כך נחנך נכון ונצלח את האתגרים | שיחת חג חינוכית עם ראשי הארגון החסידי שמטפל בכל פנייה חינוכית בביתר עילית
בימים אלו חוזרים בחורי הישיבות הקדושות לבתיהם ותקופה זו מציגה בפניהם ובפני הוריהם התמודדות מאתגרת >>> מומחי החינוך מ‘מרכז מצפן’, שהפך לכתובת החינוכית המובהקת לבני הישיבות והוריהם מהציבור החסידי בעירנו – עונים בשיחת חג מרתקת ל’שערים’ לשאלה שמעסיקה הורים רבים בעירנו: איך מתמודדים נכון עם הילדים בימי בין הזמנים? >>> וגם: איך נמנעים מחיכוכים, איך שומרים על רוגע במצבי לחץ, מהם יחסי הגומלין הנכונים צוות הישיבה וכיצד נערכים ל’זמן’ הבעל”ט >>> לקרוא וליישם
יוחנן צוקרמן
לאחר יום הכיפורים ולקראת חג הסוכות הממשמש ובא, טרודים עמך בית ישראל במצוות החג הבא עלינו לטובה ולשמחה. זה בא בלולבו וזה באתרוגו, בונים סוכתם ומהדרים בקישוטיה. עמלים על מאכלי החג ועל סידורי הלינה ומכינים את ליבם לזמן שמחתנו מקרא קודש, זכר ליציאת מצרים.
ימים מיוחדים של קדושה ושל טהרה הם הימים הללו שבין יום הכיפורים לסוכות. בכל תפוצות ישראל ובפרט בכרך הגדול לתורה ולעבודת ד’ ביתר עילית, עיר התורה והחסידות שבהרי יהודה. וכמאמרם של חכמינו ז”ל “ראשון לחשבון עוונות”, שאין לאיש ישראל בימים אלו פנאי להטות אזנו ליצר הרע, מרוב טרדתו בעסק המצוות.
אולם לצד כל אלו, ניצבות המשפחות למול אתגר נוסף בעל חשיבות רבה. בחורי הישיבות הגדולות והקטנות, אשר עלו והתעלו בתורה, בעבודה וביראת ד’ טהורה במשך ה’זמן’, שבים לבתיהם לימי ‘בין הזמנים’ ומשתלבים מחדש בהוויה המשפחתית. כידוע לכל הורה, תקופה זו מציבה שאלות ומורכבויות רבות בפני הבחורים והוריהם.
על מנת לבחון את האתגרים ולבקש עצה חינוכית ותשובות לתהיות של ההורים בימים אלו, עלה בידיה של מערכת ‘שערים’ להושיב לשיחה עשירה וקולחת בעיצומם של ימי ערב החג העמוסים, את מי שנחשבים לכתובת החינוכית המובהקת בעירנו, המייעצים להורים ומסייעים לנערים, הן בימי שגרה והן בימים מאתגרים יותר.
המדובר הוא כמובן על הרבנים המחנכים חברי מרכז ‘מצפן’, הארגון אשר אותו הקים ראש העיר ר’ מאיר רובינשטיין ואשר הפך בהובלתו בתוך שנים ספורות לגוף שמרכז בהצלחה רבה ועם הישגים מרשימים במיוחד, את כל התחומים והצרכים החינוכיים של בחורי הישיבות והוריהם מהציבור החסידי בביתר עילית.
עמנו מסובים לדיון מעמיק על כל אתגרי החינוך הייחודיים לימים אלו, הרבנים המחנכים חברי מרכז ‘מצפן’: הרב משה לודמיר, הרב חיים גרינוולד, הרב גדליהו אייזנשטיין, והרב משה רובינפיין, איש איש מהם משכמו ומעלה. הם בעלי רקורד עשיר וניסיון רב שנים בהתמודדות וסיוע בכל האתגרים והתחומים הקשורים לשדה החינוך.
מפגרה – להתעלות
מהם האתגרים העיקריים מולם ניצבים בימים אלו הורים לבחורי חמד השבים מן הישיבות הקדושות, בבקשם להפיק את המירב מהתקופה בה שבים הבחורים הביתה?
