יעקב מרגליות
“קיים בהחלט סיכוי לא רע לעתירה שדורשת לעכב את היישום של רפורמת ‘דרך שווה'” – אומר ל’שערים’ עורך הדין נדב בן אסייג, מי שהגיש לבג”צ עתירה נגד יישום המתווה בשמה של עיריית ביתר עילית.
בן אסייג שיגר לפני מספר שבועות עתירה מפורטת, יחד עם קבוצת עורכי דין ממשרד נבו-קידר-בלום, בשם העירייה ובשליחות העומד בראשה, ר’ מאיר רובינשטיין. בעתירה, שהובאה ב’שערים’ בפרוטרוט בזמן-אמת, מצביעים העותרים על שורה ארוכה של ליקויים שליוו את הליך קידום הרפורמה, לרבות קיצורי דרך ועיגולי פינות שיצרו פגמים מהותיים הן במישור קבלת ההחלטות שמשפיעות לרעה על תושבי הפריפריה החברתית של מדינת ישראל.
‘שערים’ העלה בשבועות האחרונים את נס המאבק ברפורמה השערורייתית, שצפויה להעלות את סעיף הנסיעות עבור משפחה ביתרית ממוצעות במאות שקלים לחודש. בעיר שוררת דאגה רבה לקראת תחילת תחולתה של הרפורמה – ב-1 לאוגוסט למספרם, ד’ מנחם-אב למנייננו, כלומר בעוד ימים אחדים. נגד זה הוגשה העתירה בבג”צ.
הדיון בבג”צ נקבע ליום חמישי הקרוב, ערב ראש חודש אב, כלומר, שלושה ימים לפני כניסת הרפורמה לתוקף.
יודגש מראש: אין אנו תולים את יהבנו בבג”צ – אותו מוסד ערכאות משפטי שהאכיל את היהדות החרדית ואת עולם התורה מרורות במשך עשרות שנים, פגע בבחורי ישיבות והוביל פסיקות אקטיביסטיות שפגעו בצביון היהודי במדינה. יחד עם זאת, במסגרת ארגז הכלים שעומדים לרשותה של מועצה חרדית בניסיון למנוע עוולות – הבג”צ הוא אחד הכלים, בתקווה שההגינות תנצח והשופטים יבינו את האבסורד וימנעו את ביצוע הרפורמה.
הר של פגמים
כאמור, למרות חלון הזמנים הקצר-מאוד עד לכניסת הרפורמה בתוקף – עורך הדין שעומד מאחורי העתירה לא אומר נואש.
על סמך מה אתה מתבסס בהערכתך לפיה העתירה עדיין בעלת סיכויים להתקבל?
“קודם כל, על סמך הטענות המשפטיות שהעלנו בעתירה. כדי להבין זאת טוב יותר – אחזור טיפה לאחור: על מנת להעביר תקנות בסגנון הרפורמה שהועברה – שרת התחבורה ומשרד האוצר אמורים לקבל את המלצת ועדת המחירים לצורך העלאת תעריפים או שינויים. מה שאנחנו טוענים הוא, שכל ההליך הזה של עצם קבלת ההחלטות, ובכלל ההתקשרות שנעשתה בין כל הגורמים שחברו לקידום הרפורמה – נעשתה בצורה לא תקינה. אחד הדברים שהיה עליהם לעשות – הוא לבקש חוות דעת מהציבור”.
נדמה שהם כן פרסמו משהו לציבור לפני ההחלטה הסופית
“אילו כל הפנייה לציבור ושאר העניינים הפרוצדוראליים היו מתנהלים באופן תקין – אז אכן, בג”צ לא היה בא ומתערב בשיקול הדעת של השרה, גם אם ההחלטה המהותית טומנת בחובה אבסורדים. כמו האבסורד שטורד את שלוותם של תושבי ביתר עילית: לצורך העניין, המחיר בביתר עילית עמד עד כה על 2.3 שקלים בערך. אם ועדת המחירים תחליט כי צריך להעלות את המחיר לשלושה או ארבעה שקלים, אבל עבודת מטה נעשתה באופן סדור ורציף – בית המשפט העליון לא מתערב. הוא לא נכנס לשיקול הדעת של הגורמים המעורבים ואנשי המקצוע. בג”צ מתערב היכן שנעשה הליך לא תקין. וכאן, בהחלט יש לנו קייס משפטי משמעותי”.
