כשרוני, מאיר פנים ואהוב על חבריו ורבותיו >>> החברים, מגידי השיעור והמכרים ממאנים להינחם בעקבות פטירתו של הבה”ח אליהו כהן ז”ל, בן יקיר ואהוב מפאריה של ביתר עילית, שנמנה על ארבעים וחמישה הרוגי מירון >>> נטפי דמע וגעגוע
@שמעון כהן
בכאב עצום ליוו חברים וקרובי משפחה ורבים מתושבי ביתר את הבחור היקר והאהוב, שחן היה נסוך על פניו, הבה”ח אליהו כהן ז”ל, שנמנה על ארבעים וחמישה המתפללים הקדושים והטהורים שנספו באסון מירון.
“דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים וְלִלְקֹט שׁוֹשַׁנִּים”: שושנה מיוחדת קיבלה משפחת כהן במתנה לפני כשש-עשרה שנים. מלכותית, ססגונית, מרהיבת עין ומשובבת נפש. כעת מסתבר כי היה זה פיקדון קצר מועד. זמנה של השושנה היפה היה קצוב, משפחת כהן קיבלה אותה בהשאלה לשש עשרה שנים, ולאחריהן החזירה לאדון הנפשות את השושנה שלו, מזוקקת ומזוככת, קדושה וטהורה – על ציונו של רבי שמעון בר יוחאי ביום הסתלקותו.
הרה”ג ר’ יהושע מאיר דויטש שליט”א, ראש קהילת ‘כולל חצות’, מספר ל’שערים’ על אליהו ז”ל שהיה מעמודי התווך של המניין בשבתות, שקול תפילתו ותורתו המהדהד היה מוסיף נופך לאווירת השבת בבית הכנסת. “אינני יכול אפילו לחשוב על כך שקול זה נדם ושוב לא נשמע אותו”, אומר הרב דויטש בקול חנוק מדמעות.
דרכו של הבה”ח אליהו כהן ז”ל סלולה הייתה בתורה ויראת שמים. “תמיד שאף אל הפסגה ולא עשה לעצמו הנחות בכי הוא זה”, מספרים חבריו ל’שערים’. “מעולם לא נח על זרי הדפנה וכל העת עסק בהתקדמות מתמדת. הוא התלבט כאחד הבחורים האהובים והמיוחדים בישיבת ‘היכל אברהם – לעלוב’ שבה למד והתעלה בתורה ויראת שמים, ותמיד שאף להגיע גבוה יותר”.
#סיום הש”ס בישיבה
חבריו בישיבה מספרים, כי רוח החיים שאפיינה את אליהו ז”ל – הייתה מדבקת והפיחה חיים בכל סביבותיו. “כשראינו אותו לומד ומתפלל – קיבלנו חשק לפתוח גמרא ולשקוע גם אנחנו בלימוד ותפילה”, הם מספרים בקול רווי געגוע.
אל מעלה סולם השאיפות שלו עלה אליהו באמצעות כוח רצון בלתי נדלה, וחריצות ושקדנות ליוו אותו בכל דרכיו. הוא היה בעל כישרון נפלא שהיה מאתגר את רבותיו. “תמיד הפתיע עם זווית חשיבה מקורית ומפתיעה”.
גם אם מעולם לא פילס דרכו אל מרכז הבמה – תמיד הוא היה שם. די בהתבוננות בתמונתו – כדי להתרשם ממאור הפנים והפקחות שהיו לאליהו ז”ל. חבריו נהנו מאישיותו הזוהרת ומחכמתו הקורנת, והוא היה מנצל את כוחותיו הרבים ואת הקסם האישי בו ניחן על מנת להיטיב לזולת, והיה רותם אותם לעשייה חיובית.
כך ארגן את כל חבריו בישיבה לסיום הש”ס כללי, כשכל אחד נוטל על עצמו לסיים מסכת אחת, ואגב פעילותו זאת, היה משדל גם את אלו שהיה להם קשה, שהמשימה נראתה בעיניהם כמעמסה, ונוטע בליבם את התחושה שהם מסוגלים ויכולים, וכך רתם עוד ועוד בחורים לתורה הקדושה.
מסלול חייו המבטיח בעולם הזה נגדע ביום ל”ג בעומר, באסון הנורא באתרא קדישא מירון, אז נתעלה לישיבה של מעלה, בהיכלו של רבי שמעון בר יוחאי.
