הצפיפות וריבוי הילדים בכבישי העיר כ”י, מהווים סכנת חיים יומיומית. על הנהגים, הצוותים והולכי הרגל להתרכז ולעשות הכל להציל חיים. בנפשנו הדבר!
מכת התאונות שפקדה לאחרונה את עירנו – ומהווה המשך לטרגדיות מחרידות שאירעו בכבישי העיר בעבר רח”ל – אינה מאפשרת להמשיך בסדר היום. עירנו היא אחת הערים העמוסות ביותר בילדים וגם בתחבורה ציבורית, ולפיכך – היא אחת המסוכנות ביותר מבחינת הבטיחות בכביש.
‘עיר הילדים’ – הוא כינוייה של העיר, ולא בכדי. הנתון הזה הוא מקור לגאווה, אבל גם סיבה לזהירות יתרה. בכל יום ויום גודשים את כבישי העיר אלפים רבים של ילדים כ”י, כאשר במקביל, העיר עמוסה מאוד באוטובוסים וגם ברכבים פרטיים.
זאת ועוד, עקב ריבוי יחידות הדיור ותוספות הבנייה – הפער בין ההכנה התשתיתית בעיר לבין מספר התושבים בפועל, הוא מהגדולים ביותר בארץ. זוהי עיר שמספר הילדים והתושבים המסתובבים בכבישיה הוא גדול פי כמה וכמה מהתכנון המקורי של הכבישים. כל כבישי העיר הם דו-נתיביים בלבד – נתיב בודד לכל צד.
התוצאה, טומנת בחובה סכנה מוחשית. למשל, כאשר אוטובוס עוצר בתחנה כדי להעלות או להוריד נוסעים ומאחוריו עומד נהג נרגן שממהר לפגישה מחוץ לעיר – הנהג שמאחור עלול לנקוט צעד נמהר ומסוכן ולהתפתות לעקוף את האוטובוס, מבלי לחשוב על האפשרות שילד שנעלם משדה הראייה של הנהג בדיוק מנסה לעבור את האוטובוס ולחצות את הכביש. נקל לחשוב מה עלולה להיות התוצאה רח”ל, וכבר היו דברים מעולם בעיר.
כל זה גורם לכך שהמפגש בין רכבים להולכי רגל בעיר טומן בחובו סיכון מוגבר. תוסיפו לכך את הלחץ מצד נהגים שלעתים לא חושבים מספיק על כלי המשחית שנתון בידיהם – כאשר רגע אחד של הסחת דעת לשם עיון בהודעה שבדיוק התקבלה בטלפון, או כל פעולה מסיחה אחרת עלול חלילה להוביל לסכנת נפשות – ותקבלו תמונת מצב מדאיגה מאוד, שמצריכה עירנות יתרה מצד הנהגים, שצריכים לנהוג בריכוז מרבי, וגם מצד הולכי הדרך. בנוסף, ראוי להשקיע יותר בהנחלת כללי הזהירות בדרכים לילדי העיר, וזו תהיה חובת ההשתדלות המינימלית.
בגוף הכתבה פירטנו כמה מקרים טראגיים שאירעו לאחרונה בעיר. אם תרעננו את הזיכרון, תיזכרו בעוד ועוד מקרים שהסתיימו בניסים גלויים. כמו המקרה של נוסעים מתוך האוטובוס שזיהו ילד רץ לכביש וצעקו לנהג לעצור. הנהג בלם בשבריר השנייה האחרון, כשהגלגל הקדמי עומד סנטימטרים בודדים מהילד השוכב על הכביש, ואלו מעשים שבכל יום.
בעניין זה, צריך להזהיר את הילדים שגם אם הנהג עוצר עבורם ומסמן להם לעבור, עדיין צריך לשים לב שאין נהגים שעלולים לעקוף ולסכן את הילד. בכלל, מצב שבו נהג מסמן לילד שהוא יכול לעבור עלול להיות מאד מסוכן, מכיוון שלפעמים ילד חושב שנהג סימן לו, בשעה שהנהג כלל לא ראה אותו. כלומר, הילד עלול לדמיין שתנועה מסוימת שעשה הנהג הוא סימון לעבור, בעוד שהנהג היה עסוק בכלל בשיחת טלפון עירנית.
בנוסף, נהג לא יכול לראות את כל הכביש כמו הולך רגל, כשרכב עוקף אותו או מתקרב מהנתיב הנגדי. נוסף על כך, לנהג בתוך רכב אין שליטה על מה שקורה במעבר חציה, ואם ח”ו יהיה צריך למשוך את הילד אחורה, או לסמן לרכב שבא מכיוון נגדי לעצור וכדומה – הוא לא יוכל לעשות זאת. לכן צריך להזהיר את הילדים לא לעבור בצורה כזו כלל וכלל.
בנוסף, ראוי להזכיר שילדים קטנים עוברים את הכביש רק עם מבוגר. אין להם את שיקול הדעת המתאים להבין מתי הנהג ראה אותם ואפשר לעבור. בעניין הזה ראוי לחדד עוד נקודה: אנו חיים בעיר מלאה ילדים ברוך השם, וניתן לראות כמעט בכל עת ילדים מחכים במעברי החצייה למבוגרים שיעבירו אותם את הכביש.
רוב הולכי הרגל בעיר הם עירניים ואכפתיים, ומסייעים לילדים שמבקשים לעבור את הכביש. אבל לפעמים ילדים מתביישים לבקש ומחכים עד בוש, כך שיש עוד מה לשפר בעניין. כשמעבירים ילדים את הכביש ולא נותנים להם לעמוד ולהמתין, הדבר מונע מהם להגיע למצב שינסו לחצות לבד או כשנהג עוצר להם. זכרו: הילד שממתין יכול להיות הילד שלך.
ועוד משהו: כשמעבירים ילד כביש, כדאי לעבור עם הילד חלק מהכביש למען הבטיחות, וכך לוודא שהוא לא ייעצר פתאום באמצע, ושרכב לא מגיע ממול.
כמו כן, עלינו למגר את תופעת הרכיבה באופניים, בקורקינט וכדומה בשולי הכביש. מדובר בסכנת חיים של ממש!
עלינו לעורר ולשוב ולעורר על הצורך לנהוג בריכוז מלא. לאור הנתונים התחבורתיים, הדמוגרפיים והטופוגרפיים של העיר – לא די בריכוז של מאה אחוזים, אלא צריך ריכוז מיוחד של שלוש מאות אחוזים ויותר.
ובזכות ההשתדלות במצוות ‘ונשמרתם לנפשותיכם’ ו’לא תעמוד על דם רעך’ – נזכה שהקדוש ברוך הוא ישמור צאתנו ובואנו, שלנו ושל צאצאינו, ונזכה לקיום הפסוק ‘אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו’, מתוך בטיחות ושלווה לאורך ימים ושנים טובות.