על אלו פגמים אתם מצביעים?
“אנחנו התרענו על מספר דברים שהיו לא תקינים. נלך אחורה: אנחנו לא חושבים שהתפקיד של ועדת המחירים הוא לעשות את הרפורמה כמו שהיא נעשתה. אנחנו טוענים שוועדת המחירים, על פי החוק לפיקוח על מחירים ושירותים – מוסמכת לקבוע מהו מחיר של שירות. לצורך העניין, לבוא ולהגיד – המחיר יהיה 2.5 שקלים. עכשיו אנחנו באים ואומרים: זה לא מקומה של ועדת המחירים לקבוע רפורמה שמשנה לא רק את המחיר עצמו, אלא את אופן התמחור בכללותו.
“צעדים כמו ביטול הרב קו וביטול ההנחות – זה לא מקומה של ועדת המחירים. היא יכולה לקבוע שהיא מעלה את המחירים, אבל זה לא מתפקידה לבצע רפורמה כזאת. זה הרבה מעבר מסמכות שנתן המחוקק לוועדת המחירים.
“שנית, אנחנו באים ואומרים: ‘נניח ויש לכם את הסמכות הזאת – אתם צריכים לנהל את זה בצורה אחרת. ברגע שקבעתם את מה שקבעתם, אחרי שניהלתם חקירה ואחרי שנדרשתם לכל הנתונים – עליכם להגיע לוועדת הכלכלה של הכנסת ולקבל את אישורה – כך אומר החוק – וגם את זה לא ביצעתם'”.
ומה טענת הנגד של משרד התחבורה?
“אני מניח שהם יגידו: ‘אנחנו שקלנו את כל הדברים הרלוונטיים'”.
מפטירין אחר הפסח
יש תקדימים לביטול של רפורמה כזו בבג”צ?
“אני לא מצאתי פסיקה שמדברת ספציפית על תרבות של ועדת המחירים”.
ויש תקדים להתערבות אקטיבית כזו של ועדת המחירים?
“ועדת המחירים מרבה להתערב באופן אקטיבי. ב-2003 (תשס”ג) וב-2016 (תשע”ו) הוועדה הזו קבעה את התעריפים בביתר עילית ובשאר רחבי הארץ. אבל לרוב הם מתערבים באופן נקודתי. התערבות כזאת גורפת, בטח בענף התחבורה הציבורית – לא נעשתה מעולם.
“עכשיו הם יבואו ויגידו: ‘כן התייעצנו עם הציבור, עשינו סקר במשך שבוע’. על זה הטענה שלנו באה ואומרת: ‘רבותיי, אתם הצבתם את זה לרשות הציבור במשך שבוע ימים במהלך חג הפסח. המקום הכי דומה לטווח הזמן הזה הוא קצר באופן משמעותי ממה שהם עושים. בדרך כלל הם עושים את זה לשבועיים שלושה, אתם נתתם שבוע במהלך חג הפסח’. המקום היחיד שהוא פלוס מינוס עבד ככה זה היה בתקנות החירום של הקורונה, שנתנו יומיים שלושה. הם לא יכולים לבוא ולעשות כזאת רפורמה בלי להתייעץ עם הציבור. הם היו צריכים לפרסם את הצו במלואו לעיון הציבור בטרם ההחלטה”.
והם פרסמו את זה?
