פולמוס ציבורי בקרב תלמידי החכמים בעירנו העלה תוצאה מעניינת: תיתכן אפשרות הלכתית לעשות את ההליכה בין ביתר לי-ם. אך עם זאת, ההליכה נאסרת מחשש למקרים של פיקוח נפש. הדיון מובא בקובץ ‘אסיפת חכמים’ – מעטם של גדולי הת”ח בעיר.
מתברר, שביתר קרובה לירושלים הרבה יותר מששיערנו. במאמר מרתק שפורסם בקובץ ‘אסיפת חכמים’ היוצא לאור במהדורה חצי שנתית בעירנו העלה אחד מחשובי הת”ח בעירנו את מסקנותיו המפורטות בגיבוי תצלומי שטח ובחישובים מדויקים אשר קובעים כי ככל הנראה –אילולי בעיית הסכנה בדרכים- הייתה מותרת ההליכה ברגל מביתר לירושלים עיה”ק בימים טובים ואף בשבתות, וזאת באם ההליכה תתבצע בדרך העוברת בתוככי הכפר חוסאן או עכ”פ בצד הכביש הסמוך לכפר. הקביעה שפורסמה נשענת על חיבור של ‘ריבוע’ הלכתי בין ירושלים לבית לחם ובין ביתר לחוסאן לבית לחם, כך שלפי ההלכה דין ביתר שווה כעיר אחת עם ירושלים. יצוין עוד שבמאמר דן הכותב גם בסוגיית עירוב התחומין, אותו יש לכאורה לקיים לחומרה בטרם השבת. עם זאת יצוין שההליכה כרוכה בתנאים נוספים שאין כאן מקומם.
פורים דמוקפים
סוגיה זו עמדה לפני תקופה קצרה גם במבחן בפני רבותינו הגאונים חברי הבד”ץ שליט”א שבשעתו חששו מלפרסם את דבר ההיתר שניתן לכאורה, מחשש לפגיעה חלילה בחיי אדם, וזאת עקב הסכנה הקריטית המצויה במסלול ההליכה בין ביתר לי-ם.
אלא שאחת ההשלכות החשובות בעקבות קביעה זו היא מעמדו של חג הפורים בעירנו. אנו רגילים לחוג את החג ביום י”ד כבני פורים דפרזים אולם במאמר אחר ומשלים, שפורסם יחד באותו קובץ עם המאמר הקודם, מעלה הכותב טענה שבעקבות הקרבה הרי שיש צד לקבוע את יום הפורים בעירנו כערים המוקפות חומה, דהיינו ביום ט”ו באדר (!)
סכנת נפשות
מאמרים אלו הפכו כאמור לשיחת היום, ובהיכלי בתי המדרשות ניהלו רבי שיח נרחבים בנושא מהותי זה.
באופן כללי, נזכיר שהליכה רגלית מביתר לירושלים ולהפך אורכת למעלה מארבע שעות, (מאזור מאה שערים, ובמסלול דרך חברון) לאורך עשרה קילומטרים. מלבד זאת הדרך כרוכה בסכנת נפשות של ממש, מפאת סמיכותה לכפרים עוינים המנסים לא פעם לכרות את הענף עליהם הם יושבים ולפגוע בעוברי דרך יהודים, חלילה.
