יעקב מרגליות
את המחזה הזה – אי אפשר היה להחמיץ: לאורך כל יום ראשון השבוע, עד לשעה 00:00 לפנות בוקר, השתרכו תורי ענק ליד נקודות ההטענה של כרטיסי הרב־קו הפזורות ברחבי העיר. תושבי ביתר עילית – אחת הערים המובילות בארץ באחוז התושבים שמשתמשים בתחבורה ציבורית – ביקשו להטעין את כרטיסי הרב קו שלהם ושל ילדיהם בסכומים גבוהים ככל הניתן, רגע לפני עליית המחירים הדרמטית שהביאה בכנפיה הרפורמה העקומה והמוזרה של משרד התחבורה, רפורמת ‘דרך שווה’ (שם מוזר לרפורמה דרקונית).
“הטענתי כל כרטיס ב-1000 שקלים”, סיפר ל’שערים’ ב’, תושב העיר, אב למשפחה ברוכת ילדים כ”י, שעמד ביום ראשון בלילה, כמה דקות לפני חצות, בנקודת ההמתנה שליד ‘שטיבלאך הרב קארו’. ב’ הוסיף וסיפר: “אני אברך עם יכולות כלכליות נמוכות, אבל עשינו חישוב בבית לפיו תעריפי התחבורה במשפחתנו עומדים לזנק בחודשים הבאים במאות שקלים לחודש, ולכן לקחתי הלוואות ודאגתי להטעין בסכום המקסימלי, כדי שאוכל ליהנות עוד קצת מהתעריפים הסבירים שרווחו עד לכניסת הרפורמה לתוקף”.
כמוהו נהגו רבים, שכאמור גדשו את מכשירי ההטענה עד לשעת חצות הלילה של אור ליום שני, יום כניסת הרפורמה לתוקף.
החלק העיקרי ברפורמה החדשה זו העובדה שמעתה – עלות נסיעה באוטובוס מחושבת מהשבוע לפי המרחק. נסיעה עד 15 ק”מ עולה 5:50 שקלים, עם מעבר בלתי-מוגבל בין אוטובוסים בתוך 90 דקות. נסיעה באוטובוס עד 40 ק”מ עולה 12 שקלים. נסיעה באוטובוס עד 120 ק”מ עולה 16 שקלים. נסיעה עד 225 קילומטר עולה 27 שקלים. וכל נסיעה במרחק גדול יותר – עולה 68:50 שקלים.
המרחקים מסווגים לפי צבעים: ‘נסיעה צהובה’ (עד 15 ק”מ), ‘נסיעה ירוקה’ (עד 40 ק”מ), ‘נסיעה תכלת’ (עד 75 ק”מ), ‘נסיעה כחולה’ (עד 120 ק”מ) ו’נסיעה סגולה’ (עד 225 ק”מ).
מעודדים רכב פרטי
תחושת המרמור והקושי מול הרפורמה שנתפרה טלאי על גבי טלאי והיא נטולת היגיון בחלקים נרחבים שלה – אינה אופיינית לתושבי ביתר עילית בלבד. שעות לאחר שהרפורמה יצאה לדרכה בתרועה רמה, החלו לצוף גם בתקשורת הכללית דיווחים על תקלות, אבסורדים ועוולות שהרפורמה מביאה בכנפיה. נזכיר, שהרפורמה מתיימרת לקבוע כי תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית ייקבעו לפי מרחקי נסיעה, תוך הצהרה כי “הרפורמה תמנע התייקרות בתח”צ”, אך בפועל נראה שהמציאות שונה בתכלית.
נתחיל בכך שהרפורמה מבטלת את הסובסידיה לערי הפריפריה המוחלשות, שנהנו עד כה מהוזלה משמעותית במחירי התחבורה, מה שעודד את השימוש בתחבורה ציבורית במקום לרכוש רכבים פרטיים ולגדוש עוד יותר את כבישי העיר והארץ העמוסים ממילא, מה שמוליד עוד עומס בזיהום האוויר וסיכונים נוספים. מעתה, תושבי ביתר עילית ישלמו יותר מפי 2 על נסיעה בתוך העיר (5.50 שקלים, לעומת 2 שקלים עד כה). כאשר מדובר במשפחות עם ילדים – ההוצאה מזנקת במאות שקלים לחודש.
