וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם | מגבעת הטרשים הנידחת ועד לעיר ואם בישראל: שיחת חג רווית תגליות עם הרב הוותיק ביותר בביתר עילית, הגאון רבי יצחק מעלם
ההתחלה הייתה צולעת: כעשר משפחות הגיעו לגבעת טרשים נידחת דרומית לירושלים, והתמודדו עם שיממון והעדר תנאים בסיסיים >>> אבל הרוח הייתה גדולה: “הייתה נחישות לייסד עיר עם צביון רוחני גבוה, והרוח המלוכדת הייתה על הכל” >>> למעלה משלושים שנה לאחר שייסד את העיר יחד עם מתי-מספר משפחות – הגאון רבי יצחק מעלם, הרב הוותיק ביותר בביתר עילית, חוזר לימי הבראשית, מאפיין את התמורות שחלו בעיר מאז ועד עכשיו, ונותן סימנים במערכת הכשרות המהודרת שבראשותו >>> שיחה מרתקת
משה יאיר וינשטוק
הם היו כעשר משפחות בסך הכול, שקמו כנחשונים וקבעו יתד על פסגת הר טרשים, דרומית לעיר ירושלים. התשתיות היו בסיסיות. כבישי הגישה היו ארוכים, מפותלים, כמעט בלתי מתוחזקים; סוף העולם ממש. המכולת, הדואר, חנות הירקות וכמעט כל תחומי הצרכנות נדחקו להם אל מבנה ארעי קטן שלא היה צר מהכיל את התושבים המעטים.
אבל למרות העדר התנאים הגשמיים – הייתה שם רוח גדולה שפיצתה על הכל. וגם כמויות בלתי נדלות של אחווה ואחדות סביב משימה – הקמתו של יישוב צעיר וחדש בישראל בשם ‘ביתר עילית’.
הציבור הקטן היה מגוון. הוא היה מורכב מחוגים שונים, מעדות שונות והגיע ממחוזות שונים, אולם אהבת ישראל ריחפה מעל, עוטפת בכנפיה את התושבים הראשונים שהקימו את היישוב הצעיר, השאפתני, שמעטים האמינו אז בפוטנציאל הגדילה שלו. “מה יש לכם לחפש בטרשים הרחוקים והנידחים הללו?”, שאלו אותם יותר מפעם אחת, והם רק החזירו במבט מאמין ונחוש כזה – מבט שאומר: בואו נחכה עוד כמה שנים ונראה.
יעברו שנים. העיר ביתר עילית תגדל ותתפתח, תגדל מגבעה אחת לשתיים, ומהן לשלוש, ותנופת ההתיישבות בה תהפוך אותה לאחת הערים החרדיות הכי מבוקשות בארץ. עשרות אלפי משפחות יבואו לקבוע את ביתם בעיר התורה.
העיר תתפתח בכל קנה מידה ותאכלס מוסדות תורה למכביר לצד מרכזי סחר ענקיים. קהילות ענק יקבעו את משכנן בתוכה. מאות בתי כנסת, ישיבות, תלמודי תורה ובתי ספר. עיר העתיד החרדית.
אולם הרוח – אותה רוח של עשר משפחות חלוציות עם מבט עקשני ונחוש בעיניים – היא נותרה כשהייתה. גם הצביון נשאר בדיוק כפי שתכננו מתי מספר מקימיה של העיר. ומעל הכול: אהבת ישראל ואחדות הלבבות – הם עודם מאחדים את כולם כמו בימי הבראשית.
את התיאור המיוחד הזה אנו שומעים מכלי ראשון, ממי שהיה שם בעת ההיא – בין עשרת הראשונים שהקימו את העיר ביתר עילית: זהו הגאון רבי יצחק מעלם שליט”א, מרבניה הנודעים והוותיקים של העיר, ראש מערך הכשרות של רבנות ביתר עילית ויד ימינו של רבה של ביתר עילית, הגאון הגדול רבי יעקב תופיק שליט”א.
אל החדר שבמרומי גבעה א’ אנו עושים את דרכנו בערבו של יום. אותו חדר בעל חזות פשוטה בתכלית, שבנוי בשיטת הבנייה הקלה. אותו חדר שמהווה מוקד עליה לאלפים מתושבי העיר, בו מבקשים הם פתרון למגוון בעיותיהם, בו הם גם מוצאים מלבד לב רחב ומכיל, מאור פנים וסבלנות אין קץ. הפונים הרבים מוצאים כאן מילים מרגיעות ומנחמות, וגם פתרונות אמתיים לכלל הנושאים. כאן הוא אחד הצמתים החשובים בחייה של העיר זה עשרות שנים – חדרו של הרב יצחק מעלם שליט”א.
