שמעון כהן
בשבוע שבו ציין עם ישראל את האבלות על חורבן ירושלים – התווסף בעיר הקודש ירושלים אבל נוסף, על הינטל הנֵזֶר כאשר גלה כבוד מישראל בהסתלקותו של גאב”ד ירושלים מרן הגאון הגדול רבי יצחק טוביה וייס זצוק”ל, שעמד בראש ‘העדה החרדית’ ובית דינה, וניצח על מערכות היהדות החרדית בירושלים מאז עלה לכהן פאר כגאב”ד, לפני תשע־עשרה שנה.
הגאב”ד הגרי”ט וייס זצוק”ל נולד לפני תשעים וחמש שנה, בעיר פֶּעזִינְג שבגלילות פרשבורג. אביו היה רבי שלמה וייס זצ”ל, תלמיד חכם וסוחר עצים מפזינג, ואימו הייתה מרת ריקל ע”ה, ממשפחת אדלר. הוא היה היה בן הזקונים, האחרון מתוך עשרה אחים ואחיות. “היה לי אבא גדול ללמוד ממנו, וכל לימוד ותפילה היו אצלו כאש להבה”, סיפר לימים הגאב”ד.
ילדותו הייתה רוויה מהמורות וקשיים. בתחילה, עקב הנסיבות בעיירה, נאלץ לשהות בבית ספר מקומי של נכרים – וזאת מכיוון שתלמוד התורה הקרוב ביותר שכן בעיר פרשבורג. רק לאחר הצהרים היה יושב עם ‘מלמד’ פרטי. בתרצ”ט הקדירו עבים שחורים משחור את שמיה של יהדות אירופה, ובכללה את הקהילות היהודיות ברחבי סלובקיה.
ביום השבת נכנסנו הגרמנים לפֶּזִינְג. “תחילה”, תיאר הגאב”ד, “נכנסו לבית הכנסת, ואחר כך לבית אבי – שהיה הקרוב ביותר לבית המדרש. הם הוציאו את אבי הי”ד מביתו. הגרמנים כיוונו לעברו את רוביהם. אמי ע”ה ושאר בני הבית, ואני בתוכם, עמדנו מתוך פחד נורא, שלא יירו עליו. האיום המפורש על חייו של אבי ז”ל נעשה תוך כדי התעלמות מופגנת מזעקותיה ובכיותיה של אמי מורתי עליה השלום, שהתחננה בפניהם שיניחו לבעלה ולמשפחתה. ‘עשרה ילדים ילדתי והם זקוקים לאביהם’, אמרה אמי ביללה. אך כמובן, כל התחנונים נפלו על אוזניהם הערלות של הגרמנים הרשעים יימח שמם.
הצלה מופלאה
“ביום ראשון לפנות בוקר שלחו אותי, כילד קטן ורך, אל העיר פרשבורג הסמוכה, שבה הייתה קהילה מרכזית, ושם היה משרד של ‘התאחדות הקהילות’. תפקידי היה להודיע לראשי הקהילה על הצרות והאסון שפקדו את פזינג. מצאתי את מזכיר הוועד, שוורץ היה שמו. הוא אמר לי: ‘כעת נסגרת רשימה של עשרה ילדים מסלובקיה שיועברו ללונדון. אם ברצונך להינצל, עליך להירשם מיד בוועד הקהילה ולהודיע על רצונך להגר ללונדון'”.
וכך נסללה הדרך להינצלותו של מי שיהפוך לימים לגאב”ד העדה החרדית. לאחר חג השבועות תרצ”ט, הגיעה משלחת הילדים ללונדון. את שבת בר המצווה שלו נאלץ הגאב”ד לחגוג יחד עם עשרת ילדי ה’קינדר טרנספורט’, בביתה של גויה אנגלית שקלטה את הנערים והחזיקה אותם בביתה. “היה לנו קשה מאוד בבית הנכרים”, שחזר הגאב”ד. “שלחתי מכתב לרבי מסאסוב, שיגיע לחלץ אותנו. ואכן, כעבור זמן קצר הוא הגיע ולקח אותנו אליו. מאז נתגדלתי אצלו”.
גם תפילין הגיעו אליו באורח נס, מאביו ששהה במחנה העבודה. לימים התברר, כי יום לפני שעלה אל המוקד, שיגר אליו אביו את זוג התפילין, באמצעות הצלב האדום. כאשר הגיעו התפילין, כבר עלו שני הוריו במעלות קדושים וטהורים.
