הבן יקיר לי, אפרים
@שמעון כהן
תקופת הקורונה זימנה למשפחות רבות אתגר חינוכי גדול – כאשר החוסר בלימודים רציפים, תחושת אי הוודאות, הלחץ בבית והפער הלימודי – הובילו הורים רבים להתכווץ מדאגה לנוכח ההשפעה האפשרית של המצב על ילדיהם.
בעיצומם של ימי האור – ‘חנוכה’ מלשון ‘חינוך’ – ‘שערים’ יצא לבדוק כיצד נראה המענה החינוכי שניתן בעיר לנושא החשוב והקריטי הזה – הנושא שנמצא בציפור נפשו של כל הורה, נושא החינוך. מה עושים הנציגים, הארגונים, אלה שבידם לפעול ולסייע. בשבועות הקרובים, מפעם לפעם, נטיל זרקור לעבר קהילה, חוג או ארגון בעיר הפועל בנושא. השבוע בחרנו לפתוח במענה שמספקת סיעת ש”ס העירונית, אשר אחראית על אלפי משפחות בעיר ואמורה לספק להם מענה למגוון הצרכים, כאשר נושא החינוך עומד בראש כמובן.
כידוע, עירנו ביתר עילית, לצד מעלותיה הרבות – מתמודדת מזה שנים עם סוגיית הנוער הזקוק לחיבור. בשנים האחרונות ישנה התעוררות בתחום, כאשר אנשים טובים לוקחים את הנושא לידיים ופועלים גדולות ונצורות. הערבות הקהילתית עושה את שלה, ופעילותם של אנשי החינוך המגובים בעידודם ותמיכתם של רבני העיר – מניבה פירות ברוכים ב”ה, אך ברור שזהו רק קצה המזלג בפעילות שנדרשת עדיין.
זו הסיבה שבגינה יצאנו ב’שערים’ בפרויקט לסקירת הפעילות בנושא.
להציל את השתילים
במהלך הבירורים, התברר כי מי שלקח לידיים את נושא ההתמודדות עם האתגר החינוכי בתקופת הקורונה בציבור הספרדי – הוא הרב אפרים אוחיון, חבר מועצת העיר מטעם ש”ס ומי שמסומן ככוח העולה של נציגי הציבור הספרדים בעיר. “הבולדוזר של ש”ס בביתר”, הוא רק כינוי אחד שנאמר לנו על אודותיו, כאשר בציבור הספרדי בעיר הוא זוכה להערכה נדירה, הרבה יותר ממה שמקובל בדרך כלל.
התברר, כי להערכה העצומה הזו – יש בהחלט בסיס: כבר בשלבים הראשונים של הסגרים ועצירת הלימודים במוסדות, כאשר בני נוער התחילו לשוטט בחוסר מעש – אוחיון זיהה כבר את פוטנציאל הנזק החינוכי, והחל לפעול בשטח בשלל מיזמים והתארגנויות. כך למשל, אוחיון הקים פרויקט בשם ‘אמץ נער’, שבמסגרתו – פעם בשבוע כל הילדים מתכנסים במסגרת ערב חיזוק לתורה ויראת שמים. זוהי פעילות מבורכת, הנעשית עם המון חשיבה מחוץ לקופסה, ללא כל מימון ממשלתי או עירוני. נטו לשם שמים.
“הפרויקט הספציפי הזה”, אמר לנו אחד ההורים שאינו חדל להתפעל מהפעילות הענפה, “מיועד לבני נוער שנמצאים בסכנת נשירה ה”י. הרב אוחיון אוסף אותם אחד לאחד, ומארגן להם מפגשים באווירה טובה, עם שירה ואוכל כיד המלך, כאשר בכל שבוע עולה לדיון נושא לימודי שמאתגר את כלל המשתתפים”.
אבל הפעילות לא נעצרת במפגשים: במשך השבוע, כל נער מקבל אברך מלווה, שתפקידו להיות אחראי על הנער, להיות אוזן קשבת ולשמש לו כחונך. כך שכל אברכי הקהילה שותפים לעשייה – ביוזמתו הנפלאה של הרב אוחיון. בין החונכים לנערים נוצרת קרבה ומפתח אימון – אשר מאפשר לחונך להשפיע על הנער בהתחזקות ביראת שמים ובהליכה בתלם היהודי המסור לנו מדור לדור, תוך שהחונך נותן מענה לכל מעידה אפשרית ומסייע לבחור לצלוח את ים הקשיים וההתמודדויות.
