לא תעמוד על דם רעך
שמעון כהן
מצב מיוחד בביתר. עקומת הנדבקים ההולכת ועולה בעיר, לא מותירה מקום לספקות: הקורונה מכה בביתר, ובשיעורים גבוהים ומדאיגים.
בעניין הזה אין לנו את הלוקסוס לטמון את הראש בחול ולהתעלם מהמציאות. נכון יותר להסתכל אל המצב בעיניים, להבין לאשורה את המציאות שעִמה אנו מתמודדים, ולצד התחזקות אמיתית בתפילה ואמונה – לעשות את כל ההשתדלות הנדרשת כדי להקטין את הנזק, ובעיקר – לשמור על שלומם ובריאותם של תושבים מבוגרים ואלה שנכללים בקבוצות הסיכון ואשר הידבקות שלהם עלולה ח”ו להביא לידי סכנת חיים ממשית ל”ע.
במספרים הרשמיים אנו רואים רק חלק מהנתונים (200 חולים פעילים, נכון לעת כתיבת השורות, ויותר מ-1000 נדבקים מתחילת הקורונה). ההערכות הן כי עוד רבים-רבים בעיר נמנעים מבדיקה, כך שבעיר ישנם מאות רבות – אם לא אלפים – של נשאי הנגיף, ביודעין או שלא ביודעין. החשש הוא שמא יש מי שח”ו מקל ראש, וחרף הסכנה הברורה והמוחשית לחיי אדם – מרשה לעצמו לצאת החוצה עם תסמינים ולסכן את חייהם של אחרים באומרו ‘שלום עליי נפשי’ ותוך שהוא עובר על צו התורה שמזהירה אותנו “לא תעמוד על דם רעך”.
סיכון למבוגרים
גם לפי הממצאים שנצברים אצל הרשויות – מאות תושבים בעיר נמצאים בבידוד. לצד זאת, רווחת תופעה של אנשים שלוקים בתסמינים אך מעדיפים להימנע מלגשת לבדיקה, בכל מיני תואנות וטענות. במקרה הטוב – הללו נשארים בבתיהם ונמנעים מלסכן אחרים. על המקרה הגרוע, השערורייתי והמסוכן של אנשים שיוצאים החוצה ביודעין ומסכנים חיי אדם – עדיף שלא לכתוב.
אולם בעוד חלק גדול מהאוכלוסייה בעיר צעירה והמחלה אינה נחשבת עבורה למסוכנת באופן מוחשי (זה לא שמחלת הקוביד־19 היא חוויה גדולה. תשאלו את אלה שכבר עברו את התסמינים המסויטים הללו, וטרם דיברנו על תופעות הלוואי שלפי עדויות המחלימים אינן עוזבות גם לאחר ההיפטרות מהנגיף עצמו) – עבור האוכלוסיה המבוגרת ואנשים בעלי רקע רפואי מורכב, מדובר בסכנת חיים של ממש.
די אם ניזכר באלפי ההלוויות רח”ל שהיו בארצות הברית החרדית ובאירופה היהודית – ובלי רצון להכניס אף אחד ללחץ ומתח מיותרים – כדי שנזכור שלפנינו אתגר שאינו משחק ילדים כלל ועיקר. אדם מבוגר שלוקה בנגיף, הוא בסיכון עצום, ואם חיי יקירנו, הסבים והסבתות, השכנים והשכנות – יקרים לליבנו, עלינו לעשות הכל בדרך הטבע כדי לא לחשוף אותם לנגיף המסוכן עבורם.
רבני העיר: ‘חובה לציית’
רבני העיר ששוחחו עם ‘שערים’ הורו כי כל אדם שחש בתסמינים הידועים ככאלה שמעלים חשד להידבקות בנגיף – חובה עליו ללכת ולהיבדק, כדי לחסוך חשש סכנה מאנשים ששהו או שוהים בקרבתו. בנוסף, חלק מ’חובת ההשתדלות’ היא להישמע לדעת המומחים ולציית לכלל ההנחיות של גורמי הבריאות. כמו כן, רבני העיר ביקשו מ’שערים’ להתריע על הצורך להקפיד הקפדה יתרה על המרחקים ועל עטיית המסכות, וכי אסור לאדם שחש בתסמינים לצאת מהבית. “על כל חשש או ספק – יש להחמיר יותר מכפי היכולת, כי בדיני נפשות עסקינן”, מסרו רבני העיר ל’שערים’.
בנוסף, חובה לשוב ולחדד את חובת הזהירות המרבית כלפי אנשים שנמצאים בקבוצות הסיכון – דוגמת אנשים מבוגרים או בעלי רקע רפואי. צריך להבין, כי לראשונה מאז תחילת הקורונה – הסיכוי להידבק בנגיף בביתר עילית הוא הכי גבוה אי פעם. “הנגיף פשוט מסתובב פה, בכל בית כנסת, בכל חנות, כמעט בכל בניין”, הגדיר זאת גורם בארגוני ההצלה בשיחה עם ‘שערים’. “כל גיחה אל הרחוב, אפילו עלייה במדרגות או במעלית הבניין – עלולה לחשוף כל תושב לקורונה”.
ולאור מצב כזה – בו העיר איבדה שליטה על הנגיף – הצורך לשמור על חיי אדם רובץ על כל תושב ותושב. ומכיוון שבשלב הראשון של הדגירה לא מרגישים כלל בשום תסמין (כאשר עבור חלק מהנשאים גם בשלב הפעיל של המחלה לא מרגישים בשום דבר) – אנו מוזהרים להקפיד ביותר לא להתקרב כלל לאנשים מבוגרים ולזכור כי בכך אנו שומרים על חייהם לאורך ימים ושנים טובות.
הסכנה הניו-יורקית
השכונות החרדיות בניו יורק – בורו פארק, ויליאמבסבורג ועוד – היו בדיוק במצב הזה: הנגיף השתולל בהן ללא שליטה, ולמעלה מתשעים אחוזים לקו בנגיף בוודאות. חלקם חוו תסמינים קשים וחריפים בזמן אמת, חלקם לקו בתסמינים קלים, וחלקם התגלו כבעלי נוגדנים בבדיקות מאוחרות, מה שהראה כי הם עברו את הנגיף.
היתרון, בדיעבד, הוא שכל מי שעבר את הנגיף מרגיש מחוסן לכאורה ולכן הוא חף מדאגות, אולם היה לכך מחיר דמים חמור וקשה מנשוא: למעלה מאלף(!) נפטרים, בקבוצות גיל שונות, בהם אנשים צעירים שהותירו יתומים רכים, וכמובן – מאות-מאות יהודים נכבדים, נשואי פנים, רבנים חשובים, בעלי משפחות שעברו את השואה אך לא יכלו לנגיף הקטלני.
עבורנו, יהודים חרדים היודעים את ערכה של כל נפש מישראל – כאשר “כל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא” ו”כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא” – אין בכלל ספק כי עלינו להיזהר בחייהם של בני הדור המבוגר בעיר. עלינו לקחת אחריות ולדאוג שלא נגיע רח”ל לאבידות בנפש.
זכרו: אף אחד לא ירצה להסתובב כל חייו עם מצפון מיוסר בגלל נפש מישראל שאולי אבדה בגללו ח”ו בדרך הטבע. גם אם הדבר כרוך בחוסר נוחות זמנית – חיי האדם שיינצלו בס”ד – שווים כל רגע של בידוד ואי נוחות.
ויהי רצון שנזכה כולנו לחיים טובים, בריאים וארוכים בעזרת השם הרופא כל בשר.
