אפליה על גלגלים
יעקב מרגליות
ההתעמרות בתושבים החלשים-כלכלית של הערים החרדיות, ובכללן ביתר עילית – עולה מדרגה, ועל הכוונת הפעם: שירותי התחבורה הציבורית, שצפויים לעלות באופן דרסטי ביישובים החרדיים, ובהם, כאמור, עירנו המעטירה. בשבוע שעבר פורסם בעיתונות הכלכלית, כי צר האוצר (אין זו טעות; צורת הכיתוב מכוונת) אביגדור ליברמן – מקדם פגיעה נוספת בציבור החרדי, הפעם בביטול ההנחות בתחבורה הציבורית הקיימת בריכוזים חרדיים, מה שיקפיץ את תעריפי הנסיעה ביישובים אלה בעשרות אחוזים. לעומת זאת, ההנחה ליישובים המוגדרים כהתנחלויות, לא תבוטל.
לפי הדיווח של הכתב הכלכלי עומר כרמון ב’דה מרקר’ – על פי התוכנית המתגבשת, משרדי האוצר והתחבורה יפרסמו בעוד חודש וחצי תוכנית שקובעת שלושה מחירי נסיעה בלבד: עירוני, אזורי ובין עירוני, וזאת במקום עשרות התעריפים הנהוגים כיום, שמחלקם נהנים תושבי הערים החרדיות.
במסגרת עדכון התעריף – שכמו שורה ארוכה של מהלכים הנעשים לאחרונה במשרד האוצר, נועד להעשיר את קופת המדינה על גבם של האזרחים החלשים ביותר בחברה – יבוטלו כל ההנחות הנהוגות על מחיר הנסיעה בתחבורה ציבורית בפריפריה. משמעות ביטול ההנחות הללו היא עלייה חדה במחירי הנסיעה באוטובוסים בערים חרדיות, ובהן ביתר עילית.
כיום, תושבי ביתר עילית, הנחשבת לאחת הערים בעלת המעמד הסוציו-אקונומי מהנמוכים בארץ, ואשר רוב תושביה אינם בעלי רכבים פרטיים – נהנית מהנחה בתחבורה הפנים-עירונית: בעוד שמחיר נסיעה רגיל בכל עיר בישראל הוא שישה שקלים, וכמעט חמישה שקלים לאחר הנחת רב קו – בעירנו ביתר עילית (וכן במודיעין עילית ואלעד) – מחיר נסיעה עירונית רגילה הוא שניים וחצי שקלים, ושני שקלים לאחר הנחה. ההנחה הזו – שמאפשרת לאלפי תושבים חסרי רכבים בעירנו להתנייד ממקום למקום, מבלי לזהם את האוויר בעוד ועוד רכבים פרטיים – עומדת כרגע על הכוונת של ליברמן, שמוצא עוד הזדמנות להיפרע מהציבור החרדי, שק החבטות האולטימטיבי של השלטון הנוכחי.
הנחה נוספת שתבוטל היא הנחת ה-50% לגברים ולנשים שחצו את גיל הפנסיה, שמעתה יצטרכו לשלם מחיר מלא, מלבד נוסעים בני 75 ומעלה, שיוכלו לנסוע בחינם. ההנחות האחרות הניתנות כיום בתחבורה הציבורית לעיוורים, נכים, סטודנטים, זכאי ביטוח לאומי, ילדים ונערים – יישארו ללא שינוי (בהערת אגב: הנחת הסטודנטים רלוונטית לתלמידי ישיבות, הנהנים מהנחה זו. בתקווה שעינו הצרה של צר האוצר לא תכוון גם להנחה זו, כדרכו להציק היכן שרק אפשר).
על פי הדיווח ב’דה מרקר’ – דווקא בנושא ביטול ההנחות הניתנות בערים מסוימות, רובן חרדיות, אין מחלוקת בין משרדי האוצר והתחבורה. כלומר, גם שרת התחבורה מיכאלי תמימת דעים לגבי ההסכמה להכביד את העול הכלכלי על תושבי הערים החרדיות ולייקר עבורם את מחירי התחבורה הציבורית בעשרות אחוזים.
