שמעון כהן
שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ עַל נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ: בהלוויות קורעות כל לב, רוויות יגון ותוגה ואנחה עד אין סוף, ליוותה ירושלים למנוחות את שלושת הקרבנות הקדושים והטהורים שנספו בפיגוע הדריסה המזעזע שביצע מחבל ערבי בן בלייעל בערב שבת קודש בכניסה לשכונת רמות בירושלים עיר הקודש. אלפים מיררו בבכי בהלוויות הכאובות, בזעקה ובתפילה לגאולה שלמה במהרה, כי כשל כח הסבל, נמס כל לב ורפו כל ידיים.
בפיגוע המחריד והנורא שאירע ביום שישי בצהריים, עלו במעלות קדושים וטהורים האברך הצעיר הק’ ר’ אלטר שלמה לדרמן הי”ד, בן 19 וחצי שנישא לפני כארבעה חודשים בלבד, וילדי תשב”ר הרכים והטהורים, הבל פה שאין בהם חטא, האחים הק’ אשר מנחם פאלי הי”ד בן ה־8, ואחיו יעקב ישראל פאלי הי”ד בן ה־6, כאשר אביהם יבדחל”א מורדם ומונשם במרכז הרפואי ואף לא יכול היה להשתתף בהלוויה.
פיגוע הטרור הרצחני התרחש בערב שבת קודש פרשת יתרו בצומת היציאה לשכונת רמות, שם המתינו נוסעים חרדיים לאוטובוסים שהיו אמורים לקחת אותם לעשות את השבת במחוז חפצם. ר’ אלטר שלמה לדרמן הי”ד המתין עם בת זוגתו לאוטובוס שייקח אותם לאלעד, שם תכננו לשבות במחיצת הוריו. האוטובוס שעליו היו אמורים לעלות כבר עמד בצומת, אולם שניות ספורות לפני הגעתו לתחנה ביצע המחבל את הפיגוע המזעזע.
משפחת פאלי המתינה לאוטובוס שייקח אותם לשמחת שבע ברכות משפחתית בעיר בני ברק, כאשר הילדים הנרגשים והממורקים מתרגשים לקראת השבת המשפחתית והמשמחת. אבל אז פגעה בהם יד המרצח ובמקום להגיע לבני ברק, שני הילדים הטהורים עלו לעולם שכולו טוב.
היה זה כאשר מן הכביש הגיחה חיית האדם, המחבל שנהג ברכב פרטי, ודרס אותם למוות, לאחר שהמתין זמן ממושך בסמיכות וחיכה שהתחנה תתמלא באנשים, כדי שיוכל לבצע את זממו הרצחני. כשהמחבל זיהה את העומס – הוא שעט לעבר תחנת האיסוף האחרונה, סמוך לרחוב מינץ בכביש רמות. האברך ר’ אלטר לדרמן הי”ד והילד יעקב ישראל פאלי הי”ד נהרגו במקום, והילד מנחם אשר פאלי הי”ד נפגע באורח אנושות, אושפז בטיפול נמרץ ונפטר במהלך השבת.
שני שוטרים שהיו בסמוך, הגיעו באופן מידי, וחיסלו את המחבל כשזה ניסה לצאת מהרכב ולהימלט. עוד ארבעה אזרחים נפצעו באורח קשה ובינוני ונלקחו לטיפול רפואי. ר’ אברהם נח פלאי שליט”א, אבי הילדים הי”ד שנספו, מאושפז עדיין. בפיגוע נפצעו עוד שני צעירים, והם מאושפזים ומטופלים כשמצבם מוגדר בינוני.
כחורבן בית המקדש
מסע הלוויה היה מעמד מרטיט של תפילה שהקב”ה יאמר די לצרותינו. בערב שבת קודש, שעה קלה לפני הדלקת הנרות, הספיקה להיערך הלוויתו של הילד יעקב ישראל הי”ד, כאשר אלפים מהלכים אחר המיטה בדומייה ובדמעות. הוא זכה להיקבר בערב שבת, כאשר המלווים מספיקים להגיע לבתיהם ולהיערך לשבת קודש.
ובמוצאי שבת קודש – וי אבדה נפש – נודע על פטירתו מפצעיו של אחיו הגדול ממנו, מנחם אשר פאלי הי”ד. כך ידעה ירושלים שתי הלוויות כאובות במוצ”ש – האחת ברמות, והאחת בשכונת בית ישראל, ליד בית המדרש של חסידי פינסק-קרלין שאליה השתייך ר’ אלטר לדרמן הי”ד.
