שיהיו מסובים בביתר
@יעקב מרגליות
לא היו ימים יפים וזַכִּים יותר בביתר עילית – כמו ימים אלו של חודש האביב שבהם בני העיר המסולאים בפז נערכים בחדווה של מצווה לקראת חג הפסח הקרֵב ובא.
בעוד הפרחים בחוצות ביתר מלבלבים והמוני תושבים מסולאים בפז מזדרזים לברך את ברכת האילנות – מחזות מלבבים ממלאים את כל חוצות העיר: זה נשרך בחבילות מצוֹתיו, אלו נראים בקדחת קניותיהם, ומכל הבתים כולם נשמעים קולות ‘תביא את המגב’, ‘תעבירי את האקונומיקה’, כאשר הכל טורחים לקראת חג הפסח שיבוא עלינו ברינה ובדיצה, כמיטב המסורת של העיר המעטירה ביתר עילית שיוצאת מגדרה לקראת כל חג מהחגים והזמנים שמביא לנו הקדוש ברוך הוא לשמחה ולששון, וחג הפסח בפרט, כאשר להכנות אליו נלווית אווירה מיוחדת, מרעננת ושמחה.
הרגשה של ערב חג.
אולם כל זה – ברובד החיצוני והמוכר לכולנו. רובד נוסף, נסתר מעין רואים אבל חשוב לא פחות ובעצם הרבה יותר – זו הדאגה של עסקני העיר שבכל קהילה וקהילה, שלא תהיה משפחה אחת בעיר שתכניס את החג בעירום ובחוסר כל חס-ושלום. הדאגה שכל משפחה תזכה לקבל את החג בכבוד, עם בגדים חדשים לילדים ומטבח מלא במוצרים, מצות ויין לליל הסדר וקליות ואגוזים וכל מטעמים עבור הילדים – זוהי גולת הכותרת שבהכנות לחג.
כל תינוק של בית רבן שלמד מסכת פסחים, מכיר את המשנה שפותחת את פרק ‘ערבי פסחים’ העוסק בהלכות ליל הסדר: “וַאֲפִלּוּ עָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיָּסֵב. וְלֹא יִפְחֲתוּ לוֹ מֵאַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן, וַאֲפִלּוּ מִן הַתַּמְחוּי”. זוהי אפוא חובתה של כל עיר, חובתה של כל קהילה, ובעצם – חובתו של כל תושב – לדאוג שלא רק הוא יזכה להכניס את החג בכבוד ובהרחבה, אלא לדאוג לזולתו, לשכנו, למכרו ולחבר קהילתו.
מי שאינו מכיר את דבריו הנוקבים והחריפים של הרמב”ם בהלכות שביתת יום-טוב – אינו יודע עד לאיזו דרגה של חומרה מגיעים הדברים: “וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו, ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש – אין זו שמחת מצוה, אלא שמחת כרסו, ועל אלו נאמר: ‘זבחיהם כלחם אונים להם, כל אוכליו ייטמאו, כי לחמם לנפשם’, ושמחה כזו קלון היא להם”.
והדברים מבהילים! יכולה משפחה בביתר לטרוח בהכנת שולחן-סדר מפואר, עם כלי כסף נאים וכל מטעמים; להלביש את הילדים במיטב המחלצות, למלא את הבית בכל טוב ולהשיג את המצות הכי מהודרות ויקרות – אבל רח”ל, שכל הטורח והיגיעה הזו לא ייחשבו למצווה, אלא לקלון חס-ושלום, מכיוון שלא דאגו לעניים ולאומללים. וכדברי הרמב”ם, אין זו שמחת מצווה – אלא שמחת הכֶּרֶס, רחמנא ליצלן.
הבית מתנקה, המצות נאפות, הילדים מצטיידים בבגדים יפים, אבל שום דבר לא יהיה מושלם אם לא נדאג לאחים ולשכנים שלנו שאין להם איך להכניס את החג בכבוד “אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כרסו”, אומר הרמב”ם בדברים נוקבים על מי שדואג רק למשפחה שלו בחג ואינו שם לב לעניים שבסביבתו חשיפת ‘שערים’: הקופות הקהילתיות שדואגות שאף משפחה לא תישאר רעבה בחג כך נהיה חלק מהיוזמה
זכתה עירנו ביתר עילית, ויש לנו שלוחי-מצווה שדואגים עבורנו ועושים כל אשר בידם כדי לעזור למשפחות העניות והאומללות. הם עושים זאת עבורנו, במקומנו, בשליחותנו. והם מצילים אותנו מהכנסת חג שאינו רצוי ח”ו לפני המקום כיוון שאין בו דאגה לעניים.