הרב לודמיר: “מה שקורה בבין הזמנים הוא שבחור הישיבה שרגיל לסדרי הישיבה הקבועים מוצא את עצמו פתאום במצב אחר, של יומי דפגרי. אז קודם כל, יש כאן שינוי פתאומי בסדר היום של הבחור, בשגרה שלו ובכל מה שמסביב, לפעמים גם שעמום וחוסר מעש. השינויים הללו עלולים להוביל לתסכול ולסיטואציות בלתי נעימות אחרות, בשבילו ובשביל יתר בני המשפחה.
“מלבד זאת, ישנן גם התמודדויות שמתפתחות כתוצאה מהסביבה ומהמצב השונה. בחור הישיבה החוזר הביתה מחפש הרבה פעמים איזושהי תחושה של שחרור, של שינוי, של משהו אחר מהמסגרת הרגילה. הוא גם נמצא פתאום במסגרת חברתית אחרת, נפגש עם חברים ואנשים שבמסגרת הישיבתית לא היה פוגש, וקיים הסיכון שזה יוביל אותו לראות ולבדוק דברים אחרים”.
כיצד יכולים ההורים להתמודד באופן הטוב ביותר עם אתגרי בין הזמנים?
הרב גרינוולד: “הגישה הנכונה לבין הזמנים היא שאנחנו לא רואים את התקופה הזו כזמן של פגרה או של חופשה, אלא כימים מיוחדים מלאים בקדושה ובהתעלות. ההסתכלות הזו נכונה במיוחד כמובן כאשר מדובר על ‘בין הזמנים תשרי’, בירח האיתנים מיד לאחר יום הכיפורים, אבל הדברים נכונים גם ל’בין הזמנים ניסן’ וגם ל’בין הזמנים אב’. זהו זמן שיכול להוות חלק משלים – ולא פחות קריטי – להתעלות הרוחנית בישיבה”.
הרב אייזנשטיין: “הפתרון הוא לשנות את אופן ההסתכלות והגישה לימים האלו. במקום שבין הזמנים יהיה זמן של ירידה, שהמקסימום שיש להורה לעשות בו הוא לסתום חורים ולשים פלסטרים על בעיות שנוצרות – להפוך את התקופה הזו לזמן של עלייה. לא לחכות לפנצ’רים ומריבות, אלא לתכנן מראש ולמצוא דרכים לשתף את הבחור בחיי הבית.
“בין הזמנים לא נולד היום ולא אתמול וצריך להיערך מבעוד מועד לתקופה הזו, על מנת להגיע אליה בצורה הטובה ביותר ולהפיק ממנה את המירב. הרעיון הוא מחד לתת לבחור את השחרור שהוא מחכה לו וצריך אותו ומאידך לבנות את זה בצורה הנכונה.
“זוהי תקופה שבה אפשר לקחת את הבחור ולחבר אותו ברמה הרגשית יותר, שיחיה וישמח ברוחניות. אפשר לנצל אותה להנחיל לו חיבור טוב לתורה וגם להווי המשפחתי, קשר טוב עם ההורים, הסתכלות וגישה נכונה על לנושאים שונים בחיים – דברים שהוא יכול לקבל רק בבית, מההורים, לראות כיצד מתנהל בפועל בית יהודי וכעת הוא גם נמצא כבר בגיל שהוא יכול לקבל ולהפנים את מה שכילד עוד לא היה מסוגל”.
זמן של איכות
האם יש לכם גם הדרכות מעשיות להורים כיצד ליישם זאת בשטח?
הרב לודמיר: “בשביל שבין הזמנים יתנהל נכון, יעבור ללא תקלות ויפיק את התועלת המרבית, יש צורך בתכנון מוקדם. האבא והאמא יושבים מראש וחושבים על כל ילד וילד. אחד מרגיש קושי בישיבה, שאין לו את החום של הבית וזה הזמן לחבר אותו ולהשלים לו את החסרים בתחומים הללו.