המציאות החדשה גורמת לתושבים רבים להרהר בקניית רכב פרטי שיחסוך עלויות של התחבורה הציבורית שהפכה ליקרה – מה שגם יעמיס על כבישי העיר וגם כאמור יגרום לזיהום אוויר, טבתקלות נוספות שייגרמו מהעובדה שמדובר לרוב ברכבים ישנים שנרכשים בסכום של כ-4,000 שקלים (אגב, לאור התקלות המכניות הרבות שצפויות לרכב שכזה, מה שגורם לבעליהן לסור למוסך לעתים תדירות – לא בטוח שהפתרון משתלם בסופו של דבר).
כאוס לאורך הציר
כתוצאה מהרפורמה שכבר בשבוע הראשון לכניסתה לתוקף ניתן להגדירה כ’רפורמה כושלת’ – נפגעות קבוצות רבות בקרב אוכלוסיית הנוסעים בתחבורה הציבורית.
הקבוצה הראשונה שנפגעה, היא זו של תושבי הערים שבהן היה נהוג התעריף הנמוך יותר של נסיעות עירוניות, וביתר עילית בכללן. הקבוצה השנייה היא תושבי הפריפריה, שנהנו עד כה מקווים בתעריפים נמוכים במיוחד בנסיעות הארוכות, וכעת משלמים על פי מרחק הנסיעה – עניין משמעותי בהתחשב בכך שבפריפריה, לצורך הדוגמה, המרחק למרכז הרפואי הקרוב הוא גדול יותר מאשר לתושבי פתח תקווה, ראש העין ורעננה. קבוצה שלישית היא זו של הנוסעים ביהודה ושומרון, שנהנו עד כה מהנחה של חמישים אחוז בתשלום במזומן, וכעת, עם הפסקת השימוש במזומן, לא יזכו יותר להנחה.
הקבוצה הרביעית היא של נוסעים שנהנו מההסדר של ‘ערך צבור’, שהביא להנחה קבועה של 20%. במקום זה הוכרז על תוכנית של ‘חופשי יומי’ או ‘חופשי חודשי’, ללא אותה הנחה נוחה שהייתה בערך הצבור. בקבוצה נוספת שנפגעה כלולים נוסעי הרכבת: מחירי הנסיעה ברכבת התייקרו.
ובנוסף, אזורי נסיעה לחיוב בהתאם למרחק הנסיעה – מבטלים חלק מהתעריפים הנוחים שהיו עד כה. כאשר כרטיסים אזוריים במקומות מסוימים בארץ זינקו לפתע מ-146 ל-225 שקלים, תלוי בטווח הקילומטרים. בקיצור, בלגן אינסופי.
החזקים לוקחים מהחלשים
אולם הבעיות לא מסתיימות כאן, והן צצות לרוחב הגִזרה כולה. עוד בטרם כניסת הרפורמה לתוקף התפרסם כי מבדיקה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה כי בעקבות התוכנית תחול התייקרות עבור אוכלוסיית הנוסעים העיקרית בתחבורה הציבורית – אזרחים בני 30 עד 65. התייקרות זו עשויה לחולל מהפכה לרעה במצב התחבורה בישראל. הדוח, שחובר לבקשתו של יו”ר ועדת הכלכלה ח”כ מיכאל ביטון – שנאבק נגד הרפורמה מטעמים חברתיים – מגלה כי עם כניסת הרפורמה וקביעת המחיר לנסיעה עירונית על 5.5 שקלים.
בנוסף, ביטול הנחת הערך הצבור, שבו עשו שימוש ארבעים אחוזים מכלל הנוסעים ברמה הארצית – מייקרת את הנסיעות בשיעור של 15 אחוזים.
