על כבוד התורה לא נחשה // מערכת ‘שערים’
דומה כי השפל הנורא אליו הגיעה התקשורת הישראלית בשבוע האחרון, מחוויר למול כל מה שידענו והכרנו על ההסתה התקשורתית נגד כל הקדוש והיקר לציבור החרדי מקדמת דנא. אין נכס יקר יותר לציבור שלנו יותר מהנהגת גדולי התורה. אין ערך חשוב יותר, ואין מה שדומיננטי ומשפיע יותר ממנו על כל תחומי החיים וקבלת ההחלטות, כמעט בכל נושא שהוא – מאשר ההישמעות של הציבור החרדי למנהיגיו המאירים את דרכו בכל תחומי חייו.
והערך העליון הזה, ציפור הנפש, לב החיים החרדיים – נרמס בשבוע שעבר ברגל גסה ומכוערת.
ליבותיהם של תושבי ביתר הזדעזעו לנוכח המעשה הנואל של איש תקשורת שמכיר את הליכות הציבור החרדי, ובא לקושש אחוזי רייטינג אגב פגיעה באחד מגדולי רבני העיר, שהוקלט בלא יודעין. ויותר משבא להבאיש את ריחו של הציבור החרדי – בא לגלות את פרצופה האמיתי של התקשורת, שמבוססת על שקרים, כזבים, התחזויות ועיוותי מציאות.
אותו מעשה נבזה שמגיע לתחתית מוסרית וערכית אותה עוד לא ידענו, הוא אכן “חשיפה”; אותה מילת מפתח שיוצקת אדרנלין בעורקי העיתונאים הזרים, שמניעה אותם לפעולה וששולחת אותם אל ה’שטח’ משורבבי לשון ומושחזי מקלדת. אכן הייתה זו חשיפה, חשיפת הפנים האמיתיות, חשיפת כוונות הזדון שבאות בעיקר לרצות. לרצות את הפטרונים והעורכים בתקשורת האורבים לטרף חרדי ואת אדוני הרייטינג שהוא חזות הכול עבורם. לרצות את כולם, מלבד את עולם הערכים היהודי, הבסיסי והאנושי, לא כל שכן החרדי.
וזאת למודעי: אין אנו באים להגן על כבודו של מורנו הגאון הגדול רבי ישראל ברזובסקי שליט”א. אין הוא זקוק להגנתנו ואין מה שיערער את סמכותו ואת כוח השפעתו והנהגתו של רב בישראל, ודאי שלא בביתר עילית, ודאי שלא פעולות כגון אלו. אדרבה: ה’ההקלטה’ המבושלת כביכול – רק חיזקה את כוח התורה כשהוכיחה מהי הנהגה רבנית שלא חתה מפני איש, וכיצד נשמעת דעת תורה בזמן אמת, מבלי לחשב חישובי נראות ו’מה יאמרו’.
רק כניתוח דברים לאור המעשה הנאלח שנעשה בראש חוצות התקשורת, וכדי שלא יאמרו ‘מדשתקי רבנן משמע דניחא להו’ – נבוא ביריעה קצרה זו לנתח בפרספקטיבה רחבה את התופעה שלמרבה הצער צוברת תאוצה בשולי המחנה. כי יותר מהמעשה עצמו – שהשפעתו זניחה הייתה ומלבד כיבוש כותרת שולית לא עשה דבר – יש את המגמה, ואליה ראוי להתייחס מבלי להקל ראש.
בשיחה שקיים ‘שערים’ עם אחד מהמקורבים לרבותינו חברי בד”צ ביתר, אמר לנו אותו גורם כך: “להסתכל על המקרה המדובר באופן נקודתי – זו טעות, איננו זקוקים לאישורו של מאן דהו כדי לנהל את אורחות חיינו לפי ערכי התורה וההלכה. אף סמכות רבנית אינה יכולה להימצא תחת איום כזה או אחר, ואין אנחנו מוצאים לנכון להתייחס למקרה זה כמו גם למקרים אחרים שמצטרפים לשרשרת התנהגויות המהוות רצף מטריד, בצורה נקודתית.
