זו לא קריאה להחזרתה של ‘ועדת האכלוס’ שטענות קשות עלו בזמנו על אופי החלטותיה; זוהי קריאה לנקיטת אחריות מצד כל בעלי יחידות הדיור להשכרה – שיחשבו על התורה והערכים ולא רק על המשכנתא והרווחים >>> עדויות קשות שמגיעות למערכת ומוכרות לרבים בעיר, מדברות על השכרה מלכתחילה לזוגות שאורחות חייהן נוגדים את ההלכה הבסיסית ביותר וגורמים נזק רוחני וחינוכי קשה מאוד >>> רבני העיר: “תחשבו על הילדים, לא על הרווחים”
@שמעון כהן
“עיר התורה והחסידות בהרי יהודה” – מכריז השלט שמקדם את פני הנכנסים לעירנו ביתר עילית, וגם את פניו של כל מי שחולף בכביש 375, והמשפט הזה הוא לא רק סלוגן – הוא הצהרה, הכרזה, תעודת הזהות המדויקת והמזוקקת ביותר של העיר ביתר עילית: עיר של תורה וחסידות. על כך גאוותה של העיר, על כך תפארתה, וזו הסיבה העיקרית לבחירה של כולנו להתגורר בה.
אלא שלפעמים נראה – כי ההכרזה הזו מאותגרת במקצת, או עומדת בפני סכנה בשל כל מיני תופעות שגורמות לכולנו להתקומם. הכוונה היא למחזות שנוגדות באופן מובהק את התורה, החסידות וההלכה שכולנו חיים לאורה ומחויבים לה.
נקדים ונאמר: ייחודיותה של ביתר עילית היא בהיותה עיר רב-גונית, שבשלוש גבעותיה מתגוררים כל העדות וכל סוגי החוגים המרכיבים את היהדות החרדיות. ספרדים ואשכנזים חיים בעירנו בהרמוניה, ליטאים וחסידים לסוגיהם, כל הרמות והסגנונות. כל חוג והקפדותיו, כל קהילה והדברים החשובים לה. אבל המכנה המשותף הבסיסי ביותר זו המחויבות להלכה היהודית. צניעות, שבת, תורה, וכל הערכים שעבורם כל אחד מאיתנו בחר בעיר הזו כדי לגדל בה את ילדיו.
המוניטין של העיר
בחסדי שמים, טענות שרווחו בעבר על ‘ועדות אכלוס’ למיניהן שבין החלטותיהן נשזרו החלטות לא ענייניות – כבר אינן קיימות. בעיר אין ועדת אכלוס רשמית, כי ההבנה היא שניתן לסמוך על התושבים, ואכן, ניתן לסמוך על התושבים; מי שאינו מתאים לצביון הרוחני של העיר – מלכתחילה לא רוצה לרכוש בה דירה ולהרגיש שלא בנוח, וכך גם נחסך הצורך להפקיד את המשימה בידיה של ועדה שכנגדה עלולות לצוץ טענות על החלטות שנגועות בחוסר ענייניות.
אולם ככל שזה מגיע לענף השכרתן של יחידות דיור – כאן מתחילה לאחרונה לצוץ בעיה מטרידה ומדאיגה, שעליה אנו מבקשים להצביע בידיעה זו.
נקדים ונאמר: הרבה לבטים קדמו לפרסומה של הידיעה. כולנו זוכרים – ושלא לטובה – את התקופות שבהן הייתה תחושה שקבוצה מצומצמת של עסקנים שולטים בעיר מטעם עצמם, ומחליטים את מי לקבל למגורים בעיר ואת מי לא. היו גם מגדולי האדמו”רים בדורנו שיצאו חוצץ נגד החלטות שונות שהתקבלו אז, והייתה קהילה חשובה של בעלי תשובה שעזבה את העיר בתחושה צורבת, לאחר יחס לא הוגן שקיבלו מעסקנים בעיר. במוקד הבחירות הסוערות ביותר שנערכו בעיר, בשנת תשס”ז – שבהן ליווה הציבור החרדי כולו את הסערה הפוליטית שפקדה את העיר השלווה בהרי יהודה – עמדה שאלת הלגיטימיות של ועדת האכלוס.
כאמור – מאז השתנתה תמונת המציאות. רחשי הלב של רוב הציבור התקבלו, וכוחות השוק עושים את שלהם, לרוב בכיוון הנכון. גם המשכירים וגם השוכרים יודעים שהקוד הבסיסי למגורים בביתר עילית היא מחויבות ל’שולחן ערוך’ והתנהגות לפי הקודים החרדיים. גם ביריעה זו – לא תועלה דרישה להחזרתה של ועדת האכלוס במתכונת זו או אחרת.