מצוות שמחה כיצד
אנו עומדים בפתחו של חג הסוכות החג בו אנו מצווים על מצוות השמחה – “ושמחתם לפני ד’ אלוקיכם שבעת ימים”. שלוש פעמים הוזכרה השמחה בהקשר של חג הסוכות, אלא שחג הסוכות בשנה זו מגיע לאחר שנה של טלטלות בלתי פוסקות. הנגיף המשתולל עדיין לא הרים ידיים ותוקף שוב ושוב, מפתיע בכל פעם מחדש; אסון מירון הנורא שהיה בתשפ”א ממאן אף הוא להימחק מהתודעה, אסון קרלין שבא אחריו חרש אף הוא חריש עמוק בלב, ואי הוודאות עודנה שוררת בעולם כולו. ובתווך מצויים אנחנו – ומצווים לשמוח בחג. איך עושים את זה? האם שייך?
את השאלה הזו אנו מפנים לרב מעלם בפתחה של שיחת החג המיוחדת.
“אני מבין היטב את השאלה”, משיב לנו הרב בנועם שיחו, “היא מבטאת ובצדק הלך רוח אנושי וטבעי. אכן, מאורעות לא פשוטים עברו על כולנו בשנה שעברה, אולם עם זאת עלינו לזכור דבר אחד, שהוא השורש לכל המאורעות, והוא גם השורש למצוות השמחה בחג הסוכות.
“מה הוא לשון הפסוק שמצווה אותנו לשמוח בחג הסוכות? – ‘ושמחתם לפני ד’ אלוקיכם שבעת ימים’. הבה ונדייק בלשון ‘ושמחתם לפני ד’ אלוקיכם’ – אם זה לפני השם אלוקיכם, אם השמחה אינה פרטית שלכם, אלא נובעת מחמת ציוויו של הקב”ה – אזי השמחה אפשרית בהחלט. ולא רק שהיא אפשרית, אלא שהיא גם שמחה אמתית ושלמה, כי היא בלי נגיעות אישיות. היא טהורה ותמימה בתכלית השלמות.
“אבקש להרחיב קצת את היריעה”, אומר לנו הרב. “דורשי רשומות אמרו, שעשרים ואחד הימים שבין י”ז בתמוז לתשעה באב, הרי הם כנגד כ”א יום שבין ראש השנה ליום הושענא רבא. והדברים צריכים ביאור: מה פשר הדברים? מה הרעיון שבאה לבטא ההקבלה הזאת בין התקופות?
ניתן לבאר זאת בצורה עמוקה ולומר כך: ביום י”ז בתמוז נשתברו הלוחות. ומה היה עוונם של ישראל אז, בחטא העגל? חטאם היה בזה שאמרו ‘עשה לנו אלוקים’. לנו – משמע שחושבים הם על עצמם, לא על רצון הבורא, אלא על האנוכיות שלהם. וזו תמצית מהות התקופה הזאת שבין י”ז בתמוז לתשעה באב, היום שבו נחרב בית המקדש השני בעוון שנאת חינם.
“מה היא שנאת חינם? רש”י במסכת שבת אומר, ששנאת חינם היא שנאה שעל פי הדין אין מצווה לשנוא. ומה אנו למדים מכך? שאני, יחד עם מחשבותיי ונטיותיי – אין לי שום הצדקה לפתח שנאה כלפי מישהו. כי רק מה שעל פי דין מותר וצריך לשנוא – הוא אשר ייקרא שאיננה חינם, ואילו שנאה שנובעת מתוך הרגש שלי, מתוך החשיבה וכושר השיפוט שלי – אינה מהווה עילה מספקת להתקיים.
“מכך אנו רואים”, אומר לנו הרב בנועם שיחו, “שמה שנדרש ממני הוא ביטול העצמיות והאנוכיות. זו היא גם מהות התשובה שבאה לידי ביטוי בימי התשובה שמראש השנה ועד להושענא רבא – ביטול ה’אני’ – האנוכיות והעצמיות כלפי הקב”ה, וזו היא אפוא ההקבלה בין התקופות.