“הם פרסמו את זה באתר של הממשלה, אבל לשבוע ימים, שכָּלַל כאמור את חג הפסח. אי אפשר במהלך חג הפסח להציע את זה לציבור. טענה נוספת שלנו היא שמכיוון שמדובר פה בשינוי שהוא כל כך גורף – זה בכלל לא מקומו של השר להעביר את זה בצו. אנחנו חושבים הכנסת צריכה להעביר אותו, לא השרה. הרי יש פה שינוי בכלל מהבסיס של איך אני מחשב את כל התחבורה הציבורית בישראל. לא יכול להיות שיקום שר ויחליט. גם אם אתה חושב שהרפורמה הזאת מושלמת, גם אם אין לי שום טענה כלפי הרפורמה לגופה – לא יכול השר לבוא ולהעביר אותה בצו. זאת רפורמה גורפת. היא משנה מהבסיס את אופן התמחור ובכלל את התמריצים לשימוש בתחבורה הציבורית. צריך להעביר את זה בהסמכה גורפת של הכנסת. זו טענה שאני חושב שהיא משמעותית מאוד”.
הסיכוי לצו מניעה
הייתה עתירה נוספת נגד הרפורמה, פרטית, שנדחתה בבג”צ. מה הייתה העילה לדחייה?
“בג”צ דחה את העתירה אבל נתן לעותרים רשות להצטרף לעתירה שלנו. זה היה עניין טכני. בג”צ אמר לקבוצה השנייה שעתרה: ‘אני נותן לכם להצטרף. העליתם פה טענה אחת שהיא שונה מהטענות של העותרים הנוספים – אז תצטרפו לעתירה הנוספת”.
במה התמקדה העתירה השנייה, זו שנדחתה?
“העתירה השנייה מתמקדת בעיקר באופן שבו פעלה ועדת המחירים. זה עיקר הטענה שלהם. קראתי את העתירה שלהם. הם טוענים שהיה על ועדת המחירים לקיים דיון מקיף הרבה יותר, הם טוענים שנפל פגם באופן שבו התכנסה הוועדה. הם טוענים שהיו שלושה חברים בוועדה במקום ארבעה, כמו שצריך במינימום. והם טוענים עוד אי אלו טענות טכניות לגבי אופן תהליך הוועדה.
אתם מצפים לקבל צו מניעה בדיון ביום חמישי?
“בהחלט, אנחנו מחכים לצו מניעה”.
אתם לא חוששים מתרחיש של דחיית העתירה על הסף?
“דחייה על הסף לא תהיה. כבר התקיים דיון. ברגע שהשופט מקבל את העתירה לידיו וחושב שהיא אינה ראויה – הוא מעביר את זה לשלושה שופטים והם בוחנים אותה ודוחים. את המשוכה הזאת עברנו”.
אז יש סיכוי סביר מאוד שכצעד ראשון יורה בג”ץ על עיכוב הכניסה של הרפורמה לתוקף בראשון לחודש הקרוב?
“אנחנו חותרים לכך שנוציא צו מניעה עד שהכנסת תסדר את זה בעצמה. ויש לנו שלושה חודשים עד הבחירות”.
ממה נובעת האופטימיות שלך לגבי הסיכויים לקבלת העתירה?
“זה נובע מהעובדה שבית המשפט בהחלטה שלו גם לא דחה את העתירה על הסף. אני חושב שההחלטה על מועד הדיון – לוקחת בחשבון את העובדה שהצו אמור להיכנס בראשון לאוגוסט. בג”צ בעצם משדר שהוא רוצה לדון בזה לפני שהצו נכנס לתוקף. למה הוא עושה את זה? הוא אומר: ‘אם נשתכנע שקיים פה איזשהו בסיס לקבלת העתירה – לכל הפחות ניתן צו מניעה, צו ביניים, ומקסימום אחרי זה נדחה את העתירה”.
פרוצדורה מעוותת
שמנו לב שהטענות שלכם הן בעיקר פרוצדורליות. פחות נגעתם בעצם מהות האפליה. מה הסיבה?