בקהילה הספרדית בעיר אומרים ל’שערים’, כי “לאחר כמה חודשים של פעילות – ניתן להכתיר את הפעילות של הרב אוחיון כהצלחה מדהימה. עשרות נערים ניצלו, כפשוטו, מנשירה, כאשר הפעילות הזו מאפשרת לזהות מעידות עוד בשלבים הראשונים שלהן, וכך לבלום את המשך ההידרדרות. מדובר בהצלת חיים רוחנית לכל דבר”.
‘מעשר’ מהזמן הפרטי
בשיחה עם הרב נסים אביכזר, אחד המדריכים ב’אמץ נער’ ומי שנמנה על ההוגים של הרעיון, הוא מספר ל’שערים’: “הפעילות מתקיימת בבתי הכנסת ‘משכן אברהם’ ו’משכן יוסף’ בעיר, והיא כוללת שתי קבוצות נפרדות של נערים – בשלבים שונים מבחינה חינוכית, כאשר כל קבוצה מקבלת את המענה הנכון לה על פי הצרכים והמצב של כל בחור. האברכים לומדים עם הבחורים, יוצאים איתם לטיולים וכדומה ועושים הכל כדי לתת מעטפת חינוכית ורוחנית רחבה”.
כאשר אנו שואלים את הרב אביכזר מאיזה גיל מתחילה הפעילות – אנו נדהמים לגלות שמדובר בפעילות שמתחילה מגיל 11(!). “הניסיון החינוכי מלמד, שעדיף להתחיל לטפל בגיל צעיר, כשמזהים תסמינים של נטייה לחוסר קבלת עול – מאשר להיזכר מאוחר. התוצאות מוכחות בשטח. חלק מבוגרי הפעילות השתלבו בישיבות העילית של הציבור הספרדי, כשהתקופה שבה נזקקו ליד התומכת שלנו נשארה כפסיק שכוח בהיסטוריה שלהם. זה שווה בהחלט את המאמץ”.
ההתאמה והמיון של כל נער למסגרת המתאימה – נעשים על ידי חונכי הארגון, בפיקוחה של סיעת ש”ס העירונית שתחת פעילות הרב אוחיון.
עוד מוסיף הרב אביכזר, כי “כשהמיזם התחיל – האברכים לא הבינו מה הקשר שלהם לחיזוק של בחורים. מדובר באברכים רגילים, חלקם ללא רקע חינוכי מוקדם. כמובן שהענקנו להם כלים מקצועיים, השתלמויות והרצאות ממיטב המחנכים המומחים, כך שכל אחד הפך למומחה בפני עצמו. כיום, ב’משכן יוסף’ לבד יש לנו עשרים אברכים שאחראים על עשרות בני נוער”.
כמה זמן ביום מקדיש האברך לחניך שלו?
“לפחות חצי שעה בשבוע של שיחה קבועה, כשהוא עומד מקרוב על הצרכים שלו ועוקב אחר מצבו. מעבר לכך, הנער יודע שהוא יכול ליצור קשר בכל עת, והוא מתחבר לאברך כאשר יש בפיו שאלה או מצוקה. בנוסף, פעם בשבוע אנו מארגנים מעגלי שיח שבהם הנערים מעלים את אשר על ליבם”.
במה עוסקים במעגלי השיח הללו?
“השבוע התמקדנו בנושא האור – כמובן עם הקשר ברור לחנוכה. כל אחד הסביר מה זה אור עבורו, הציג סיפור אישי של אור, ובעצם ‘כיוון פרוז’קטור’ אך החלקים המוארים בחייו. התוצאה הייתה מדהימה ומרגשת”.
הצוואה של מרן
המטרה, אומרים בארגון, היא בסופו של דבר לחבר את בני הנוער אל הקהילה. שלא ירגישו מנותקים; שירגישו חלק.
“כל הזמן אנחנו מטמיעים להם – ‘אתם שייכים, אנחנו לא שוכחים אתכם'”, אומר הרב אביכזר ל’שערים’, ומוסיף כי כל קהילה בעיר שמתארגנת לפעילות כזו – זוכה לגיבוי של חבר המועצה אוחיון שלקח על עצמו את תחום הנוער כפרויקט אישי.