“כשאדם חושב כך, כשמבטל את עצמו לפי בורא העולמים, שוב אין לדאגותיו ולחששותיו מאומה אלא מתמסר הוא בכל ליבו לאלוקיו, ואם הוא מצווה עליו לשמוח – אזי השמחה בוא תבוא ותציף אותו”.
‘ביתר היא מודל לחיקוי’
ועדיין, לצד הידיעה כי בחג הסוכות אנו מצוּוים במצוות השמחה – הזיכרונות הכאובים מהשנה שעברה וההווה המעורפל בהווה – יושבים על הלב כאבן ריחיים, מעיקים על הנפש, והופכים את השמחה כדת, לאתגר משמעותי. על אודות כך ביקשנו לשאול את הרב מעלם שליט”א.
הרי אי אפשר לשכוח ממה שהיה, שאלנו את הרב.
“זה בדיוק חלק מהעניין. שימו לב: האסונות שהתרגשו ובאו עלינו בשנה שעברה, אינם אסונות פרטיים. הם מקרים של הכלל – של כלל ישראל, אם זה הנגיף, אם אסון מירון בו קיפדו את חיים ארבעים וחמישה צדיקים מכלל האוכלוסיות והגילאים, וגם אסון קרלין – כולן צרות כלליות הן ולא פרטיות. משמע – כל כלל ישראל צריך לעשות חשבון נפש ובדק בית בנפשו פנימה. ובמה יתחזק האדם? בדיוק בזה – ביחס שלו לכלל ישראל, להתאחד ולהתאגד, לאהוב כל יהודי באמת ובתמים, למחוק קפידות וכעסים מחלוקות וסכסוכים, כי כל אלו אינם נובעים אלא מאנוכיות, מטיפוח העצמיות, וכשישכיל האדם להתמסר כל כולו בלתי לה’ לבדו – אזי אהבת ישראל כבר תקנה שביתה בליבו באורח קבע”.
והרב מטעים: “העניין הזה בא לידי ביטוי עז דווקא בחג הסוכות, שבו אנו נוטלים את ארבעת המינים המשולים כנגד עם ישראל, כדברי חז”ל הידועים. והמצווה היא לאגוד את כולם יחדיו – להתחבר, לגשר מעל לפערים ולמצוא את המכנה המשותף המחבר והמאחד.
“דבר מבהיל מוצאים אנו ב’בית יוסף’ שמביא את המקור לכך שמצוות נטילת לולב היא באחיזה של כל המינים יחדיו, מחלומו של רבי מרדכי רקנטי, שראה בחלומו שהנה אותיות שם ה-ו-י-ה מופרדות זו מזו. החלום גרם לו להרהורים עד שבא למסקנה כי ככל הנראה באו משמים לעורר אותו על כך שבעת שנוטל הוא ארבעת המינים – יחבר את כולם יחדיו בשעת הנטילה, ומשכך עשה, חלם שוב חלום, ובחלומו השני ראה את אותיות של ה-ו-י-ה כשהן מחוברות כדבעי. הרי לנו, כי באיגוד בין המינים, וכאמור – האיחוד בין כלל ישראל זה לזה, הוא שמשפיע לכך שיהיה השם שלם”.
איך אכן רואה הרב את העיר ביתר עילית בכל הנוגע למידות שבין האדם לחברו ואהבת ישראל?
“אני חושב שביתר היא מודל לחיקוי, אות ומופת בכל הנוגע לאהבת ישראל וליחס של כבוד והערכה. אותה אווירה מיוחדת השוררת בה שבאה לידי ביטוי בכל נושאי החסד, בפרגון ובנתינה ובכבוד הדדי, אינה צומחת בחלל ריק. נטועה היא עמוק בהוויית העיר מקדמת דנא ומקיפה ראשי העיר וקברניטיה, ועד לכל תושב העיר באשר הוא.
“אני יכול לספר על היחס המופלא של כבוד אמיתי ששורר בין רבני העיר כולם, כשבכל נושא הדורש הכרעה והכוונה, מתקיימת התייעצות וכל החלטה שמקבלת היא על דעת כולם ובהרמוניה מופלאה. ביתר בעיני היא אפוא סמל ודוגמא לעיר המאכלסת מגוון גדול של קהילות ומגזרים, ועם זאת מתנהלת באחדות נפלאה”.