הלאה: מנוי חופשי חודשי למבוגר קופץ מ-208.5 ל-225 שקלים, התייקרות של שמונה אחוזים. בנוסף, מנוי חופשי חודשי לאזרחים ותיקים יעלה מ-104 ל-112.5 שקלים, גם פה בשיעור של 8%. המחקר גילה, כי ‘מפתח ההנחות’ של הרפורמה לא תואם את התפלגות המשתמשים בתחבורה הציבורית, כש-55% מהנוסעים הם מבוגרים בגילאי 65-30 שכלל לא זכאים להנחות. 17% הם בני נוער, ו-12% אזרחים ותיקים. ובשורה התחתונה: רוב משתמשי התחבורה הציבורית לא זכאים להנחות שהביאה הרפורמה.
עיקר האבסורד גלום בכך שתקציב התחבורה הציבורית כולה הופכת לקופה ארצית אחת גדולה. כלומר, משתמשי התח”צ ממלאים את קופת משרד התחבורה, ומזה משלם המשרד לחברות התחבורה, שגובות את אותו סכום גם מתושבי ביתר עילית וגם מתושבי תל אביב למשל, כאשר האוטובוסים בתל אביב רבים יותר ומלאים יותר. עיר כמו ביתר עילית, שכמות משתמשי התח”צ בקרבה עולה על 70 אחוזים – מממנת את תל אביב או רעננה, שכמות משתמשי התח”צ בה הוא נמוך מ-40 אחוזים.
את האבסורד הגדול סיכם ח”כ מיכאל ביטון, כשאמר: “זה אבסורד שבשבוע שבו מוזילים את הדלק לבעלי האמצעים שנוסעים בכלי הרכב – מייקרים את הדלק של העניים שזו תחבורה ציבורית. “ברפורמה הזו לקחו מאות מיליונים מהחלשים והעבירו לחזקים. תושבי באר שבע, קרית שמונה ודימונה (ואנחנו מוסיפים – גם ביתר עילית, מודיעין עילית ובני ברק) יממנו את התחבורה הציבורית בתל אביב. זו רפורמה פוגענית שדורסת את החלשים, זו מציאות אכזרית ובלתי נתפסת, זה כסף שנלקח מהלחם של החלשים ביותר ואת המאבק הזה אנחנו נמשיך”.
עדויות מהשטח
ואכן, למערכת ‘שערים’ זורמות החל מתחילת השבוע תגובות רבות מהשטח, שאותם כתבו תושבים שנוכחים לראות את עומק האבסורד, האטימות וחוסר ההיגיון. הנה מכתב אחד מני רבים:
“כבוד מערכת שערים. אני תושבת ביתר עילית. אתמול נסעתי לירושלים. לקחתי קו 6 לכניסה לעיר, כדי לתפוס את האוטובוס שרציתי. תיקפתי בקו 6 וירד לי מהערך הצבור 5.50. על פי בדיקה שעשיתי לפני כן – הבנתי שזה כבר יכלול את נסיעת ההמשך לירושלים, משום שזה בתוך פחות מתשעים דקות, ומשום שזה בתוך רדיוס של פחות מ-15 ק”מ (בדקתי זאת במפה), ובעיקר – משום שכך הופיע בפירוט בפרסומים של ‘דרך שווה’.
“תכל’ס, באוטובוס לירושלים ירדו לי מהערך הצבור 12 ש”ח נוספים. מצורף צילום מסך של הפעולות האחרונות ברב קו שלי (שימו לב לשעות), וכן צילום מסך של מה שמופיע בפרסומי ‘דרך שווה’. לטיפולכם המסור למען אזרחי ביתר”.
הנה תגובה נוספת ששלח הרב פ’, תושב ותיק בעיר: “אני מתגורר ברחוב הרב מוצפי בביתר עילית. חמי שליט”א מתגורר ברחוב אמרי בינה בירושלים. אם אני יורד בתחנה ברחוב אוהל יהושע בירושלים, אני משלם 5.50 ש”ח, ואם אני יורד בתחנה שלאחריה – ‘שפע חיים’ – אני משלם 12 ש”ח. מי הגאון שיצר את האבסורד הזה?!
“ואגב, מדוע ביתר עילית לא נחשבת בסימולטור של משרד התחבורה כחלק ממדינת ישראל, האם האג’נדה של מפלגת ‘העבודה’ שולט גם בסימולטור של משרד התחבורה?!”