“דרך אחת למשל לפתור הרבה בעיות בנושא זה – היא באמצעות זמן איכות אישי. אפילו שאלו זמנים של התארגנויות, אם יושבים מראש ומחליטים להקדיש לכך זמן פעם בכמה ימים – זה אפשרי. אפשר לדבר אתו על מה שעובר עליו, אפשר באמצעות משחקים, או שיהיה משהו מיוחד שהוא עושה, שהוא אחראי עליו, למשל בניית סוכה וכדומה. שיהיה לו מקום מיוחד משלו, ששם מעצימים אותו.
“ילד אחר מתמודד עם הנושא של חיבור לרוחניות ולא מצליח להתחבר ללימוד או לתפילה וצריך לתת לו חוויה רגשית טובה בעבודת ד’, בתפילה, בלימוד וביתר התחומים. יש בתים שבהם ישנו לחץ גדול של התארגנות לחגים ולשבתות וכתוצאה מזה נצרבת אצל הילדים לכל החיים התודעה של הזמנים הללו כזמני בלגאן, זמנים עם קונוטציה שלילית. במקום זאת, אפשר וצריך להפוך את הימים הללו לזמני שמחה, מלאים אווירה חיובית”.
הרב רובינפיין: “במקום לבוא אל הבחור בגישה של תביעה, של ‘טענה’, בענייני רוחניות, למשל להעיר אותו בבוקר בתקיפות ולהריץ אותו בגערה – “אתה מפסיד זמן קריאת שמע, זמן תפילה” – צריך לעשות את זה יחד אתו. לשבת אתו מראש בתחילת בין הזמנים, לדבר על האתגרים האפשריים ולבנות את זה בצורה טובה, אולי להעלות על הכתב.
“כשעושים את זה כך, בשיתוף וברוח טובה, אחר כך בשטח כל הבין הזמנים נראה אחרת וההתייחסות לאתגרים הרוחניים השונים היא ממקום של משימה משותפת – לא ההורים מול הילד. חשוב גם לזכור שכולנו בני אדם ושלא הכל חייב לעבוד לפי הספר. תמיד יכולים להיות במצבי לחץ חריגות מהתכנית ומהגישה הרצויה, אבל העיקר זה שהילדים רואים את הכוונה של ההורים ואת הלך הרוח שלהם בגישה לכל הנושא”.
הרב אייזנשטיין: “חלק מההורים חושבים שהתפקיד שלהם בימי בין הזמנים הוא להחליף את צוות הישיבה. הם באים לבחור בגישה של: ‘אל תלך לפה’, ‘תלך לשם’, ‘תקום’ וכיוצא בזה. הבחורים, שמאוד מצפים לרוגע הזה של יומי דפגרי, מוצאים את עצמם במקום זאת תחת אש. מצב כזה מאבד עבורם את החוויה של הבית, יוצר תחושה לא נעימה, חוויות של לחץ וחרדה, כלפי הבית ולפעמים גם כלפי עבודת ד’ בכלל”.
הרב גרינוולד: אנחנו לא רואים את התקופה הזו כזמן של חופשה, אלא כימים מיוחדים מלאים בקדושה ובהתעלות. זהו זמן שיכול להוות חלק משלים – ולא פחות קריטי – להתעלות הרוחנית בישיבה
“כמובן שחובתם של ההורים היא לפקוח עיניים על הילדים בימי בין הזמנים, אבל הדרך הנכונה היא לומר ולשדר לילדים: אנחנו לא שומרים עליכם כתפקיד, כמו שעושים הרבנים וצוות הישיבה, אלא כי אנחנו ההורים שלכם ואנחנו רוצים שיהיה לכם טוב. כשיש תופעה מסוכנת שאנחנו רוצים לשמור על הילדים מפניה, צריך לדעת להסביר. לשמור על הסמכות ההורית, לשדר שבכל מקרה הגבול שהצבנו יעמוד איתן, אבל לדעת גם להסביר את הסיבה, שהילד לא ירגיש שגם בבית הוא ב’משטר'”.