בין תשנ”ב לתשפ”ב
מאז התרחש התיאור שמופיע בראשיתה של הכתבה – זרמו מים רבים בוואדיות פוכין הסמוכים לעיר. העיר התפתחה לבלי הכר, עם עשרות אלפי נפשות, עשרות קהילות, עיר ואם בישראל על כל המשתמע. אולם בליבו של הרב, איש שיחנו, כמו שמורה פינה חמה בלב לימי הבראשית מלאי התום.
מאז הגיע הרב לעיר לפני כשלושה עשורים, ההתפתחות בעיר היא מעל ומעבר לכל דמיון, כשהיא גדלה במהירות במאות אחוזים. האם הפריחה המספרית המשמעותית הזאת באה על חשבון משהו?
“לחלוטין לא. אני בהחלט מסכים עם הנימה שהתלוותה לשאלה, שמבטאת את המחשבה שגודל של עיר יכול בהחלט להשפיע על צביון, מהות וסגנון של עיר, אולם לצד זאת אני יכול לציין בסיפוק רב, כי בביתר אין הדבר כן. כי אותו צביון שמור וטהור שהיה בקביעת היתד הראשונה, הוא שעדיין שורר וקיים, ולא נפגע כמלוא נימה.
“אם ארצה לנתח את הדברים אוכל אולי לומר, כי העיר ביתר מתנהלת לפי דעת תורה כל העת, וזה הוא סוד כוחה. גם העירייה וראשיה סרים למשמעת הרבנים לא כחל ושרק, וכך נבנית עיר להשם ולתורתו.
“והדבר בא לידי ביטוי בכל הנוגע לשמירה על גדרי הקדושה. זוכר אני מקרה, בו לנוכח אירוע חריג אליו נדרשתי בנוגע לאחד המרכולים בעיר שהייתה בו מכשלה גדולה, בקשתי להיפגש מידית על הבעלים של הרשת. היה זה בשעה אחת בלילה כשנפגשנו בירושלים על אודות אותו נושא. בפגישה נתן לנו הבעלים אשראי מלא – ‘על פיך יישק דבר’, כך אמר לי אז כשהוא מתכוון למה שאומר.
“ומה הניע את אותו אדם לתת לרבנים זכות ‘וטו’ מלאה על כל המתרחש בסניף, ובכלל זה המשך העסקתם של עובדים ומנהלים? אין זאת אלא משום שידע כי כללי המשחק בביתר הם כאלה, שהרבנים הם אלו שנותנים את הטון, וכי דעת תורה היא שקובעת. כבר למחרת עם שחר באו חברי הנהלת הסניף לשמוע הנחיות להמשך, על מנת שלא יישנו תקלות”.
הרב דיבר על שמירת גדרי הקדושה ותלה את ההצלחה הגדולה בכך שהעיר ביתר כפופה רבנים, אולם לכאורה האתגרים בנושא זה מגיעים דווקא לא מאלו שסרים למשמעתם של הרבנים…
“אמת. אבל ישנן שתי נקודות חשובות מאוד בנושא זה, ראשית – דיבור בקול אחד. כשכלל הגורמים בעיר, החל מהרבנים כמובן ועד לדרגי הביצוע העירוניים כולם משדרים יחד את אותו שדר ומעבירים את אותו מסר – זה נותן כוח ועוצמה ומונע הרבה בעיות. ודבר שני – האכפתיות שנושבת מבין דבריהם של הרבנים.
“אני זוכר איך באחד בימי הפורים מאן דהו סיפר לגר”י תופיק שליט”א על התגודדות של בני נוער בצורה שאינה הולמת באחת הכיכרות בעיר. הרב לא היסס לרגע, ויצא למקום בעצמו. הוא התיישב בכיכר והתנועע בדבקות. לא חלפו אלא רגעים אחדים והחבורה כולה נגוזה ונעלמה, דמותו מעוררת הכבוד של הרב, יחד עם האכפתיות ואהבת ישראל שהקרין – די היה בה כדי להשפיע, וכל זאת אפילו מבלי להוציא ולו הגה מפיו.
“יתרה מזאת: ישנם נושאים שצריכים טיפול וישנם גם בני נוער מאתגרים, אולם מהניסיון אומר, כי כשיוצרים שיח – התוצאות לאין ערוך טובות יותר מאשר כשפועלים חד צדדית. הנה החדר הזה מארח פעמים רבות בני נוער שאני מזמן לכאן, אנחנו משוחחים בנעימות ומגיעים להבנות.