מדובר בחונכים שרובם עמלים על המחיה ועל הכלכלה. הם לא מחנכים בהכשרתם וכנראה שגם לא מקבלים על כך שכר. מאיפה הם לוקחים את הזמן והכוח לפעילות הזו?
“זו שאלה מצוינת”, אומר הרב אביכזר. “גם אני איש עסוק, אבל לא מכבר ראיתי בשו”ת ‘אגרות משה’ של מרן הגר”מ פיינשטיין זצ”ל, פסיקה מעניינת שלפיה אדם יכול לתת ‘מעשר’ גם מהזמן שלו לטובת עשיית חסד. כשראיתי את זה – התלהבתי מאוד. הראיתי זאת לכל החונכים שלנו. מדובר במעשר, בצדקה לכל דבר. במיוחד כשמדובר בפעילות שמצילה דורות.
“הגע בעצמך”, הוא מוסיף. “לפני הבחירות אנחנו סוגרים את הגמרות ויוצאים לערי השדה כדי לחזק את הכוח החרדי. וכל זאת למה? כמו שלימד אותנו מורנו ורבנו מרן הגר”ע יוסף זי”ע – לפתוח עוד תלמודי תורה, עוד מוסדות, להציל עוד ועוד ילדי ישראל שיידעו להגיד ‘שמע ישראל’. אז כאן, כשמשימת ההצלה נמצאת מתחת לבית – על אחת כמה וכמה שצריך לפעול. צריך רק קצת אהבה וקשר אישי כדי לסייע לנער לצלוח את המהמורות”.
הרב אביכזר מסכם: “ברצוני להודות לאיש העשייה המופלא ר’ אפרים אוחיון על כלל הפעילות בהשגת תקציבים והבאת בחורים למסגרות, לרב אלחנן ראובן שדואג להתרים ולגייס את המשפחות לפעילות, ולרב גוזלי שפועל עם נוער מתבגר ומכין בני נוער לבר מצוה בהתנדבות. אני קורא לכל מי שרואה בסביבתו מקרה של נער שזקוק לתמיכה – ולא משנה מאיזה חוג – תשימו לב, תתעניינו, תשדרו אכפתיות, תבדקו איך אפשר להציל – וכך תדליקו את האור בחייו של עוד נער שיישאר אסיר תודה כל ימיו”.
מודל ביתרי
את המסע סיכמנו בסיור בבית הכנסת ‘משכן יוסף’, שם נערכת הפעילות ב’ליל שישי’. ראינו קבוצה גדולה של נערים מתבגרים יושבים סביב שולחנות ערוכים בחמין, פיצוחים ושתייה, וביניהם מסתובבים אברכים מהקהילה שיוצרים איתם שיח פתוח על כל הנושאים המעיקים. הם בעיקר מקשיבים ועוזרים לפרוק את המצוקה.
כאשר שאלנו את אחד הנערים על הפעילות – הוא סיפר שהמקום מגן עליו ועוטף אותו. “התקופה הזאת לא פשוטה, ובמפגשים האלה אני מקבל חוסן רוחני. לומדים פה באופן קליל, מקבלים מושגים ומתקדמים. בליל שישי ובשבת כולם מתקבצים יחד, שרים שירי רגש ונהנים”. כאן אנחנו מגלים, כי רק בתקופה האחרונה הצטרפו ארבעה נערים למסגרת ישיבתית רגילה. “החלום של ההורים התגשם, ולאושרם לא היה גבול”, מספר לנו אחד האברכים, שמציין: “זה קרה אחרי שהמערכת החינוכית התייאשה כבר, ואפילו ההורים כמעט הרימו ידיים. אבל אז הגיעה הישועה משמים, בזכות הפעילות הקדושה הנעשית כאן”.
הרב אפרים אוחיון עצמו סירב להתראיין לכתבה, אולם בבחינת “טוב מראה עיניים” – זכינו להיווכח בעצמנו בפעילות מרגשת וחשובה הנעשית בעיר, ולהביא זאת לידיעת הציבור כדי להצמיח מכך תועלת הן בעבור מי שזקוקים להיעזר בפעילות הזו, והן כדי לשמש מודל לאחרים שירימו את הכפפה ויפעלו במקומותיהם ובקהילותיהם, בבחינת: “מהם יראו וכן יעשו”.