‘כי תצא למלחמה’
ישנם הורים המבקשים להתייעץ על סיטואציות בלתי נעימות שמתפתחות כאשר קורה משהו בלתי צפוי, משהו משתבש וכדומה – כיצד ניתן לשמור על רוגע מול הילדים גם במצבי לחץ?
הרב לודמיר: “ה’אור החיים’ הקדוש אומר בתחילת פרשת כי תצא, שאם אדם מחכה בביתו עד שהמלחמה תגיע אליו, אזי נוחל הוא כישלון חרוץ. אבל אם הוא נערך מבעוד מועד ויוצא מיוזמתו למלחמה על אויביו – הרי שזהו המתכון לזכות בניצחון המיוחל.
“אם אנחנו מתכוננים מראש לתקופה הזו של בין הזמנים. יושבים עם עצמנו, חושבים ומתכננים את העובדה שאנחנו לקראת זמן בלתי שגרתי. מה אני רוצה מעצמי בתקופה הזו? מה אני רוצה מהילדים? למשל לתת לכל ילד תפקיד, אחריות על תחום מסוים, כך שהוא ירגיש שלכל אחד יש קשר. במצב כזה אנחנו יכולים למנוע את הבהלה, את הפאניקה שנוצרת כשמשהו משתבש, כאשר יש בעיה כלשהי ולהגיב בקצב שלנו, בנחת ובצורה טובה ונכונה לכל סיטואציה”.
הרב גרינוולד: “ההורים צריכים לשבת בינם לבין עצמם ולחשוב מה אנחנו רוצים להשיג בתקופה הזו. אם יש ימים לא שגרתיים, יש אתגרים כאלו ואחרים – איך אנחנו מתמודדים ובאים לעניינים האלו בצורה הטובה ביותר. יש הורים ששואלים, אלו תוכניות לתכנן? איך נדע אלו מראש רעיונות יעבדו בשטח? אבל הנקודה העיקרית היא לא לגבש את התכניות הנכונות, אלא התועלת העצומה שיש בעצם הדבר שיושבים ההורים ומדברים על הנושא מראש, חושבים על האתגרים ונערכים אליהם פסיכולוגית”.
הרב רובינפיין: “בכל בית יש את את הילד המאתגר. במקום תמיד להגיב בשעת מעשה למצבים שמתפתחים, צריך לחשוב בגישה בונה וחיובית על הילד הזה, להבין למה הוא מאתגר אותנו. אם זה בגלל חוסר תשומת לב, בגלל קושי או התמודדות כלשהם. כך נוכל להבין מהו הדבר שאנחנו צריכים לעשות כדי להפוך את הנושא שעמו קשה לו, למשהו ‘כיפי’. למצוא פתרונות למה שצריך, להעצים אותו ולתת לו את המקום שלו”.
ארבעה מינים יחד
נוכל להציע לקוראי ‘שערים’ גם טיפים פרקטיים לימי בין הזמנים?
הרב לודמיר: “אני נוהג להציע להורים, לצאת כל יום עם ילד אחר לעשרים דקות. זמן איכות בלעדי רק שלו. בלי טלפון ובלי כלום, רק ההורה והילד. כמו שעושים ההורים גם בינם לבין עצמם, חשוב מאוד לנצל את בין הזמנים לעשות זאת גם עם הילדים”.
הרב אייזנשטיין: “כשמגיעה שבת, כשמגיע חג, חשוב מאוד לשמור על אווירה טובה בסעודות, ליצור הווי רוחני, חגיגי ונחמד. במקום שכל מה שיזכרו מהשבת ומהחג זה אווירה עכורה שנוצרת כשישנם תקלות ושיבושים, רואים את האבא חי את קדושת היום, עם שמחה, עם חיבור טוב לרוחניות, עם אווירה טובה של כיף בבית. ואת הדברים האלו הם ייקחו איתם הלאה, לזמן הבא”.