“כי מאוד קשה לטעון את טענת האפליה בכלים המשפטיים שעומדים לרשותנו. על מנת לטעון טענה של אפליה – צריך להראות בסיס מוצק של אפליה”.
זה מוזר. קח לדוגמה את היישוב ‘צור הדסה’ – השכנים שלנו. דקה אחת נסיעה. אנחנו רואים שבשרטוט של משרד התחבורה הם מקבלים תעריף מוזל. רואים שיש כוונת מכוון כדי שדווקא הערים החרדיות יופלו. נדמה לנו שהשרה אפילו התבטאה כך באחת הפעמים. אז למה אתם מעדיפים להתמקד בטענות הטכניות?
“כי טענות רגשיות מהסוג הזה – יכולות גם לעצבן. אנחנו לא רוצים להגיע לזה. אם יש הוראות ולא קיימו את ההוראות – זו טענה אפקטיבית יותר בנסיבות הספציפיות האלה. אנחנו רואים וגם מוכיחים איך הפגמים שנפלו הם לא רק ברמה הטכנית – זו טכניקה שמשפיעה על המהות. החלטות שהתקבלו בצורה לא תקינה הם לגמרי לא עניין טכני”.
ובכל זאת, מדוע שלא להציג גם את האפליה הזועקת?
“כי הגורמים באמת תכננו את הצו באופן כזה שקשה מאוד להציג שיש בו אפליה. זאת אומרת, הם לא באים ואומרים: בערים חרדיות אנחנו פוגעים בכוונה. לא, להפך, הם בכוונה מדגישים את כל הצדדים החיוביים בהרמת קווים פריפריאליים בערים החרדיות. עכשיו יש גם צדדים שהם יכולים להיות חיוביים, יש תעריפים מוזלים יותר – נסיעות לירושלים לצורך העניין. האפליה נעשתה בצורה מאוד מתוחכמת, תחת מטרייה של קריטריונים שנראים ענייניים”.
תעודת זהות
יש לכם ניסיון בעתירות מפורסמות לבג”צ?
לאורי קידר יש ניסיון בעשרות בג”צים שהוא ניהל. גם עו”ד שכטר שחתום על העתירה הוא שותף במשרד עם ניסיון רב. בעבר עבד במחלקת הבג”צים בפרקליטות המדינה. הם אנשים עם ניסיון רב בבג”צ. גם אבי בלום, ששותף במשרד, הוא עורך דין מבריק ואיש תקשורת חרדי מוערך. אנחנו משרד עם ניסיון ותק והערכה רבה בעולם המנהלי של בג”צ ובאמת שאין לי חוץ ממילים טובות להגיד על העבודה שלהם”.
אתם מלווים את עיריית ביתר עילית במשך כל השנה?
אנחנו מייצגים את העירייה באי אלו תיקים שבהם נדרשת פעילות קצת מורכבת יותר. בהם העתירה הזאת. מאבק נוסף שניהלו, היה סביב קו הביוב לצור הדסה”.
אגב, מה קורה שם?
“נכון לעכשיו העתירה נמחקה בהסכמה. הוסכם שהעירייה תנהל מגעים עם משרד הבינוי והשיכון לגבי אופן הטיפול בסוגיה הזאת. בית המשפט בעצם די ביקש מהצדדים פשוט להידבר ביניהם ולפתור את זה בצורה מיטבית.
“אגב, אם נחזור לעתירת התחבורה – אני רוצה לציין את ראש עיריית ביתר עילית שדחף גם לקידום העתירה וגם לקידום ההתנגדות לרפורמה בתקשורת. הוא נעזר בחבר הכנסת מיכאל ביטון בצורה באמת מרשימה ואיחד איתו שורות, מה שנתן את רוח הגבית בעתירה הזאת. הוא היה מעורב בעתירה מרגע הולדתה עד עכשיו”.
