מאיר רובינשטיין
ראש העיר
בעוד פחות מיממה יחלו הבחירות, ועם ישראל יצעד אל הקלפיות להכריע את דמותה של הממשלה הבאה. לכאורה, שאלה שגרתית: מי ישלוט – ימין או שמאל, אבל הפעם זה שונה לגמרי.
בעיניי, אלו הן הבחירות הגורליות ביותר מאז ומקדם. הבחירות הללו רבותיי, הן לא בחירות על ימין ושמאל, הן לא בחירות על סוגיות ביטחון, גם לא על כלכלה, לא עוסקות בפתרונות דיור, וגם לא בשאלות מיסוי. הן מתמקדות בדבר אחד בלבד: האם לגיטימי להיות חרדי בארצנו.
בפעם הזו, צוררי החרדים שהעלו את שנאתנו על ראש קמפיינם. לא רק מבקשים להזיק לנו בתקציבים, לא רק להילחם ולפגוע בנפשותינו, אלא מבחינתם – להוציא מתחום הלגיטימיות את המושג יהודי חרדי, להפוך אותנו לאזרחים לא לגיטימיים, כאן בארץ הקודש.
הפסד בבחירות הללו יהיה מציאות כואבת מאוד לכל אחד ואחד מאיתנו. כואב בנושאים הרוחניים, אבל גם בתחומים הגשמיים. כולנו נרגיש חלילה את הכאב הזה היטב.
אם חלילה נפסיד – אבוי לנו איך תיראה השבת, הגיור, הכותל, ההיתר ללמוד בנפרד והזכות לערוך אירועים בהפרדה. אבל נרגיש זאת היטב במוסדות הלימוד, בכיתות, בשכר הלימוד, בצהרונים, במעונות, בקייטנות, באירועי התרבות, בפתרונות הדיור, ועוד ועוד.
אני יודע שישנם כאלו בציבור החרדי שמרגישים כעס על הנציגות החרדית. יכול גם להיות שבחלק מהמקרים הכעס הזה מוצדק, אבל כעת זו עת חירום – לא זמן לחשבונות. יהודים, העיירה בוערת. פשוטו כמשמעו!
בבחירות האחרונות ראינו המחשה למושג “כל קול קובע”, הלכנו שוב לבחירות בגלל מחסור במספר קולות קטן, גם יהדות התורה זכתה למנדט השמיני על חודם של קולות בודדים. האחריות הזו מוטלת ישירות על כל אחד מכם.
השעה הזו היא שעת חירום אמיתית, אם חלילה נישאר בבית ובכוח הימנעותנו נעלה לשלטון את לפיד / ליברמן / גנץ, כל אחד ואחד שלא הצביע – זה ייזקף לחובתו.
ערב יום הדין, כשכולנו מבקשים רחמי שמים על עצמנו, על בני ביתנו ועל בני עמנו, אין לנו את הפריבילגיה לשבת בצד, לראות זאת ולא לנקוף אצבע.
“כִּי אֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת עַמִּי וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי”.