מצד שני, אל מול עדויות ברורות וכאובות, ומול מחזות מחרידים ומרתיחים שכולנו נתקלים בהם ביום-יום של הפרת סעיפים ברורים בשולחן-ערוך ברגל גסה – לא ניתן לשבת ולהחריש. הפתרון לוועדה שפעלה בעבר שלא כהוגן – הוא לא בהעלמת עין מוחלטת מתופעות שמכאיבות לכולנו ומוציאות שם רע על עירנו, מזיקות לחינוך ילדינו והופכות את המרחב הציבורי לבלתי נסבל מבחינה רוחנית.
עדויות מחרידות מהשטח
תחילה מעט רקע לבעיה: בשנים האחרונות מוצפת ביתר עילית ביחידות דיור. הגישה המבורכת של העירייה, שמאפשרת לכל מי שמבקש להרחיב את דירתו ולהוסיף מעליה, מתחתיה או מצדדיה יחידות דיור – גורמת לשגשוג עצום בענף יחידות הדיור להשכרה בעיר. לפני מספר חודשים כבר עסקנו ב’שערים’ בהצפה של יחידות דיור בעיר, תופעה שגורמת לכך שעשרות יחידות דיור בעיר עומדות ריקות, ללא שוכרים, עקב היצע שגובר על הביקוש (בניגוד לדירות ‘רגילות’, שבהן הביקוש גדול מההיצע).
המצוקה הזו, והעובדה שבעלי יחידות רבים רואים בעיניים כלות איך יחידתם עומדת ריקה במשך חודשים ארוכים וגורמת להם הפסד כספי בכל חודש (כידוע, הבנק שגובה את המשכנתא לא מתחשב בשאלה אם יש שוכרים או לא) – הפכה דה-פקטו לבעיה שמזמינה לכאן כל מיני דיירים שההתאמה בינם לבין צביונה של ביתר עילית קרוב יותר להתאמה של משפחה חרדית שתתגורר בשכונת רמת אביב ג’. לא בלבוש, לא בשמירת השבת בפרהסיה, ולא בשאר דברים בסיסיים ביותר שכל יהודי שומר מצוות מחויב אליהן.
הסיבה נעוצה בלהיטות של בעלי יחידות דיור להשכיר את דירתם ולמנוע מעצמם הפסד. המחירים צוללים, וכל מיני דמויות שמחפשות דיור זול, לא משנה איפה – הופכות את ביתר עילית כאופציה למגורים ללא קשר לצביון ולערכים.
והתוצאה – עלולה להיות נוראה ואיומה. העדויות שמגיעות לאחרונה למערכת מחרידות: תופעות של חילול שבת בפרהסיה רח”ל, התלבשות באופן מחריד שלא עומד בסטנדרט הנמוך ביותר של ההלכה היהודית, תופעות של היפך הצניעות ודת יהודית, ועוד דברים שאין המקום לפורטם.
מה יאמרו הנכדים
יודגש שוב – לא מדובר על ניואנסים בתוך ציבור שומרי המצוות, אלא דברים שכל יהודי חרדי, בכל רמה ומכל חוג – נחרד מהם. אין טעם ואין תועלת בפירוט מעבר לכך – אולם רבים מהקוראים שרואים את הדברים כעת – נזכרים במחזות האלה שבהם הם נתקלים ברחובה של עיר ומהנהנים באישור ובהסכמה.
עוד יודגש – לא מדובר על בעיית הנושרים, הדור השני למשפחות יראות ושלמות שרח”ל נאלצות להתמודד עם ילד או ילדה שירדו מהדרך. זוהי בעיה בפני עצמה, שבוודאי איננה באשמת ההורים, ואבוי למי שיטען שצריך לרחק מהעיר משפחות שילדיהן ירדו מהדרך. ההיפך – צריך לקרב אותן ולסייע להן ולעשות הכל כדי להוציא יקר מזולל, לעודד את ההורים במצוקתם ולחלץ את הנערים מתחתית החבית הרוחנית. לא לגרש ולהרחיק חלילה.
הבעיה היא בזוגות עם אורח חיים בלתי חרדי בעליל, שבאים מלכתחילה להתגורר בעיר בשל שפע יחידות הדיור שמביא למחירים אטרקטיביים וליהנות מעיר מטרופולין שגם קרובה לירושלים וגם משופעת במרכזי קניות, תחבורה נוחה וסביבה עירונית פעילה.