תושב נוסף כתב למערכת: “בקשר לרפורמה החדשה, חשוב לציין פרט חשוב מאוד: מי שנוסע בכל יום בין ביתר לירושלים ובתוך הערים, ויותר מכך, מי שנוסע לערים אחרות כל יום או אפילו כמה ימים בשבוע – יוצא נשכר מהתוכנית. מי שיוצא נפסד באמת – אלה הילדים בעירנו שעד עכשיו היו נוסעים רק בתוך העיר, והמחיר שנגבה מהם מתייקר משמעותית. בנוסף, אם לא קונים ‘חופשי ארצי’, יש לבחור לפני כל נסיעה את היעד ואת המרחק, מה שלא אפשרי כל כך לציבור עם פלאפונים כשרים. אפשרות זו אפשרית בעיקר לבעלי פלאפון ‘חכם’ בלבד…
“אגב, האם ניתן לתבוע את משרד התחבורה על כך שלא הייתה שום(!) הסברה בעיתונות החרדית מטעמם על התכנית? אנחנו התוודענו לכך רק באמצעות עיתון ‘שערים’, בכתבות שפרסמתם מטעמכם. אך מאחר שלשמחתי אין לי אינטרנט פתוח ופלאפון ‘חכם’ – לא הייתה לי כל אפשרות לדעת על כך, במיוחד שהתכנית מסובכת מאוד (לעניין הקילומטרים ובכלל…) וכל נסיעה מחושבת בצורה שונה”.
ים של תקלות
כאמור, תחושת המרמור והכאב מקיפה רבים, מכל רחבי הארץ. כך למשל, השבוע פרסם עיתונאי בשם אלישיב רייכנר, תושב ירוחם, מחאה כאובה על הרפורמה. “בוקר טוב לשרת התחבורה שבזכותה כרטיס חופשי־יומי מירוחם לתל־אביב, עם רכבת, שעלה לי עד אתמול 36 וחצי שקלים, עולה לי מהבוקר 74 שקלים – התייקרות של יותר ממאה אחוזים”.
רייכנר הוסיף: “עצוב שחבר הכנסת היחידי שנאבק ברפורמה הזאת בעקביות, הוא חבר הכנסת מיכאל ביטון. שוב מתברר הקשר בין המקום בו חבר הכנסת פוקח את עיניו בבוקר, לבין עשייתו בכנסת”.
בנוסף לכשלים התעריפיים – משתמשים מרחבי הארץ דיווחו על תקלות נרחבות בשירותי התחבורה הציבורית שנרשמו החל מכניסת הרפורמה לתוקף. הנוסעים דיווחו כי כרטיסי ה’חופשי ארצי’ שהושקו בתרועה רמה לא עובדים בחלק מהאוטובוסים, ולכן נאלצו לשלם מחיר מלא. מכשירי התיקוף בחברות רבות לא זיהו את הכרטיס והתגלו כבלתי ערוכים לרפורמה, ונוסעים נאלצו לשלם מחירים מפולפלים.
אחד הנוסעים דיווח לתקשורת: “יש תקלה ארצית. מסתבר שחברות התחבורה לא קולטות את ה’חופשי חודשי’ הארצי, כך שנוסעים נאלצים לשלם גם עבור הנסיעה. בקיצור, כאוס ענק. המכשירים של אגד, אפיקים ועוד חברות לא קולטות ולא התארגנו לרפורמה. בושה”.
ונוסעת מחיפה דיווחה: “הם פשוט לא נערכו לרפורמה. המערכת שלהם לא עובדת. במערכת של הרב קו כתוב לי שיש לי חופשי חודשי טעון, אבל הוא לא עובד לי. אני לא מרוצה מהרפורמה כי זה מייקר לי את החופשי חודשי מ-208 ל-225 שקל ואני כועסת כי אני קניתי חופשי חודשי ארצי. נערכתי, ומסתבר שהם לא”.
מנכ”לית משרד התחבורה הגיבה על הבעיות ואמרה: “לא צריך לקרוא לזה בלאגן, אלא קשיי התחלה. אנחנו מדברים על יותר מ-3.3 מיליון נסיעות ביום. זה מאוד משמעותי. זה משפיע על הרבה מאוכלוסיית מדינת ישראל”.
