@שמעון כהן
שנתיים לאחר פטירתו של האברך היקר תושב עירנו הרה”ח ר’ יצחק פקשר ז”ל – בני המשפחה והחברים הרבים של המנוח מתרגשים ומתנחמים בספר התורה שנכתב לעילוי נשמתו ויוכנס לזכרו ברוב פאר והדר.
הספר, שנכתב על ידי חבריו וידידיו של ר’ יצחק ז”ל, יוכנס אי”ה ביום שני כ’ סיון, ל’קלויז תפארת אהרן דחסידי באיאן’ ברחוב קדושת ציון בגבעה ב’ בעיר. טקס סיום כתיבת ספר התורה ייערך בשעה 16:30 בבית משפחת פקשר, ברחוב המגיד ממעזריטש 67. היציאה לתהלוכה תהיה בשעה 19:00
האברך ר’ יצחק פקשר ז”ל, שלכבודו יוכנס ספר התורה, היה בעל מידות תרומיות ומאיר פנים לכל אדם, וסיפורו ריגש רבים וטובים בעיר ומחוצה לה. הוא נסתלק לאחר ארבע שנות ייסורים שקיבל באהבה ובאמונה עצומה, מבלי שהותיר זש”ק.
לאחר נישואיו הגיע ר’ יצחק להתגורר ברחוב הרב מוצפי בעיר. לדאבון הלב, מספר שבועות לאחר נישואיו חלה במחלה האיומה רח”ל. ר’ יצחק נלחם על חייו, תוך שהוא מקרין אמונה לכל סביבותיו. הוא עבר טיפולים סבוכים, והודה להקב”ה על כל יום של חיים שניתן לו במתנת חינם, חרף תחזיותיהם של הרופאים.
ארבע שנים התמודד ר’ יצחק עם המחלה הנוראה, עד שבמוצאי אחרון של פסח תשע”ט, כשהוא שוהה בארה”ב במסגרת רצף הטיפולים שעבר בניסיון להציל את חייו – האברך בעל הפנים הקורנות ושמחת החיים האדירה הלך לעולמו, מותיר אחריו את יבדלחט”א אלמנתו, הוריו ואחיו.
#להקים שם ושארית
ר’ יצחק נולד עשרים ושש שנים קודם לכן, להוריו יבדלח”א ר’ אליהו נחום הכהן פקשר, מחשובי חסידי באיאן ומטובי אנשי החינוך בירושלים, ואמו החשובה תחי’. בילדותו למד בת”ת תפארת שלמה של חסידות באיאן ובנעוריו שקד על לימודיו בישיבת חיי משה ובישיבת קמניץ.
בהגיעו לפרקו נישא ר’ יצחק לבתו של הרה”ח ר’ מתתיהו דייטש ועבר להתגורר ברחוב הרב מוצפי שבביתר עילית. כאמור, תקופה קצרה לאחר חתונתו התגלתה אצלו המחלה הנוראה והוא הוטס לטיפולים בארה”ב. הטיפולים נמשכו תקופה ארוכה, ומידי פעם נראה היה כי השתפר המצב. ר’ יצחק אף הצליח להגיע לביקורים קצרים בארץ, בעיקר בתקופות החגים, אך למגינת כל לב – המחלה הכריעה לבסוף את גופו המיוסר, ור’ יצחק נתעלה לישיבה של מעלה.
ר’ יצחק היה אהוב ואהוד עד למאוד בקרב מכריו וידידיו ובני משפחתו. אחד האנשים שהכירוהו בתקופת הטיפולים שעבר בארה”ב מספר: “באתי לבקרו מספר פעמים בארה”ב, ובכל מצב שהוא היה שרוי בו – הוא תמיד השתדל לחייך ולהנעים את שהותי, שארגיש בנוח. החיוך שלו היה כנה ולבבי והיה אכפת לו יותר מכל שלא יטרחו בעבורו ושיתייחסו אליו כשווה בין שווים. יצחק סלד מכל גילויי ה’רחמים’ והשתדל תמיד להטיב בחזרה עם כל מי שעזר לו”.
על כך הוסיף הרב ה’, שאף הוא הכיר את ר’ יצחק במסגרת שהותו לטיפולים רפואיים במנהטן עם אחת מבנות משפחתו תחי’, כי “יצחק היה מקור של אמונה ותקווה לכל המטופלים מארץ ישראל. לדאבון הלב, נוצרה שם מעין ‘קהילה’ של אנשים שחלקו את אותו גורל משותף, והגיעו מהארץ עם בני משפחותיהם במאמץ להציל את חייהם. יצחק היה ה’חוט המקשר’ בין כל המטופלים ובני משפחותיהם, כשהוא מקרין שמחת חיים, אמונה עצומה ותקווה גדולה בכל עת ובכל רגע. יצחק שיתף את כולנו בסיפורי אמונה, והיה מקור עצום לשמחה ואופטימיות עבור כולנו”.
אחד מחברי הילדות של ר’ יצחק סיפר, כי “סימן ההיכר של יצחק היה שנינות, כישרון וחוש הומור מתוק במיוחד. בישיבה הוא היה ידוע כמתמיד ולמדן מוכשר, ועם זאת הצליח להעלות חיוך בקרב חבריו וכל רואיו. כשנפגשתי איתו באחד הביקורים בארץ בתקופת מחלתו – ראיתי מבעד לגופו המיוסר את החיוך המוכר שלא השתנה ואת חוסן האמונה התמידית שליוותה אותו עד לרגעיו האחרונים”.
עקב העובדה שר’ יצחק ז”ל לא זכה לזרע של קיימא – מכריו וידידיו התארגנו ליוזמה מרגשת לכתיבת ספר תורה שיהיה שם ושארית לנשמתו הזכה בעולם הזה. הם יצאו בקמפיין נרחב, במאמץ לגייס את סכום הכסף הגדול שנדרש על מנת להוציא לפועל את היוזמה המרגשת. לאחרונה הושלם הפרויקט המרגש, וכאמור, ביום שני, כ’ בסיוון תרד נשמתו של ר’ יצחק ממרומים כדי להשתתף בשמחת ספר התורה שישמש כשם ושארית לנשמתו הטהורה בעולם הזה.
הציבור נקרא להשתתף בשמחת התורה, לכבודה של תורה, ולכבודו של אברך יקר מתושבי העיר ז”ל שלא זכה לזש”ק, כדי להרבות בפעילות רוחנית לעילוי נשמתו הטהורה.