ההלוויה ברמות החלה באמירת פרקי תהילים לרפואת האבא, המאושפז בבית החולים לאחר שנפגע בפיגוע הדריסה. לאחר מכן נשא דברי הספד בבכי ובזעקות שבר, הגאון רבי מנחם מנדל פוקס, רב שכונת רמות, שאמר: “אבל כבד ירד עלינו בערב שבת קבלת התורה, הקב”ה שלח לנו רמז והודאה שצריכים אנו לתקן את עצמינו. הקב”ה לקח מאיתנו קרבנות ציבור של רמות ד’, קרבנות שאין לנו מושג בגודל קדושתם. מרמזים לנו מצד אחד להתעורר ומצד אחד לתקן. אם הקב”ה עשה לנו ככה, לילדים צדיקים, בני צדיקים, זה מרמז לנו שאסור לומר שמדובר במקרה, אלא אנחנו שלא מבינים את דרכי הקב”ה, עלינו לתקן את המעשים שלנו”.
הרב פוקס המשיך ואמר: “כתוב במדרש איכה: ‘קשה סילוקן של תינוקות של בית רבן כחורבן בית המקדש ממש’. אם הקב”ה לוקח מאיתנו ילדים כאלו שיושבים ולומדים באמת ובתמים, שמתפללים ומחייכים, עלינו להבין שמדובר בקרבנות ציבור ושעל כולנו לחזור בתשובה.
“אנו עומדים כאן בהלווייה של ילד קטן, קרבן בעקידת יצחק שנעקד כדי לכפר על כולנו. יש ברוך ד’ כאן בשכונה תורה, יש ב”ה הרבה עבודה והרבה מעשי חסד, אבל כולנו צריכים להתחזק בנושא התפילה. להגיע בזמן, להתפלל מהתחלה ועד הסוף. אני לא ראוי לומר זאת, אבל אולי לעילוי נשמתם של קרבנות הציבור שכולנו נתחזק בתפילה ולדבר אל אבינו שבשמיים, לבקש רחמים על עם ישראל. הלכו מאיתנו ילדים שלא חטאו, שלא טעמו טעם חטא. מדובר בילדים שכידוע לא ניתן לתת להם ציונים, משום שכולם קדושים וטהורים, אבל הילדים הללו היו כל כך קדושים, כל כך רוחניים שכעת יושבים לצידו של הקב”ה”.
‘אושי ויענקי, תתפללו בשמים’
הסבא של הילדים, הרב שמואל פלאי, אמר בהספדו: “הקב”ה שידוע ברוב רחמיו וחסדיו החליט שצריכה לצאת אש ולשרוף את שני הקדושים והטהורים הללו. עלינו לדעת שכל הסבל הזה הוא לא לחינם, אלא לתועלת עבור כולנו. רומזים לנו מהשמיים להתחזק באהבת חינם. הבית של הילדים ידוע כבית של אהבת חינם, בית עם רוחב לב, כולנו מתפללים ומבקשים שהקרבנות הללו לא יהיו לחינם, שהמטרה שלשמה עשית לנו ככה תתבצע, ושיזכה אותנו במהרה לגאולה השלימה, שיהיה יתגדל ויתקדש שמיה רבא ורפואה שלימה לאבו וכל הפצועים במהרה בימינו”.
מנהל תלמוד-תורה ‘דרך תבונה’, המקום בו למדו הילדים הי”ד, הרב קוסובר, נשא אף הוא דברי הספד ואמר: “מה שקרה הוא לא דבר טבעי ונורמלי. הילדים הללו היו מלאי שמחת חיים. ראינו כולנו את גבורת הנפש של האמא.
“שאלו פעם את האדמו”ר מקלויזנבורג שאיבד את אשתו וילדיו בשואה, כיצד הוא התרומם והמשיך בחייו, והוא השיב שאמא שלו אמרה לו כשהוא היה קטן שבעתיד עוד יגיעו זמנים שלא נבין את מה שקורה, וכשזה יקרה, נצטרך לעצום עיניים ולהמשיך הלאה, משום שבכל אופן לא נוכל להבין את מה שקורה. ‘קול דודי דופק’; הקב”ה דופק בנו חזק, תתעוררו תפתחו את הדלת. אנחנו צריכים להתחזק ולחשוב אחד על השני, להפסיק ולחשוב רק על עצמנו. מספיק לנו להתבונן בפניהם של הילדים ולהבין שעל כולנו לנהוג כפי שהם נהגו”.