בשנים האחרונות התבססה בביתר עילית מיזם צדקה קהילתי בשם ‘טובה וברכה’, שבמסגרתו דואגת כל קהילה למשפחותיה העניות, כאשר חלק מהסכום מגויס מתרומותיהם של חברי הקהילות, ואת החלק הנותר משלים מיזם ‘טובה וברכה’, וכך דואגים ל’קמחא דפסחא’ עבור כל המשפחות הנזקקות, כמנהג ישראל קדושים מקדמת דנא.
מנתונים שהגיעו ל’שערים’, מתברר כי מדובר בסכומים אדירים, שמעולם לא חולקו בהיקפם למשפחות בעיר, כאשר ההערכה היא שבחג הקרוב יחולקו למשפחות בעיר סדר גודל של כ-15 מיליוני שקלים במצטבר.
עוד חושף ‘שערים’, כי חלק נכבד מההשתתפות במיזם החשוב, מגיע מהעירייה, כאשר רה”ע ר’ מאיר רובינשטיין דואג לסכום נכבד מאוד לטובת הצלחתן של החלוקות הקהילתיות. לדברי גורמים המעורים בנושא, “לולא השתתפות העירייה בסכום נכבד – הפרויקט לא היה מצליח בשיעורים כה מבורכים”. לדברי הגורם ששוחח עם ‘שערים’, בכל הערים החרדיות בהן קיים הפרויקט, ישנה מידה מסוימת של שיתוף פעולה עם הרשות המקומית, אבל עיריית ביתר עילית היא יוצאת דופן בשיעורים ובהיקפים של הסיוע ושיתוף הפעולה למען הנזקקים.
כאשר כאן המקום להעלות על נס את המפעל החשוב ׳ביתר פמילי׳, מיסודו של ראש העיר שגם השנה, כמדי שנה, מחלק מיליוני ש״ח בערבי פסחים, למשפחות ברוכות ילדים, לאלמנות וליתומים..
הכל תלוי בנו
יחד עם זאת, חלק הארי מיכולת ההצלחה של הפרויקט – תלוי בנו, כלל התושבים. ככל שנפתח יותר את כיסנו ואת ליבנו – גם עבור הקופה העירונית הכללית וגם עבור המיזמים הקהילתיים שדואגים שלא יישאר אף בעל משפחה ללא אפשרות להשיג את צרכי החג בכבוד – כאשר היוזמות הקהילתיות מתברכות ביכולת לזהות גם את אלו מחברי הקהילה שמתביישים לפנות לעזרה, כאשר העסקנים דואגים לספק להם את צרכי החג בדרך של כבוד.
“הנתינה של קרן ‘טובה וברכה’ היא החמצן של הפרויקט, והתמיכה של העירייה היא חלק נכבד וחשוב – אבל בסוף, הכל תלוי בחברי הקהילות”, אומר האחראי באחת הקופות הקהילתיות בשיחה ל’שערים’. “ככל שההיענות של התושבים גדולה יותר – כך מתרחבת האפשרות להרחיב את מעגל התמיכה ולדאוג לכמה שיותר נזקקים שיזכו להכניס את החג בכבוד ובשמחה”.
ובזכות הדאגה של כל אחד מהתושבים לעני וליתום ולאלמנה – נזכה בעזרת השם לחוג את חג הפסח בשמחה ובדיצה, ולראות רוב נחת דקדושה מילדינו המסבים סביב לשולחן הסדר שלנו, אשר יראו כיצד הוריהם דואגים בראש ובראשונה לעניים, וכך יגדלו בעצמם ליראים ושלמים עושי צדקה וחסד, ונזכה להיות תמיד מהנותנים ומהמשפיעים טוב לכל מי שנמצא סביבנו, מתוך שפע ברכה וחג כשר ושמח.