לגרום ח”ו להשבתת השמחה עקב תפוסה עודפת שתגרום לרשויות לעכב את האוטובוסים בכבישי הצפון ובכך לגרום עוגמת נפש לאלפי אנשים, נשים וטף.
מה מרגש לשמוע על ההחלטה ההיסטורית של כ”ק מרן האדמו”ר מבאיאן – מי שהוא וחסידיו כה מזוהים עם מירון ול”ג בעומר – לערוך לראשונה את ה’טיש’ של ל”ג בעומר בירושלים, ולא במירון כפי שהיה במשך עשרות שנים, מיום עלותו של האדמו”ר על כס אבותיו. המטרה היא לגרום לכך שהחסידים יחזרו לירושלים לאחר ה’הדלקה’ בליל ההילולא, ולמחרת יחגגו כולם בירושלים ברינה, ובכך יאפשרו ליהודים נוספים לעלות בהמוניהם בשמחה ובבטחה.
הרבי מבאיאן שליט”א מחייב כל אחד מאיתנו!
עשו שבעים תיקונים
ברוך השם, אנו מתבשרים כי השנה יתוקנו תיקונים גדולים בהר, לאחר שזכינו הפעם ל’פרויקטור’ ושר ממונה חרדיים, מי שמירון והילולת הרשב”י זורמים בעורקיהם, ואכן, התוכנית מבשרת על שורה ארוכה של תיקונים עצומים שיבטיחו בס”ד הילולא שתתנהל לפי הצביון הראוי למקום קדוש שכזה, מקום אש להבת שלהבת של התנא האלוקי.
בפעילותם של השר ר’ מאיר פרוש והפרויקטור ר’ יוסי דייטש, יחד עם הצוותים החרדיים העומדים לימינם – התקבלו דרישותיהם של בני היהדות הנאמנה התקבלו עד לאחת. השנה, לקראת ל”ג בעומר תשפ”ג, תיערך ההילולא במתכונת המסורה לנו מדור דור, בקדושה ובטהרה ובשלמות הראויה לכבודו של רשב”י.
כך למשל, המשטרה הבינה כי עליה להרחיק את השוטרים והשוטרות לבל יהינו לעלות בהר ד’ ולהתערבב עם הציבור הק’ העולה בקדושה לפעול לשמוח בשמחת התנא האלוקי, ורק אברכים יראים ושלמים היודעים ומכירים במעלת שגב קדושתו של רשב”י ובזכותם של בני ישראל העולים לראות ולהיראות יופקדו על הסדר במקום ובמעברים וכדומה. המסכים ושלל מרעין בישין הוסרו. דרך המהדרין הורחבה – והוכשרה כולה גם למעבר כהנים, כדי למנוע סכנת נפשות, הוכן שטח ריקודים ענק (‘מערת רבי אלעזר’ – שטח ‘תולדות אהרן’ לשעבר) עם כל התזמורת המסורתית ובעלי המנגנים המוכרים, ועוד ועוד תיקונים חשובים.
להסתפק בחמש שעות
עתה מוטלת המשימה לפתחו של כל יהודי חרדי שכבוד רשב”י חשוב לו: אם אנו רוצים שההסדרים שהושגו השנה יימשכו גם בשנים הבאות, והצביון הקובע במקום יהיה אך ורק חרדי, שמור וטהור – מן הראוי שנאפשר את קיומו של ‘המתווה החרדי’, ונאפשר גם לזולתנו לעלות ברננה.
חמש שעות – זה די זמן והותר לסיים את ספר התהילים כולו, לרקוד עד כלות הכוחות, להגיד ‘לחיים’ למחלקי הח”י רוטל, לאחל ‘מזל טוב’ לאבות של חתני חלאק’ה – ולחזור הביתה בתחושת סיפוק גדולה, בידיעה כי פעלנו ישועה ואיפשרנו גם לאחרים לפעול ישועה כמונו.
ובזכות המאמץ לנהוג כבוד בזולת ולהתחשב בו – נזכה ש”הוא ימליץ טוב בעדינו – אדוננו בר יוחאי” ונזכה במהרה לישועת הכלל והפרט.