“כך כשמחד – קו חזק ועוצמתי ובלתי מתפשר, מאידך – שיח פעיל ובתווך – הבנה ואכפתיות, כך נותרת אטמוספירה של קדושה בעיר”.
לשמור על הצביון
עתה פנינו לרב בשאלה שעימה מתמודדים פרנסי העיר ומובילי המנועים הכלכליים שלה לעיתים קרובות – האיזון הנכון בין הזנקה כלכלית של העיר, לרבות פיתוח המסחר והפיכת העיר למטרופולין כלכלי אזורי – לבין הצורך החיוני והקריטי לשמור על צביונה החרדי הטהור של העיר.
הרב משבח את אווירת הקדושה בעיר. אלא שהתפתחות העיר הולידה את השאיפה להפוך את ביתר למעצמה כלכלית-צרכנית, לרווחת התושבים. מציאות כזאת יכולה אולי לשנות במשהו את המצב האופטימלי הזה, כשהיא תמשוך קהלים מהאזור שחיים לפי סטנדרטים אחרים.
“אתה מעלה נקודה חשובה מאוד. אכן, מששמענו דיבורים על הנושא המדובר – להפוך את ביתר למרכז סחר עבור תושבי האזור – יצרנו קשר עם ראש העיר, וליבנו יחד את הנושא, כשניתנת לנו ההבטחה במפורש מצדו כי ייעשו כל הצעדים שלא יקרה כדבר הזה שיפרצו הגדרים והנורמות השוררות בעיר”.
הרב מנהל את מערך הכשרות של רבנות ביתר. מה יש לרב לומר על מערכת הכשרות – האם תושבי העיר יכולים להיות רגועים ולצרוך תוצרת עם חותם הכשרות של רבנות ביתר עילית?
“אספר לך סיפור: היה זה בכנס מיוחד של הרבנות הראשית שנערך בבנייני האומה בו השתתפתי. משניתנה לי רשות הדיבור, בקשתי לקבל תשובה רק על שאלה אחת – האם כל הנוכחים כאן מוכנים לסמוך על הכשרות שהם נותנים, ולהכניס את ההכשר שלהם הביתה. היו שראו בכל שאלה נוקבת אולם לא זאת הייתה המטרה שלי. בדקות שלאחר מכן פרשתי בפני הנוכחים את משנתה של רבנות ביתר עילית כפי שמנחה אותנו רבה של העיר – הגאון רבי יעקב תופיק שליט”א. איננו ספקים של תעודות ולא חותמות גומי. תעודת הכשר מבטאת את הנאמנות שאנו רוחשים למותג הכשרות שאנו מייצגים, והנה רבנות ביתר עילית היא ההוכחה שאפשר לעשות את זה.
“מחלקת המהדרין של מערכת הכשרות שלנו”, קובע הרב בשכנוע פנימי עמוק, “אינה נופלת ברמת הכשרות שלה ממערכת הכשרות של העדה החרדית למשל, שסביבה יש קונצנזוס כידוע. ואת זה אני אומר בביטחון מלא”.
בסופו של דבר מערכת הכשרות לא מקיפה את חומרי הגלם, והיא מתבססת על מערכות כשרות אחרות, הלוא כן?
“מערכות הכשרות היחידות שאנחנו מתבססים עליהם הם בד”ץ העדה החרדית, בד”ץ בני ברק של הרב לנדא ובד”ץ הרב רובין.
“במקביל, הנחת העבודה שלנו היא תמיד לא לסמוך בעיניים עצומות, ולכן אנחנו עורכים בדיקות בעצמנו גם למערכות הכשרות הללו שאנו משתמשים בתוצרת שעליה הם אמונים. כמו שאמרנו – תעודת הכשרות שלנו מבטאת את ההסכמה המוחלטת שלנו למה שכתוב בה, וזו אחריות לא פשוטה בכלל. לכן אנחנו מבקשים לברר ככל שידינו מגעת ולהסתמך על מה שאנו נוכחים בעצמנו”.
מעשה בפתיתים מתולעים
התגלית שחולק איתנו הרב – על הבדיקות שעורכת מערכת הכשרות המקומית של ביתר אחר הבד”צים המובילים – עוררה את סקרנותנו.