“מה שכן מעורר מחשבה היא המגמה, אותם אנשים שעוטים על עצמם אצטלה חרדית ובאים כביכול מתוך המחנה להבאיש את ריחו של הציבור הקדוש. זה חשבון נפש שעלינו לערוך כציבור: עד כמה עלינו לתת את המקום ואת הבמה לאנשים ולתתי ציבורים שבאים לפסוח על שני הסעיפים ואגב כך לפעול נגד הציבור שמקרבו באו, בדרך של התחזות ומסירה. וזהו חשבון נוקב שעלינו לעשות, כי גדרות כבר נפרצות, ואחריתה של התנהגות נלוזה זו – מי ישורנה”.
אם יש משהו שמקומם יותר מכול, זו הצביעות. ייטול אדם כזה או אחר מיקרופון בידו, ישוטטו אצבעותיו על המקלדת, יחבר מילים למשפטים נוטפי ארס וידבר נא בשם עצמו; יפרוש את הגיגיו, ישלח את חיצי לשונו ויפיץ את מרכולתו – בשם עצמו; ישכנע, יתריס, ימתח ביקורת, ויחתום בשולי הדברים את שמו. יבוא ויאמר ‘זו דעתי. ירצו – יקבלו, לא ירצו – לא יקבלו’.
אלא שלמרבה האבסורד, הללו יושבים ומנסחים, ומבקרים, ומנסים לגייס לטובת התעמולה המגמתית שלהם, לא אחרים מאשר את גדולי התורה. כביכול הם העומדים לימינם לסומכם. מלקטים הם חצאי משפטים ואמירות חלקיות, מבצעים אקרובטיקה מילולית פתלתלה, על מנת לגייס את “דעת תורה” שתעמוד לימינם כדי להתיר הלשנות ומסירות וביזוי כבוד התורה.
הם יודעים כי לציבור שלנו אין בעולמו כי אם את דעת גדולי התורה, ולפיכך הם אינם מנסים לשכנע באופן עצמאי, לדבר בשם עצמם. הם מבינים כי מהלך כזה יהיה חסר סיכוי לחלוטין, ולפיכך באים הם ליצור מסך תעתוע, אשליה מאורגנת, שכביכול את דברי גדולי התורה מבקשים הם להשמיע. אם את דבריהם ואת דעתם האישית יבואו להביע – כאמור, אף אחד לא ימנע בעדם, אולם אם את דברי גדולי התורה באים הם לשבש – לפשע ייחשב הדבר.
“הם עומדים מכווני מטרה”, אומר איש שיחנו. “הם חדורי קרב לסחוף את גדולי התורה למערבולת העכורה שלהם. ובכן, יואילו הם להתמקד בעשייתם המקצועית ויניחו את הרבנים לנפשם. במטותא מהם, בל ישמשו כשופרם של הרבנים, שיודעים היטב היאך להעביר את הוראותיהם ואת דעתם דעת תורה לציבור שומעי לקחם.
אחד ממנהלי המוסדות בעירנו נענה לפניית ‘שערים’ וניאות להציג את התייחסותו לנושא: “מיותר לציין, כי התנהלותנו בעת הזאת, בדיוק כמו כל מוסדות התורה בעולם החרדי בכלל ובביתר עילית בפרט – פועלת כל העת לאורם של גדולי התורה ומאורי הדור שליט”א.
“לא ננקוף אצבע בלי לקבל הכוונה ודעת תורה, ומלבד מה שהיא שמדריכה ומכוונת אותנו בדרכנו וסוללת את הדרך נלך בה – דרך התורה – אנו בטוחים כי היא גם זו שמעניקה לנו סייעתא דשמיא בכל אשר נלך, והיא שנותנת לנו את הכוחות גם בעת מאתגרת זו.
“לפיכך”, הוא ממשיך, “מקוממת עד אבסורדית היא התנהלותם של גורמים כביכול מתוך מחננו, שרוממות קל בגרונם וחרב פיפיות בידם; מחד מדברים הם על ערכי התורה הקדושה, ומאידך, רומסים ברגל גסה ומתעלמים לגמרי מדברי התורה עצמה ‘ועשית ככל אשר יורוך’. שהרי אין אדם, ודאי שלא מנהל מוסד חינוכי, שנוקף אצבעו מבלי לקבל הדרכה והכוונה, ואם יש אי מי שרוצה לקבול כנגד מישהו – הרי אלו הרבנים מנהיגי הדור שמורים דרכנו בכל עת”.