הפריבילגיה של צור הדסה
כאמור, ההנחה הניתנת להתנחלויות – צפויה להישאר על כנה (כנראה כתוצאה מלחץ של מפלגת ‘ימינה’ והאוחז בתפקיד ראש הממשלה, נפתלי בנט, שחושש מעוד ביקורת עזה מימין) – מה שהביא לתהייה הבאה, אותה העלה ברבים איש התקשורת אריה ארליך, תושב העיר, שכתב: “תושבי ביתר עילית ביקשו לשאול – האם בגלל שהם חרדים תבוטל להם ההנחה, כי ליברמן הולך על הראש של החרדים, או שהיא תישאר בגלל שהם מוגדרים מתנחלים?”
אלא ששאלה זו, מתברר – פותחת תיבת פנדורה: מתברר, כי האפליה של תושבי ביתר עילית לא מתחילה עם גזירות ליברמן (אם כי, גזירות אלו יחריפו את האפליה). מתחקיר שערך ‘שערים’ בסיועם של כמה מהתושבים הנאבקים על הנושא זה שנים רבות – עולה כי מזה מספר שנים שתושבי ביתר עילית משלמים על תחבורה ציבורית לירושלים סדר גודל של כ-30% יותר מהשכנים שלנו בצור הדסה, וזאת למרות שבמדד הסוציו-אקונומי מוגדרת ביתר עילית באשכול 1 (הנמוך ביותר שיש), בעוד שצור הדסה מדורגת באשכול סוציו-אקונומי 8 (כלומר, תושביה מבוססים כלכלית פי 8 מתושבי ביתר עילית!).
האפליה הזועקת בין שני יישובים שסמוכים זה לזה – כאשר תושבי העיר הענייה משלמים 30 אחוז יותר מאשר תושבי היישוב המבוסס הסמוך אליו – מדיר מזה שנים רבות את שנתם של כמה תושבים אכפתיים בעיר, שפועלים בזירה זו ומנסים בכוחותיהם הדלים לפעול מול משרד התחבורה.
לידי ‘שערים’ הגיע השבוע מכתב ששלח בסיוון תשע”ח חבר מועצת העיר דאז, יקי הרשקופ, לשר התחבורה דאז, ישראל כץ: “כחבר בוועדת התחבורה העירונית בעיר ביתר עילית, קיבלתי פנייה מתושבי העיר בנושא מחירי הנסיעה בקו ביתר עילית-ירושלים. מבדיקה שערכתי עולה, כי קו נסיעה זה הוא הקו המרכזי של התחבורה בעיר, דרכו עוברים מאות אנשים בכל כיוון כל יום, והוא מהווה כ-75 אחוזים מהנסיעות היומית מהעיר ביתר עילית לערים אחרות.
“תושבי העיר ביתר עילית מוגדרים במצב סוציו-אקונומי נמוך. מעטים הם בעלי הרכבים הפרטיים בעיר, ולהוצאה הכספית על התחבורה ציבורית יש משקל רב עבורם. עלות הנסיעה היום בקו התחבורה בקו ביתר עילית-ירושלים עולה על 9:40 שח לכל כיוון. לאחר בדיקה שעשינו, ביישוב הסמוך אלינו, צור הדסה – מחיר הנסיעה בקו צור הדסה-ירושלים הוא 6.80 בלבד לכל כיוון, מחיר שמהווה הוזלה של 30 אחוז מהמחיר של נסיעה בקו דומה מביתר עילית.
“חשוב לציין כי מבחינת מרחק הנסיעה של הקווים בין הישובים – המרחק בין ביתר עילית לירושלים הוא נמוך יותר מהמרחק בין צו הדסה לירושלים, מה שהיה אמור לקבוע כי מחיר הקו מביתר עילית יהיה זול יותר. בבדיקה שערכנו בחברת ‘קווים’, קיבלנו מענה שעלינו לפנות למשרד התחבורה, מאחר שהוא הגורם הקובע את מחירי הנסיעה”.
לידי ‘שערים’ לא הגיעה תגובת שר התחבורה – ככל שהייתה תגובה כזו – אולם את זאת אנחנו יודעים: בפועל, המצב נותר על כנו, ומהאפליה הלא מוצדקת הזו סובלים תושבי ביתר עילית יום יום, ומשלמים עוד אלפי שקלים במצטבר על נסיעותיהם היומיות לירושלים.