אחיהם של הילדים הבחור צבי נ”י, אמר בבכי קורע לב: “אושי, יענקי, כל שבוע בשעה הזאת הייתם חוזרים עם אבא אחרי הלימוד, בשמחה גדולה. הייתי איתכם ברגעים האחרונים, ואני מבקש ממכם, אתם שם למעלה, תתחננו ותבקשו שאבא יהיה בריא, תתחננו, תתחננו ותבקשו. אבא לא יודע כעת מה קורה איתכם בכלל, תתפללו לרפואתו. אני מבקש ממכם סליחה, אושי יענקי. שהקב”ה יעזור שלא נדע יותר צער, ומחה ד’ דמעה מעל כל פנים ונאמר אמן”.
למה רגשו גויים
באותה שעה התאספו המונים ברחוב ‘חסידי קרלין’ בירושלים, למסע ההלוויה שיצאה מבית המדרש הגדול דחסידי פינסק קרלין בשכונת בית ישראל – מקום השתייכותו ותפילתו של האברך הק’ הרב אלטר שלמה לדרמן הי”ד. לאחר אמירת פרקי תהילים נשמעו דברי מספד והתעוררות מרטיטי כל לב שהשמיע כ”ק האדמו”ר מפינסק-קרלין, השוהה בארה”ב, בדברים שהוקלטו בערב שבת קודש.
הרבי ספד בקול בוכים שלא הותיר אף אחד אדיש: “שמענו כולנו את מה שקרה על ידי בן בליעל, והאמת היא שכאשר קורה אסון וכאב כל כך גדול, אין אומר ואין דברים, לא שייך ואין מה לומר כשכאב כל כך גדול מכאיב ומזעזע את כל עם ישראל. הבעש”ט כותב שההבדל בין משפט שנעשה על ידי הקב”ה למשפט שנעשה ע”י בשר ודם הוא שבמשפט שנעשה על ידי בשר ודם הוא דן רק את הנאשם עצמו, מבלי יכולת לדון גם את בני המשפחה ומכריו של הנאשם. מה שאין כן אצל הקב”ה – הוא לוקח בחשבון את כל מי שיכול להיות לו עוגמת נפש כתוצאה מגזר הדין.
“כאן אנחנו מדברים בבני זוג שהיו בדרכם לעשות את השבת אצל ההורים, ובדרך האלמנה ראתה את בעלה עולה למעלה לאבינו שבשמיים. לא שייך לתאר את כאב האלמנה. האבא של הנרצח, רבי חיים יבדלחט”א היה קרוב מאד לאבי כ”ק אדמו”ר זצ”ל והוא מסר את נפשו כדי שבנו ר’ אלתר שלמה יגדל לתורה לחופה ולמעשים טובים, וכעת הוא צופה בבנו עולה לשמי מרומים, הוא יחד עם המחותן רבי יעקב, והסבים רבי שלמה אהרן ור’ זאב, אשר כל אחד הוא ספר תורה מהלך, עומדים כעת ורואים כיצד אברך צדיק שכזה, אברך שהיה יגע בתורה ובחסידות, אהוב על הבריות ועל המקום, נפרד מהם, אבל הם לא לבד משום שכל כלל ישראל נמצאים איתם.
“אנו נמצאים בדור מיוחד עם קשיים בשלל נושאים אשר סובבים את כולנו. קטונתי מלהגיד זאת אבל אני לא יודע אם היה עוד דור כזה שסובב את כולנו עם קשיים, ולמרות הכול על כולנו לזעוק ‘שמע ישראל ה’ אלוקינו ד’ אחד, ולחשוב שבוודאי טמון בגזירה הזאת הטוב והגנוז”.
הרה”צ רבי אשר הכהן רוזנפלד, בן האדמו”ר מפינסק-קרלין זצ”ל, הספיד בבכי מר וזעק: “הן עתה שמענו את דברי האדמו”ר שליט”א שאין אומר ואין דברים, כי מנין לוקחים דיבורים להספיד טרגדיה נוראה ומזעזעת שכזו. “דוד המלך זעק ‘למה רגשו גויים’, אבל אסור לנו לשאול למה, אך יש ‘למה’ אחר שמותר לשאול ‘למה יאמרו הגויים איה נא אלוקים’, ואני זועקים עתה כולם, אביו, חמיו, הסבים, האחים והאחיות, החברים והידידים, וכל בית ישראל השבורים והרצוצים “לישועתך קוויתי ד'”, אנא ה’ הושיעה נא, אנו זקוקים לישועת ה’ שיאמר לצרותינו די תיכף ומיד”.
