גן עדן בסיני
עד השנים האחרונות סיני הייתה אחד היעדים המבוקשים למטיילים הישראלים, ובעיתות חופשה רבבות ישראלים שרצו ברחבי חצי האי. ההתדרדרות הביטחונית בסיני הביאה לקץ התיירות הישראלית בסיני.
אך עד היום אנשים רבים מגיעים לסיני, מכל רחבי העולם, לכל אורך השנה, על מנת ליהנות ולהירגע. סיני מציעה פתרונות שונים לסגנונות שונים של טיולים: הפיתרון הזול כולל שינה בצריפונים (חושות) ליד המים, חופשה רגועה בנוף המדהים של סיני, ישנם חדרי אירוח למי שמחפש לינה מסודרת יותר אך לא יקרה כלל. וקיימת כמובן האופציה היקרה הכוללת לינה במלונות יוקרתיים ומפוארים.
טיולים לסיני כוללים מגוון של אטרקציות. כאשר חושבים על סיני חושבים על החופים ועל השקט הקסום שכמוהו לא נמצא בארצנו. סיני מציעה התנקות מרגיעה מלחצי השגרה ממש פה ליד הבית. בסיני ישנן בנוסף לרוגע גם אטרקציות רבות ומגוונות: ישנם למשל אתרי צלילה בסיני המאפשרים ליהנות מהעולם התת ימי המרהיב.
בסיני קיימים אתרים היסטוריים רבים כמו סנטה קתרינה –בה קיימים שרידים היסטוריים עתיקים ומעניינים מתקופות שונות. ניתן לשלב בטיולים לסיני גם טיולי ג’יפים וגמלים וליהנות מהנוף המדברי רחב הידיים. הבדואים באזור מספקים אירוח אותנטי ובזמן טיול זה ניתן ללון תחת כיפת השמיים או בבתי מלון באזור.
טיולי הגמלים במדבר של סיני נותנים תחושה מיוחדת במינה המזכירה את דרכם של בני ישראל במדבר. אנשים שנהנים מהחיבור להיסטוריה, מהנוף המדברי ומהחיבור לטבע ייהנו מאוד מכל מה שיש לטיולים לסיני להציע.
בימים כתיקונם ניתן היה להגיע לסיני עם הרכב הפרטי, לשכור רכב או להסתדר עם מוניות.
סיני- גן עדן לטרוריסטים
ההתדרדרות הביטחונית בסיני החלה בעקבות שרשרת הפיגועים באזור טאבה ובמקומות נוספים בסיני, והגיעה לשיא עם נפילת משטר של חוסני מובאראק ועליית המוסלמים הקיצונים לשלטון במצרים, בסיני שורצים כיום טרוריסטים איסלאמים שהתקבצו מרחבי מזרח התיכון ומצפון אפריקה, ביניהם אנשי אל קעידה והג’יהאד העולמי, אשר מצאו בסיני כר פורה ונוח לפעולה. זאת בעקבות ההזנחה המתמשכת של סיני בידי השלטונות המצריים שרק ידעו לתבוע את השטח מידי ישראל, וזאת מסיבות של כבוד, קנאה וחמדנות, בלא שום כוונה לפתח את חצי האי ולעשות בו משהו מועיל. תושבי האי הבדואים, שעד לאחרונה עסקו בעיקר בתיירות שהייתה מקור פרנסה עיקרי עבורם, נקלעו למצוקה כלכלית קשה, ובעקבות כך רבים מבני השבטים הבדואים באזור החלו לשתף פעולה עם גורמי הטרור ולסייע להם, בעיקר באמצעות להברחת נשק, וזאת עבור בצע כסף.
לחלל שנותר במקום נכנסו אף גורמי טרור מעזה המנסים כל העת ליזום פיגועים נגד ישראל, אם בכוונות לחטוף ישראלים שעדיין שוהים במקום ואם בירי טילים לעבר צידו הישראלי של הגבול. המצב בגבול סיני הכניס את ישראל למצב עדין במיוחד, כאשר מצד אחד ישראל אינה יכולה לאורך זמן להבליג על ההתקפות הבאות מצדה המצרי של גבול סיני, ומאידך נדרשת ישראל לנהוג באיפוק מרבי מול הממשלה האסלאמית שקמה במצרים, מבלי להפר את ריבונותה בפעולות מעבר לגבול.
דווקא עם עלייתם לשלטון של “האחים המוסלמים” נראה לכאורה שכוונתם לשנות את המגמה ולהחזיר את השקט והביטחון לאזור. בעקבות שרשרת פיגועים קשים נגד כוחות הביטחון המקומיים הורה נשיא מצרים הנוכחי, מוחמד מורסי, על פעולה נרחבת וממושכת נגד כנופיות הטרור השורצות במקום. ימים יגידו מה יהיו התוצאות.