יש מה לבדוק אחר מערכות כשרות כאלו מוקפדות?
“זו לא הנקודה. יש לנו אמון מוחלט במערכות הכשרות הוותיקות, המיומנויות והמקצועיות הללו. יש כאן עניין של גישה, תעודת הכשרות שלנו באה לספר לציבור שאנחנו בדקנו, ומעידים בעצמנו על כך שהמזון שהם רוכשים הוא אכן כשר למהדרין. משמעות הדבר בעינינו היא, שעלינו באמת לבצע את הבדיקות, ואת זה אנחנו באים לעשות.
“ובנוגע לשאלתך – יש להבין כי כל מערכת מנסה לעשות את המקסימום, אבל בסופו של דבר תמיד צריך לחקור ולבדוק ולפקוח שבע עיניים, וכן, ישנם גם דברים שעין חיצונית יכולה לפתע לגלות ולייעל. ואוכל לספר לך כמה סיפורים להמחשה.
“פנה אלי פעם תלמיד וכולו מזועזע: ‘הכינו אצלי בבית פתיתים, ולפתע גיליתי שהם נגועים בתולעים’, סיפר. ניסיתי לחשוב יחד אתו מה המקור האפשרי לתולעים, והגענו למסקנה כי הפתיתים עצמם לא היו נגועים. לאחר ששחזר את כל המרכיבים שהרכיבו את התבשיל, הזכיר כי היה שם רסק עגבניות. ביקשתי שיביא לפני את אותה קופסה של רסק עגבניות בה השתמשו באם נשאר ממנה, והוא הביא לי.
“במבט עין ראשוני לא היה ניכר דבר ברסק שהיה נראה רגיל לחלוטין. אולם לאחר שנטלתי כף ממנו ודיללתי אותו במים, נפתרה החידה. מעל גבי המים צפו תולעים למכביר. זה היה לא פחות ממזעזע. לאחר בירור מעמיק התברר, כי מעל למכונת הייצור שוטטו פרפרים שהטילו את ביציהם ככל הנראה לתוך התערובת. אציין כי הכשרות של הרסק הייתה מצוינת, אולם כאמור ככל שמלאכת הפיקוח היא הדוקה וטובה, עדיין לפעמים עין מבחוץ יכולה לגלות דברים ולהאיר את הנושא מכיוון אחר. התפתח אז תהליך לא פשוט מול המפעל, אולם לבסוף כמובן שלא היו פשרות, והכול סודר על הצד הטוב והכשר ביותר.
“במקרה אחר נתבקשנו לאשר אספקה של תוצרת מאפים מעיר רחוקה, כמובן של כשרות מהודרת. גם כאן פעלנו לפי הנוהל, וביקשנו לסייר במפעל. כמובן שההקפדה על הכשרות שם הייתה מיוחדת מאוד, אולם במהלך הביקור ניגשתי אל המכסה שמכסה את מערבל הבצק הענק, והבחנתי מלמעלה במעין רשת ומשאך גירדתי במעט את השכבה שהצטברה עליה גיליתי להוותי תולעים שמצויים בה. כמובן שהטעון תיקון תוקן לאלתר, אולם אנחנו קיבלנו תוספת חיזוק למה שממילא היינו נוהגים עד אז – לבדוק בעצמנו ככל שידינו מגעת”.
בדרך למעצמה תעשייתית
כשמדובר על מקום שמייצר אוכל כמו מטבח וכדומה, מובן שיש את החשיבות לעשות כך, כיוון שהצרכן מסתמך על ההשגחה שלכם. אבל כך אתם נוהגים גם במחלקות שמוכרות תצרוכת טרייה עם הכשרים מגוונים, כמו מחלקת עופות טריים המחולקים לפי הכשרים וכל צרכן קובע לעצמו את ההכשר שמתאים לו?
“גם במחלקות כאלו כמו שציינת, אנחנו לא נותנים הכשר בלי בדיקה. הנה קבלנו בקשה ממשחטה מסוימת להכניס את התוצרת שלה למכירה למחלקת בשר טרי שבהשגחתנו באחד המרכולים. כמנהגנו אמרנו כי אין כל בעיה אלא שאנחנו כמובן נצטרך לערוך סיור במשחטה. הם הרימו גבה אולם לא הייתה להם ברירה והם הסכימו. הגענו לשטח ומצאנו כמה וכמה דברים הטעונים תיקון מיידי. לא פסלנו אותם, אלא השארנו להם רשימת הוראות לביצוע וקבענו מועד לסיור נוסף.