הרב רובינפיין: “אני רוצה להצטרף לדברים ולהוסיף – בהרבה מקרים האבא מגיע עייף לסעודה, מותש אחרי שעבד קשה בבניית סוכה ובהכנת כל ענייני החג. זו ממש טעות, לאפשר להכנות לבוא על חשבון העיקר. לאחר כל ההכנות, עבודה של חודש שלם – עכשיו הוא הזמן לייצר שמחה, שירים, סיפורים”.
הרב גרינוולד: “עצה טובה למשל היא להכין את ארבעת המינים יחד עם הילדים, לחבר אותם למצוות עם חדוות היצירה. כשאבא אומר לילד רק ‘אל תיגע בלולב’, הוא מנתק אותו מכל ההווי של העניין. במקום זה, כשהוא משתף אותו בעסק המצוות, הוא מקבל תחושה שגם הוא חלק מכל העניין הזה, שעבודת ד’ זה גם שלו”.
כך נאתר קשיים
כפי שהנפילה מה’זמן’ לבין הזמנים מהווה עבור הבחורים שינוי דרמטי, גם החזרה לאחר מכן אל ספסל הלימודים מהווה הרבה פעמים תהליך לא פשוט, מה ניתן לייעץ להורים בתחום זה?
הרב לודמיר: יש כאן שינוי פתאומי בסדר היום של הבחור, בשגרה שלו ובכל מה שמסביב, לפעמים גם שעמום וחוסר מעש. השינויים הללו עלולים להוביל לתסכול ולסיטואציות בלתי נעימות אחרות
הרב גרינוולד: “בדיוק כפי שהפתרון לבין הזמנים מוצלח הוא תכנון מוקדם, גם תחילת הזמן זה עניין של תכנון. אתה יושב מראש עם הילד ומתכנן: מה אתה רוצה להספיק ב’זמן’? מה אתה מצפה מעצמך? כפי שכשרושמים מראש בג’י.פי.אס. את הכתובת הנכונה, מגיעים להיכן שרוצים. בחור שמתכנן מראש לאן להגיע, יש לו סיכוי להצליח בכך”.
הרב אייזנשטיין: “חשוב מאוד לנצל את התקופה שהבחורים נמצאים בבית לאורך ימי בין הזמנים, לזהות עם אלו אתגרים, קשיים ובעיות רגשיות הם מתמודדים. אפשר ורצוי לפנות לאנשי מקצוע במקרה הצורך ולקבל את הסיוע והליווי הנצרך בכל תחום. ובפרט כיום שזכינו שיש מענה מהשורה הראשונה כאן בעיר, עם ארגון ‘מצפן’, המסייע בכל תחומי החינוך לבחורי הישיבות ולהוריהם, בימי בין הזמנים ובאמצע ה’זמן’.
“צריך לומר ולשדר לילדים: אנחנו איתכם כל הזמן, גם כשאתם בישיבה ואתם יכולים תמיד לפנות אלינו עם כל קושי, בעיה, או סתם צורך לשתף ולהתייעץ. אחרי שבנינו נכון את אופן ההתנהלות בבין הזמנים, אפשר לבנות על כך ולמנף זאת גם למהלך ה’זמן’. כאשר יש קשר טוב בין ההורים והילדים, רוב הבעיות נפתרות”.
הרב אייזנשטיין: בין הזמנים לא נולד היום ולא אתמול וצריך להיערך אליו מבעוד מועד. אפשר לקחת את הבחור ולחבר אותו ברמה הרגשית יותר, להנחיל לו חיבור טוב לתורה וגם להווי המשפחתי
לשמוע ולגבות
במקרים של ‘חיכוך’ בין הבחור לצוות הישיבה, האם על ההורים להעניק לצוות גיבוי מלא?
הרב לודמיר: “חד משמעית כן. עם זאת, אם הבחור מגיע מלא טענות על הצוות, אם אנו כהורים ננקוט בגישה של ‘תמיד המשגיח צודק’, הוא ייחסם ונאבד את האמון שלו. קודם כל צריך לשמוע אותו, להאזין לו. גם כדי לתת את התחושה שאנחנו לא עיוורים כלפי הקשיים שלו וגם כדי לבדוק באמת האם מדובר במקרה חריג שמצריך התערבות מצדנו כלפי הצוות. ולאחר שהקשבנו, שמענו והשתתפנו אתו, להביע את מלוא האמון בצוות הישיבה. אם לא נעשה זאת, הוא לא יוכל לקבל מהם כלום”.