היום טיול בסיני הוא נחלת בודדים המסכנים את עצמם וחוצים את הגבול לסיני (הפתוח עדיין, בעיקר מסיבות פוליטיות), חרף ההתרעות החמורות של גורמי הביטחון בישראלמפני כוונות אנשי טרור לפגוע בתיירים ישראלים.
מיומנו של מטייל בסיני
היה זה באחד מימי הקיץ של תשס”ז. אני וחבריי החלטנו שהפעם יוצאים אל יעד בלתי שיגרתי. אין כמו סיני כדי לספק חווית טיול מיוחדת במינה, וזאת במרחק נגיעה מגבולות ישראל. אך היעד העיקרי שלנו היה להגיע לג’בל מוסא, ההר האדיר והנפלא, המזוהה ע”פ מסורות רבות כהר סיני.
בשעת בוקר מוקדמת הגענו לעיר אילת ומשם המשכנו עד טאבה, לעבר הגבול עם מצרים. בצד הישראלי של הגבול החתמנו דרכונים, גררנו את מטלטלנו, שכללו מעט ביגוד ואוכל רב, ויצאנו לעבר המסוף המצרי מצידו השני של הגבול. פחות ממאה מטרים מבדילים בין שני עברי הגבול, אך ההבדל בין השניים זועק מכל פינה. בצד המצרי של הגבול ניכרת העליבות וההזנחה הרבה, אולם קבלת הפנים מאובק לעייפה והתאורה כבויה. באמת הגיוני, למה לבזבז חשמל לתאורה ביום קיצי מואר. השוטרים המצרים לובשים מדים צחורים, בלויים אך נקיים יחסית. ניכר עליהם שתנאיהם אינם מן המשופרים. גלאי המתכות ואמצעי הבידוק נראו מיושנים מאוד ומכשירי הקשר שהחזיקו השוטרים בידיהם היו ענקיים כמו בימים עברו. עברנו במשרדו של מפקד תחנת הגבול המשופם שישב באדישות, שעון על גבו. מעל לראשו תלתה תמונה גדולת מימדים ומצהיבה מיושן של השליט המצרי חוסני מובארק. נראה שהתמונה ניצבה שם ככורח המציאות, ולא מתוך רצון רב. האיש החתים את דרכוננו בחותמת ענק המתאימה יותר לשירות הווטרינרי.
כשיצאנו מתחנת הגבול המצרית קידם את פנינו שלט בערבית ובאנגלית: Welcome to Egypt (ברוכים הבאים למצרים). הספקנו לצעוד מטרים ספורים ואז נחשפנו לצי ענק של מוניות וטנדרים הממתינים לתיירים שזה מקרוב באו. לפתע הקיפו אותנו כחצי תריסר נהגים משופמים, חלקם לבשו גלימות מסורתיות. הם התחרו עלינו בצעקות כשכל אחד מנסה להציע את שירותיו במחיר זול יותר. כולם דיברו בעברית, משל היו תושבי מזרח ירושלים.
לבסוף עלינו על אחד הטנדרים. “לאן?”, סובב הנהג את ראשו אלינו הנוסעים. לחוף “דהב”, הייתה התשובה.
כל הדרך היא חוויה מטלטלת מאין כמותה, גם בגלל הנופים המדהימים המשלבים בין המדבר לבין ים סוף הזוהר בצבע טורקיז ומרהיב ביופיו והמבנים העתיקים והמבצרים המזדקרים מפסגות ההרים. אך גם בגלל כביש האספלט הבלוי שהיה מחורר כרשת של דגים. מתברר שהכביש לאורך סיני נותר על כנו זה שלושה עשורים כפי שהוא מאז ניתן כירושה ע”י שלטונות ישראל למצרים, שכפי הנראה סמכו על העבודה היהודית וכמעט ולא נגעו בו עד היום. איך אומרים מ.ע.צ בערבית?
כעבור שעתיים בערך (זמן קצר במונחי המקום) הגענו אל חוף “רויאל” שבדהב. דהב ( משמעותו “זהב” בערבית) למעשה היא עיירת התרמילאים של סיני. אווירת התרמילאים בכל, ומדריכי הטיולים מתארים אותה כמקום שהכי קרוב לחופים בתאילנד ובהודו. לא נואיבה, לא שארם א-שייך, וגם לא החושות (צריפונים) ,המלאות הישראלים, שבין טאבה לנואיבה.