“הן אמת הדבר, שכל מי שרוכש תוצרת במחלקה הזאת בוחר את הכשרות שעליה הוא סומך, אולם כאמור, התעודה שלנו אינה ניתנת סתם, היא מבטאת לפחות את שכתוב בה, ואם אנחנו מעידים עדות של כשרות על הסחורה במחלקה – אנו צריכים לבדוק ולהגיע בעצמנו למסקנה הזאת.
ואיך מערכות כשרות מנוסות ובעלות ותק של שנים מגיבות כשאתן מבקשים לבדוק אותם?
“אני יכול לומר ולהעיד כי הרב רובין, שאני תלמידו בכל הנוגע לכשרות, שש ושמח כשאנו מבקשים לבדוק את המערכת. כך גם המערכות האחרות, כי בסופו של דבר מטרה משותפת מניעה את כולם, כולם עובדים מתוך תחושה של שליחות, כשיראת שמים מנחה אותם, וכל מה שיכול סייע לכך שהמזון שהציבור הקדוש יכניס לפיו יהיה כשר בתכלית הכשרות – הרי זה מבורך”.
ישנן תכניות משמעותיות להקמת אזור תעשייה גדול בביתר. אם יהיו בו מפעלי מזון, זה ידרוש מהרבנות המקומית להיכנס לתחומים של כשרות נוספים כמו חומרי גלם ותמציות..
“אנחנו כמובן מודעים לכך שביום מן הימים נדרש לסוגיות כגון אלו. כשיגיע הזמן נבקש ללמוד מהמומחים בתחום ונערך בהתאם בעז”ה. בסופו של דבר יש לנו שיתוף פעולה מדהים בין כל גופי הכשרות שאנו עובדים איתם השיתוף פעולה הדוק, וב”ה אנו זוכים להערכה רבה ולאמון בלתי מסויג.
“אוסיף עוד ואומר, כי לא פעם התמודדנו עם טענות מבעלי עסקים שהלינו על כל שאנחנו מחמירים יותר מהרבנויות בערים אחרות, וכי הדרישות שלנו מוקפדות יותר וההשגחה היא קפדנית יותר, מה שמקבל מטבע הדבר גם ביטוי במחיר שאותו הם מתבקשים לשלם. הם הגדילו לעשות ופנו בתלונה לרבנות הראשית, אולם גם שם בחרו במקום לבקר אותנו – להעניק לנו גיבוי. כי כשנפגשו עם הרב תופיק וראו את האמת שמנחה אותו, את יראת השמים שקורנת ממנו – לא נותרו בפיהם כל טענה או מענה”.
ושבתה הארץ
לסיום, אנו שואלים את הרב שליט”א על שנת השמיטה שאליה נכנסנו זה עתה – על שלל ענייניה הכשרותיים המיוחדים.
שנת השמיטה היא מאתגרת יותר מבחינת כשרות?
“אין ספק כי היא מציבה אתגרים לא מעטים, אולם שיתוף הפעולה שלנו על מערכת הכשרות של העדה החרדית היא איתנה וחזקה כל כך, ואנו יכולים להיות רגועים לחלוטין בכך שגם בשנת השמיטה ההקפדה על כל נושאי הכשרות יהיו מושלמים בעז”ה.
מה יש לכבוד הרב לומר לציבור להתחזק בעת הזאת?
“אסיים במעין הפתיחה: ביתר עילית היא עיר ואם בישראל, עיר קדושה וטהורה, שנוסדה באחדות הלבבות. המטרה הגדולה של הציבור בביתר היא לשמר את הקיים, לשמור על העיר שתמשיך הלאה כמו שהיא כעת.
“ושוב: להשקיע ככל שניתן לראות את מעלת חברינו, להשקיע באהבת ישראל, לבטל את האנוכיות ואת העצמיות ובכל להתקרב לבורא העולמים. וכשנסיר מליבנו את החשיבה האנוכית שוב תהיה בליבנו אהבת חינם, ובזכותה נזכה אי”ה לביאת משיח צדקנו ונזכה לעלות לרגל לבית מקדשנו ותפארתנו יחד עם כל עם ישראל, אמן כן יהי רצון.