הגאון רבי צבי כץ, ראש ישיבת ‘טל תורה’, בו למד הקדוש ר’ שלמה, זעק: “הקב”ה ירד לגנו ללקוט שושנים, אך לא רק שושנים אלא השושנה המובחרת ביותר”. הגר”צ כץ עמד על שלימותו של האברך הקדוש בתורה ובעבודת התפילה שהיה בהשתפכות הנפש וגרר אחריו את כל בחורי הישיבה, וגרם לקדש שם שמים מרובים בתפילות לוהטות בנוסח קרלין, וכעת זכה ל’ברוך המקדש שמו ברבים’.
המשפיע נסע מביתר
המשפיע הרה”צ ר’ אלימלך בידרמן – שחזר משבת קודש לוהטת ומלאת חיזוק בעירנו ביתר עילית – השמיע דברי כיבושין נוקבים ש”בוודאי רוכב שמים שש בהגיע נפש נקי וצדיק, אך אנו כאן חייבים לפשפש במעשינו על מה עשה ה’ ככה. נוסע אברך צעיר בערב שבת קודש פרשת יתרו בו כתוב בעשרת הדברות ‘כבד את אביך ואת אמך’, ומיד עולה בסערה השמימה לאבינו שבשמים, וכולנו שופכים דמעות כמים, והקב”ה יניח אותם בבית גנזיו להחיש לנו את הישועה בקרוב”.
הגה”צ רבי אלימלך התבשר על האסון בעודו שובת בעירנו ביתר עילית, והקדיש את הסעודה השלישית שנערכה בהשתתפות אלפים ב’מתנ”ס פריימן’ בעיר – לחזק לבבות נשברים בקדושה כחלק מימי השובבי”ם הקדושים, והסביר כי “כאשר שומעים על מקרה נורא כזה, הזמן קורא לנו לחזק את בדקי הבית כל אחד לפי נפשו, ובעיקר להתחזק בהליכות של “קדושים תהיו כי קדוש אני”, שכן “קדושה היא המפתח לכל האידישקייט, הבניין והיסוד לכל היהדות”.
במהלך ההלוויה פרץ רבי מיילע’ך בבכי אמר: “כולנו, כל בני החבורה, צריכים להרעיש שמים ולזעוק, אך לצד זאת להתחזק באמונה שלימה כי מאתו לא תצא הרעות, אנו מבקשים עתה מהקדוש שלוימל’ה שעתה נמצא תחת כסא הכבוד במעלות קדושים וטהורים, ולמרות שנמצא כעת במדרגות שאין כל ברייה יכולה להשיג, לא יניח ולא ישקוט עד שד’ יאמר לצרותינו די. צרות אחרונות משכחות את הראשונות, כבר נתמלא הסאה לגמרי ואין לנו יותר כוח”.
דברי הספד מרטיטים וקורעי לב השמיע אביו הרה”ח ר’ חיים דן לדרמן יבלחט”א שאמר שצריך לברך ברכה שנתן לו הקב”ה בן כמותו שהיה מעורר השחר בכל יום ויום בשעה חמש לפנות בוקר ומאז המשיך סדר יום כבן עלייה ממש מתוך יגיעה עצומה בתורה הק’, ועתה עלה ונתעלה בערב שבת קבלת התורה בכדי לשמוע את הקולות והברקים בישיבה של מעלה.
“בני הקדוש היה אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, היה ראש פינה בכל מקום שהיה ולמד מימי ילדותו עד עתה, אבל מאת ד’ היתה זאת היא נפלאות בעיננו. איננו יודעים חשבונות של מעלה אנו לא מהרהרים ח”ו גזירה היא מלפני. זה היום עשה ה’, הכל מאתו יתברך שמו ויתעלה. אך אנו זועקים אנא ד’ הושיעה נא, אנא ד’ הצליחה נא, שנוכל להחזיק מעמד כל המשפחה, והשי”ת יאמר לצרותינו די”.
בתום ההספדים יצא מסע הלוויה בדרכה להר המנוחות שם נטמן לקול זעקות שבר של בני המשפחה והמוני מכיריו חבריו וידידיו.
בתפילה שהקב”ה יאמר לצרותינו די, ולא יישמע שוד ושבר בגבולנו!