דהב – להוציא את תקופות החופש בהן ניתן לשמוע במקום בעיקר עברית מכל עבר – מציעה בריחה אמיתית למי שהשקט נמצא אצלו בעדיפות ראשונה, ומאידך לא ממש רוצה למצוא את עצמו מגודר בכפר נופש מהודר עם פעילויות מסודרות לילדים ועם עוד כמה מאות ישראלים.
הגענו לחוף ואת פנינו קיבלו שני שוטרים מקומיים שניצבו בחזית של שער חשמלי. לאחר שבדקו את דרכונינו אישרו את כניסת הרכב. את פנינו קיבל איברהים, צעיר בתחילת שנות העשרים בחייו שפנה אלינו בחיוך רחב ובעברית עכשווית. איברהים הבדואי, שנולד למעשה לאחר פינוי הישראלים מסיני, לא נותן לעבר לקפח אותו וכך ירש מאביו ומבני משפחתו, וכמובן מהתיירים הישראלים, את השפה העברית ועוד גינונים רבים השמורים למי שהעסיקו בעבר את בני משפחתו. במהלך הימים ששהינו בחוף, הצעיר נותן ביטוי לגעגועים הרבים של בני משפחתו ובני שבטו ליהודים שהתגוררו בעבר בסיני, סיפקו להם פרנסה בשפע, התייחסו אליהם בכבוד ובהגינות, והכי חשוב- הם היו טובים עשרת מונים על פני “המצרים מקהיר” המפלים את השבטים הבדואים תושבי המקום, מפקירים ומזניחים אותם בכל קנה מידה.
איברהים, שלא הפסיק להתרוצץ סביבנו ולמלא את מבוקשנו, ידע לא רע פרק או שניים בהלכות כשרות ובהלכות שבת. כך למשל ידע לכוון אותנו לחדר אירוח שלו שני כיורים. נכנסנו ליחידת האירוח וניחוח מזרחי עמום חלחל אל נחירנו. הקירות היו צבועים ירוק בהיר והמיטות היו עשויים עץ גס כהה. המים בברזים הפתיעו אותנו. אי אפשר היה להחמיץ את ריח המלח שנדף מהמים. ניחשתם: המים זרמו ישירות מים סוף המאופיין במליחות.
החופים באזור ריקים מנפש אדם והמים הצלולים שם משובבים כל עין. ללא ספק המים כאן בסיני צלולים פי כמה מהחלק של ים סוף הנמצא באזור אילת, בתוככי שטח ישראל. כפי הנראה אורח החיים של השבטים המקומיים, שאינו מתאפיין בתעשייה כבדה ובטכנולוגיות מזהמות, מותיר את החוף על כנו ועל יופיו כבימי בראשית.
למחרת עשינו את דרכנו בג’יפים לעבר ג’אבל מוסא. כעבור שלוש שעות לערך אנו ניצבים מול ההר המתנשא לגובה של 2285 מ’, המזדקר מבין קבוצת ההרים האדירים מסביב. מעל ראשו מתגלה מראה הוד נפלא על פני כל המדבר הנורא והרחב, על הריו הרמים והנישאים וסלעיו המוצקים, ועל משטח החול ומישורי החצץ האין סופיים הנוצצים לנוגה ברק השמש המדברי. צלעות ההר מכוסים שיחים וירק ודשא, ובנחלים שבסביבתו הרחוקה נמצאים מעינות מים ועצי פרי. ללא ספק חוויה בלתי רגילה.
לאחר שנפרדנו מהמקום שמנו את פעמינו אל ה”בלו הול”, שהוא אחד מאתרי הצלילה המפורסמים ביותר בעולם. הבלו הול הוא למעשה חור אנכי בשונית האלמוגים המשתרע לאורך החוף ועומקו כ-130 מ”ר מתחת לפני הים. אל המקום ניתן להיכנס אך ורק בליווי מדריך צלילה מוסמך והעומק המרבי המותר בצלילה הוא 30 מ”ר. האתר מלא במצבות זיכרון של כאלה שניסו להתחכם ולצלול עמוק יותר מהמותר, כאשר ע”פ ההערכות למעלה ממאה קרבנות נספרו במקום.
אך למעשה די במבט שטחי אל תוך המים כדי להיחשף אל יופיו הבלתי נתפס של שונית האלמוגים, שאינו ניתן כלל להשוואה אל מה שניתן לראות בחופי אילת. קשה לתאר את המחזה המרהיב שנגלה לעין, הנראה לקוח מתוך תצלומים קלאסיים. מגוון אדיר של דגים יפהפייים בצבעים שונים ומשונים המטיילים בינות לאלמוגים המרהיבים. לנוכח מחזה נשגב זה נותר רק להרים את הידיים ולקרוא בקול: “מה רבו מעשיך ה’!”.