בישיבתו של רבי משה שניידר רכש הגרי”ט וייס את עיקר תורתו. לצד אריות נוספים, התבלט הנער מפזינג בשקדנות עילויית נדירה. בין היתר, חבריו לספסל הלימודים היו יבדחלט”א הגאון הגדול רבי משה שטרנבוך, מי שיכהן לצדו לימים כראב”ד ירושלים, ואחיו הגאון רבי אליהו שטרנבוך, מי שיכהן לצדו לימים כדיין קהל מחזיקי הדת באנטוורפן.
מאנטוורפן לירושלים
לאחר נישואיו חזר לגייטסהד למספר שנים בודדות. גם אז לא ציפו לגאב”ד חיים קלים. את תורתו רכש מתוך ייסורים מרים – והוא, באהבת תורה ישגה תמיד. שנות אברכותו הראשונות היו רוויות סבל וקשיים אישיים – ובכל אותן התקופות הייתה התורה נחמתו היחידה בעוניו. כך עלה ונתעלה, עד אשר יצא שמעו כשם הגדולים אשר בארץ. כעבור מספר שנים חזר לגור בלונדון, ואז החל שמעו לצאת ברבים. הוא התקבל כר”מ בישיבתו של רבי אליקים שלזינגר, ובמקביל החל לשמש בהוראה. רבי שלמה בוימגרטן, נשיא כולל ‘שומרי החומות’, מינה אותו לרב בית הכנסת ‘עץ חיים – נוסח ספרד’, שבלונדון הבירה.
מאוחר יותר עקר לאנטוורפן, והתמנה לר”מ בישיבת ‘עץ חיים – וילרייק’. בשנת תשכ”ז מונה לדיין קהילת ‘מחזיקי הדת’ בעיר – והחל לבסס את חומות הכשרות בעיר. בכל שנות מגוריו באנטוורפן התפלל בבית החסידים של גור, שם שימש רב הקהילה.
בראש חודש ניסן תשס”ד החל עידן חדש בעדה החרדית לאחר שהדיין מאנטוורפן נבחר למשרת גאב”ד העדה החרדית. כעבור ימים אחדים נחתה בביתו משלחת עסקנים שהציעו לו את המשרה. מספר שבועות לאחר מכן הושחרו רחובות ירושלים בהמון חוגג ששיחר את פני הרב החדש, איש על העדה. בשנותיו הראשונה בכהונה הרמה ניצח הגאב”ד על שורת מחאות שהובילה העדה החרדית נגד חילולי השבת, בחניון ‘קרתא’, ב’אינטל’ ועוד. לצד זאת שימש ביתו כתובת לכל יהודי מירושלים ומרחבי הארץ שהתמודד עם קשיים, כשליבו הרחום של הגאב”ד עומד לצד אנשים שמתמודדים עם עוולות וקשיים, והוא כותב להם המלצות ומסייע להם כמיטב כוחו.
הגאב”ד מבקר בביתר
חרף היותה של ביתר עילית חלק מ’השטחים’ שהעדה החרדית אינה שולחת אליהם את אנשיה באופן רשמי – זכינו שגאב”ד העדה החרדית זצ”ל ביקר כמה פעמים בעיר לצורך השתתפות בשיעורים ושמחות משפחתיות. הפעם האחרונה הייתה בשמחת נישואיו של נכדו-חביב ומקורבו המסור, האברך הרה”ג ר’ חיים הנפלינג שליט”א, שנישא לבת העיר. בחופה שנערכה באולם ‘גולדן סקיי’ ברחוב המגיד ממעזריטש בעיר, סידר הגאב”ד את מעמד הקידושין והשתתף בכל השמחה, מקבלת הפנים ועד לאחר ה’מצווה טאנץ’, כשהוא רוקד עם נכדו החתן, שמתגורר מאז בעיר ומוכר כאחד מאברכי המשי המסולאים בפז שביתר עילית מתברכת בהם.
בשנים האחרונות נחלש הגאב”ד בגופו. עם תחילת הקורונה נדבק רבה של העדה החרדית ואושפז, אך שרד בדרך נס. מאז, שוב נדבק פעמיים, אך משמים זכה לשמירה מיוחדת. לפני מספר שבועות נחלש עוד, ואושפז ב’הדסה’, כאשר המוני בני היהדות החרדית מעתירים בתפילה לקיים בנו חכמי ישראל. בליל שבת פרשת ‘מסעי’ נסע הארון לשחקים – כאשר בשעה 3:00 לפנות בוקר נתעלה הגאב”ד למתיבתא דרקיעא לקול קבלת עול מלכות שמים בהשתתפות כמה מנייני יהודים ששהו במקום, וכבוד גדול עשו לו יקירי ירושלים בהלווייתו, שיצאה מרחבת כיכר זופניק למרומי הר הזיתים, שם נטמן לקול זעקות ‘אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה המקום ירחם עליהם ויוציאם מצרה לרווחה’.
זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.