אנו נמצאים כעת זמן לא רב לאחר האסונות הקשים ל”ע בקיץ האחרון, כיצד התמודדתם ב’מצפן’ עם האתגרים החינוכיים והרגשיים העצומים שיצרו הטרגדיות עבור בחורים רבים?
הרב אייזנשטיין: “כמובן שזהו נושא רגיש במיוחד, אשר עליו לא נוכל להיכנס לפרטים של המענים השונים מול בחורי הישיבות היקרים לאחר האסונות שאירעו בשנה שעבר בל”ג בעומר ובחג השבועות, ד’ ירחם. ניתן רק לספר בקווים כלליים על הפעילות שנעשתה באותם ימים, כמו מוקד מיוחד שהוקם מיד לאחר האסונות ואויש בחמשה עשר מוקדנים שנתנו מענה, עצה וסיוע, לבחורי הישיבות ולהוריהם בזמנים מורכבים אלו.
“בנוסף, קיים ‘מצפן’ ערבי הדרכה להורים ולמחנכים על אופני ההתמודדות עם השלכות האסונות הקשים, כמו גם ליווי צמוד של פסיכולוגים ואנשי מקצוע בתחומים שונים, באופן פרטני לבחורים מסויימים ובאופן כללי במוסדות החינוך. ב”ה אנו יכולים לומר, מבדיקות שערכנו, כי הצלחנו למנוע תופעות ‘פוסט-טראומטיות’ ממאות רבות של בחורים.
“גם במהלך הפעילויות השוטפות של ‘מצפן’, כמו ישיבות בין הזמנים במסגרת ‘חסיד כהלכה’ וקווי הטלפון המלווים את הלימוד, המתקיימות גם בימים אלו כבכל בין הזמנים – ניתן כל הזמן דגש על איתור, סיוע וליווי של קשיים מיוחדים שהתעוררו בעקבות האסונות”.
הרב גרינוולד: “כאן המקום להעלות על נס את מי שבלעדיהם לא יכול היה ‘מצפן’ לקיים את פעילותו המבורכת בכל ימות השנה ובמצבים מיוחדים, ללוות ולסייע בתחומי החינוך והייעוץ ובכל הנדרש את בחורי הישיבות והוריהם. מורנו המרא דאתרא הגאון הגדול רבי חיים וייס שליט”א ואתו עמו רבני העיר, המלווים בעצה ותושיה, במאור פנים ובחכמתה של תורה, את כל העשייה של הארגון בכל הנושאים והעניינים.
הרב רובינפיין: בהרבה מקרים האבא מגיע לסעודה מותש מכל ההכנות. זו ממש טעות – טפל ע”ח העיקר. לאחר כל ההכנות, עבודה של חודש שלם – עכשיו הוא הזמן לייצר שמחה, שירים, סיפורים
“קובע מקום לעצמו ראש העיר, ר’ מאיר רובינשטיין ואתו עמו חברי סיעת ‘אגודת ישראל’ במועצת העיר, אשר יזמו, הקימו והובילו את הארגון מרגע התהוותו וגם כיום לאורך כל תקופת הפעילות, עומדים על גבנו, מסייעים ומדרבנים, ממריצים ומעצימים, מנחים ויוזמים, את העשייה הברוכה המתרחבת ומתפתחת בסייעתא דשמיא בקצב מופלא לטובת בחורי הישיבות והוריהם.
“כך למשל, כבר בליל ל”ג בעומר האחרון שבו אירע האסון, מיד הנחה ראש העיר להקים את המוקד, שסייע, פתר ומנע קשיים וצלקות לבחורים רבים, אשר היו עלולים ללוות אותם ה”י לאורך ימים ושנים. על כל אלו ועוד תודתנו וברכתנו לרבני העיר, לראש העיר ולחברי סיעת אגו”י, בשם כלל התושבים”.