אוטובוסים ריקים למחצה
לאור האפליה הזו – התושב ר’ בנימין פורגס, שפועל שנים רבות נגד העוול בתחבורה הציבורית – פנה למשרד התחבורה בבקשה שיאפשר תחנת הורדה בקו של צור הדסה-ירושלים, שייקבע ליד הכניסה לביתר עילית. כך יוכלו תושבי ביתר ליהנות מהתעריף המוזל שממנו נהנים תושבי צור הדסה, ולנסוע בקו זה אם יחפצו בכך.
הפנייה – כפי שאתם בטח משערים – נדחתה על הסף. הטיעון, יש לציין, היה מגוחך למדי: כך הסבירה מנהלת מחלקת פניות הציבור במשרד התחבורה, הגב’ שרונה קרסגי: “פנייתך הועברה להתייחסות הגורמים המקצועיים האמונים על רשת התחבורה הציבורית במשרד התחבורה, לרבות הממונה המחוזי, אשר בדקו את פנייתך ומסרו כי קו זה נועד לתת מענה לנוסעים ממוקדי בילוי בירושלים ליישובי המזלג ובכללן צור הדסה… בשלב זה כלל לא ניתן להאריך את קווי השירות הקיימים. עוד יש לציין, שהשירות לביתר עילית מאולמות האירועים, נעשה באמצעות קווים של העיר ביתר עילית, ונותן מענה לצרכי הנוסעים. לאור האמור, אין הצדקה בהארכת השירות של הקו לביתר עילית”. התחמקות לא ברורה – ובלבד שלא לאפשר לתושבי ביתר עילית ליהנות מהמחיר המוזל שממנו נהנים תושבי היישוב השכן והמבוסס יותר.
לצד העובדה שביתר מוגדרת במעמד סוציו אקונומי 1 וצור הדסה בדירוג סוציו אקונומי 8 – ישנו עוד מימד מרתיח לאפליה הלא הוגנת: לדברי תושבים שערכו בדיקות בשטח – האוטובוסים מירושלים לצור הדסה ריקים למחצה ולשליש ולרביע. “למרות שהקו של צור הדסה (192) עובר על פתחה של ביתר עילית – משרד התחבורה מסרב לעשות תחנת הורדה ועליה ליד הכניסה לביתר עילית, ודחה את כל הפניות של תושבים בעניין”.
אז מה ההיגיון באיפה-ואיפה הזו? מדוע תושבי ביתר עילית מופלים לרעה ביחס לשכניהם מצור הדסה? למשרד התחבורה הפתרונים.
אגב, גם מחירה של נסיעה מירושלים לאפרת הוא זולה יותר – וזאת למרות שהמרחק בין הערים הללו הוא גדול באופן די משמעותי ביחס למרחק בין ירושלים לביתר עילית.
אפליה על גבי אפליה
ואם לא די באפליה הוותיקה בנסיעות הבינעירוניות – עכשיו תתווסף עליה הגזירה כלפי הנסיעות העירוניות. כאמור בתחילת הידיעה, ביטול ההנחה בביתר עילית עשוי להזניק את מחירה של נסיעה פנימית לכדי שישה שקלים לנסיעה בודדת. ויש לציין: ביתר עילית היא בסופו של דבר עיר לא גדולה במיוחד. מסלול האוטובוסים הוא קצר למדי, ונסיעה ממוצעת של נוסע בתחבורה הפנימית נמשך בין דקות בודדות לרבע שעה.
בעקבות הפרסומים האחרונים על כוונת משרד האוצר – היו כצפוי גורמים בשמאל ובקרב אלה שקופצים אוטומטית נגד הציבור החרדי – שהריעו בהתלהבות לכוונת משרד האוצר, כביכול מדובר ב”קומבינה חרדית שהגיע הזמן לבטל”. ובכן, להם ראוי לומר: שנאתכם מעבירה אתכם על דעתכם; מדובר בשקר גס – לא מדובר בהטבה לחרדים. הנחה זו חלה על עשרות ערים בפריפריה, דוגמת טבריה, עפולה ועוד ערים רבות שאינן חרדיות.