התופעה כעת בחיתוליה, ואם לא תיעצר, ואם לא תינקט אחריות בסיסית מצד בעלי יחידות בעיר שיזכרו שרווח של דמי שכירות זה לא הכל בחיים, וייקחו בחשבון את טובת העיר שהם מגדלים בה את ילדיהם – מחריד לחשוב להיכן עוד תתפתח התופעה ומה יעלה בגורל חזותה של עירנו האהובה.
ל’שערים’ נודע, כי הבעיה טורדת את מנוחתם של רבני העיר שליט”א, שיושבים על המדוכה וחושבים כיצד ניתן לעצור בעד המשחית, מבלי שתהיה הזדקקות להחזרתן של ועדות למיניהן שרוב התושבים אינם מתגעגעים אליהן. רמז לדאגה הזו ניתן היה למצוא בדרשתו של רב העיר, מורנו הגאב”ד הגר”ח וייס שליט”א, שבדרשה דרמטית שנשא לפני מספר חודשים, התריע על ענייני צניעות בפרהסיה שטעונים תיקון בעיר, וביקש לחזק את בדקי העיר בעניין הזה.
השבוע עלה אחד מתושבי העיר למעונו של חבר בד”צ ביתר ורבם של חסידי סלונים בעיר – הגאון רבי ישראל ברזובסקי שליט”א. בשיחה עלתה בעיית ההשכרה של יחידות דיור לאנשים שאין אורח חייהם הולם את אופי העיר, ומעשיהם גורמים נזק רוחני וחינוכי לצעירי הצאן. אותו אדם שאל את הרב: ‘מהו המדד שלפיו ניתן לדעת למי ראוי להשכיר דירה? והרי בסופו של דבר – ישנם חוגים שונים ונהרא נהרא ופשטיה’.
הגר”י נזעק בחרדה: “מדברים כאן על דברים בסיסיים של ‘שולחן ערוך’! שכל בעל יחידות דיור יחשוב לעצמו – מה הוא רוצה שילדיו יראו; מה הוא שואף שנכדיו יספרו עליו; האם יזכרו אותו כמישהו שמכר את הערכים שלו והזיק לשכניו ולעירו ברוחניות בעבור רווח של 3,000 שקלים – או שהוא היה מוכן לספוג יחידה שעומדת ריקה במשך מספר חודשים, ובלבד שלא להביא לחילול השם ולתופעות שנוגדות את התורה ואת הצניעות הבסיסית בקרב יהודים יראי שמים שרוצים לגדל את ילדיהם לתורה ולקדושה”, אמר הגר”י ברזובסקי בכאב.
עיקרי היהדות ממש
כאמור, אין מדובר כאן ב’קנאות’, או בניסיון להחיל קודים ערכיים של חוג אחד על חוג אחר; המדובר הוא על עיקרי הדת. על הדברים הבסיסיים ביותר בדת משה וישראל. דברים שהמֵקל ביותר לא יוכל לטעון שהם חוסים בגבולותיה של ההלכה היהודית. אלו דברים שגורמים נזק ישיר לעיר ולתושביה, ובעיקר, לצעירי הצאן שנפשם מסתאבת בראיות אסורות, במראות של רמיסת התורה, קדושת הבית היהודי וכבוד השבת. לשמחתנו זה קורה רק בשולי-השוליים (רוב התושבים נוהגים אחריות בבואם להשכיר דירה ומוכנים לספוג הפסד למען הערך הזה) – אולם גם על השוליים הללו צריך לזעוק, כדי שהשוליים לא יתרחבו ח”ו.
ויודגש בשלישית – מי שייקח את הקריאה הזו למחוזות של התנשאות כלפי חוג או עדה אלו או אחרים – הרי הוא מחבל במאמץ הערכי והרוחני הזה ומחזיר לעיר קולות מיותרים. זהו עניין על-חוגי ועל-עדתי; זהו רצונם הטהור והאותנטי של תושבי ‘עיר התורה והחסידות בהרי יהודה’, מכל חוג ועדה – לחיות בעיר של תורה וחסידות, לא חלילה בעיר של הפקר ופריצות.
והלוואי שהדברים יתיישבו על הלבבות ויתקבלו אצל המשכירים, נזכה לקיום הפסוק “אלופנו מסובלים, אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו”, ונוכל להתפאר בתואר: “מה טובו אוהלייך ביתר, משכנותייך עיר התורה בהרי יהודה”.
‘שערים’ פותח את הבמה בפני התושבים לתגובות, הארות והצעות יעילות לתיקון.