אותו מסע צביעות שחוגג בראש חוצות ולמעשה בא בתוכחת מוסר כלפי דרכם של גדולי התורה, מהווה אות קין במצחם של אותה אוכלוסייה שמתנערת מדרך ההנהגה של הרבנים וגדולי התורה, ובה בעת מנסה להשתמש בהם ככסות למטרותיהם הנלוזות.
“קריאתנו אליהם היא: הסירו המסווה מעל פניכם, ובדרככם עם מצלמה וצוות תקשורת אל מוסד לימודים שפותח שעריו בצורה כזו או אחרת, או התכנסות תורנית שעל אודותיה גונבה שמועה לאוזניכם ואתם עטים על הציד ללכוד את המחזה בעדשת המצלמה ולשגרה הלאה אל חזית המדיה התקשורתית – דברו נא בשם עצמכם. דעו כי הציבור כולו אינו חרד למוצא פיכם ולבנק ה”חשיפות” שבאים אתם לטפח.
“דבריכם – ‘בדיל ויעבור’ – כמעט ולא נכנסים באוזן אחת עד שיוצאים מהשנייה, אולם לדבריהם של גדולי התורה ורבני העיר – חרד הציבור בכל מאודו ומבטל דעתו בפני דעת תורה. אז אנא מכם, הפסיקו עם צעצועי הלשון. אם כנים דבריכם – פנו נא אל מורי הדרך העומדים על העדה. אם יש לכם טענות ומענות – הם הכתובת, הפסיקו את מסע הצביעות המבאיש את ריחו של הציבור הקדוש בתקשורת הכללית; חדלו מלהיטפל לציבור היראים שאין ממושמע ממנו; עיצרו את מסע הציד חסר הרחמים למול הסרים למשמעתם של גדולי התורה, והבינו שאין לכם עסק כי אם מנהיגי הדור בכבודם ובעצמם, שלחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש”.
כאמור, כל ניסיון שלנו להסביר את מהלכיהם של גדולי התורה, הוא מיותר, ואדרבה – משמש ככלי משחק לידי אלו המנסים לגרור את הציבור לשיח על אודות החלטותיהם של גדולי התורה, שעליהם אין אנו מהרהרים, ובוודאי שאיננו מערערים. גדולי התורה, שדעתם דעת תורה מאירה באספקלריא מאירה ובהירה, ואין מי שחרד לחיי אדם ולסכנת נפשות יותר מהם – הם היחידים שינחו את דרכנו. לא עדות הצלמים והמקליטים מהתקשורת, לא כחולי המדים מתחנת המשטרה ולא שאר הצדקנים למיניהם.
רק נציין, כי די במבט שאינו מעמיק לזהות את התהום הפעורה בין ערכי הנצח המנחים את גדולי התורה בהחלטותיהם, לבין קווי מדיניות החוק והממשלה שמקדשת ערכים שונים ומנוגדים בתכלית. שמבכרת ערכים כמו עריכת בגרויות, הפגנות ובחירות פנים מפלגתיות, על פני בתי כנסת, מנייני תפילה, שיעורי תורה ותלמודי תורה. די באלו כדי לשפוך אור על סדרי עדיפויות משובשים לא רק בהיבט יהודי – תורני, אלא גם בהיבט המוסרי והמצפוני.
הציבור החרדי ימשיך לקדש את החיים, ישמור על הבריאות, ייזהר זהירות יתרה בחיי הזולת, לא יזלזל ולא יקל ראש בתסמינים ובכל חשש דחשש של פיקוח נפש – אך יידע נאמנה שאת הכללים, הגדרים, הסייגים, ההתנהלות בכלל ובפרט – יקבעו עבורו גדולי התורה, והם בלבד. לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא וייטול.
אשרינו שזכינו שרועים נאמנים הם שמורים את דרכינו, שמאירים נתיבותינו, ואותם מלעיזים המחשבים תחבולות וזוממים לפגע ולהשחית – זממם לא יעלה בידם. רק עינינו נפקח ונזהה את אותם שכל מטרתם היא שירות אדונים זרים בתקשורת המתרפסים למול פטרוניהם ומבכרים את מדד הפופולריות הריק מתוכן על פני ערכי נצח.
אלה במיקרופונים ואלה בהקלטות, ואנחנו בשם השם אלוקינו נזכיר!