מערכת ‘שערים’ ערכה בדיקה רנדומלית לגבי מחירי התחבורה בערים שונות. מתברר שברשימת הערים דלהלן – המחיר בהן לנסיעה מקומית הוא 2.5 ש”ח לנסיעה, כמו בביתר עילית (יודגש – מדובר ברשימה חלקית. עוד יודגש – מדובר בערים שאינן חרדיות, וברובן לא מתגוררים חרדים כלל): נתיבות, שדרות, שדות-נגב, תעשיות שער הנגב, בית שאן, טבריה, מגדל העמק, דליית אל כרמל, יוקנעם ועוד. בעפולה המחיר הוא שקל אחד יותר – 3.5 שקלים – ועדיין מדובר במחיר בהנחה.
לעומת זאת, דווקא העיר החרדית בני ברק אינה זוכה להנחה, חרף היותה עיר ענייה, ומחירי התחבורה הפנימית בה דומים לאלו של תל אביב המבוססת.
לגבי כל הערים בפריפריה שפורטו לעיל – טרם פרסם משרד האוצר האם בכוונתו לבטל בהן את ההנחה, ויש לשער כי לאור מחאת יוקר המחיה שמלחכת את שולי גלימתם המעודנת של שרי הממשלה – המשרד לא יעז להעלות את המחירים. אבל כשמדובר ביישובים חרדיים – זה הזמן להחיל את הכלל העתיק: “הכה בחרדים והצל את רוסיה”.
לאור כל זאת – ההיטפלות לעיר ביתר עילית, ששטחה קטן יחסית, מסלולי הנסיעה בה קצרים והיא נחשבת לאחת העניות בארץ – אינה אלא גזל כבשת הרש, והמשך של מדיניות רדיפה והתעמרות באזרחים החלשים ביותר מבחינה כלכלית.
סימני המשיח
כאמור, כנגד האפליה רבת השנים הזו זועקים תושבים אכפתיים מזה שנים. הם פונים במכתבים למשרד התחבורה, למבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, לחברי כנסת ולכל גורם אפשרי, ודורשים את תיקון העוול. התגובות נעות בין מכתב מתחמק ובלתי מחייב במקרה הטוב – לבין התעלמות רועמת במקרה הגרוע.
“זוהי צביעות במיטבה”, קובלים התושבים היקרים הללו בשיחה כאובה ל’שערים’. “ניסינו להפוך עולמות, צעקנו היכן שרק אפשר, אבל כולם שותקים. עכשיו מנסים להגדיל עוד יותר את העוול – ולייקר בעשרות אחוזים גם את מחירי הנסיעות העירוניות. מאין יבוא עזרנו?!”, הם אומרים, ומזכירים שניתן לסמוך רק על הקב”ה שיפר את עצתו של שלטון הרֶשע.
כל זה קורה בתקופה שגם כך איננה פשוטה עבור האזרחים – ותושבי ביתר עילית העניים בפרט. לצד עליית המיסים, השתוללות מחירי המזון, מחירי המשקאות והחד-פעמי, מחירי הארנונה המקומית בביתר, ובמיוחד לשוכרים ובעלי נכס משותף (סדרת התחקירים של ‘שערים’ בשבועות האחרונים עסקה בכך בהרחבה) – עכשיו צפויה גם עליית מחירי התחבורה, ונוסף גם זה על תלאותינו הכלכליות, אווירת המצור הפיננסי ותחושת הלחץ-זה-הדחק שמורגשות אצל כל אחד. אין לנו אלא להתנחם, כי מדובר באחד מסימני הגאולה, כדברי חז”ל במסכת סוטה: “בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, והיוקר יאמיר… ועל מי יש לנו להישען? על אבינו שבשמים”.
ממשרד התחבורה נמסר: “בחודשים הקרובים יבחן משרדנו, בשיתוף עם משרד האוצר, את מבנה מחירי התחבורה הציבורית”. ממשרד האוצר נמסר: “אנו בוחנים שינוי מבני בתעריפי התחבורה הציבורית. טרם נקבעו התעריפים הסופיים שייקבעו במסגרת השינוי”.
