כ”ק האדמו”ר מסדיגורה זצוק”ל שהסתלק השבוע היה מאחרוני האדמורי”ם שעוד זכו להסתופף בצל צדיקי הדור בטרם החורבן. בסיקור מיוחד מביא שערים סיפורי הוד מופלאים על אהבתו של האדמו”ר את ישראל על מסירות נפשו למצוות ועל הישועות אותן פעל. בעקבי אבירים.
היהדות החרדית איבדה השבוע את אחד מדמויות ההוד שהקרינה מאורה הבהיר על הכלל כולו בשנים האחרונות, עם הסתלקותו בסערה של אחד מצדיקי קמאי, מזקני גדולי וצדיקי הדור, זקן צדיקי בית רוז’ין, כ”ק מרן האדמו”ר מסדיגורה בעל “עקבי אבירים” זצוקללה”ה, שנסתלק מעימנו בחתף, בשנת הפ”ה לחייו.
האדמו”ר רבי אברהם יעקב זצ”ל שהסתלק השבוע היה בנו יחידו של האדמו”ר רבי מרדכי שלום יוסף זצ”ל מסדיגורה-פשמישל בן האדמו”ר ה’קדושת אהרן” מסדיגורה בנו של הרה”ק רבי ישראל מסדיגורה, בנו של האדמו”ר הזקן ה”אמת ליעקב” מסדיגורה שהיה בנו של הסבא קדישא רבי ישראל מרוזין זי”ע
שריד לדור אחרון
בפטירתו של האדמו”ר ה’עקבי אבירים’ זי”ע נסתיים למעשה פרק היסטורי בדברי ימיה של היהדות, עם אבדן שריד אחרון לדור דעה אשר ספג אור וקדושה עילאית מצדיקי הדור החולף, טרם עלות הכורת על יהדות אירופה. האדמו”ר זי”ע נולד בד’ באלול שנת תפר”ח בווינה בירת אוסטריה, אליה ברח אביו האדמו”ר רבי מרדכי שלום יוסף זי”ע בעקבות דודיו האדמורי”ם הקדושים מסדיגורה באיאן הוסיאטין וטשורטקוב מאימת המלחמה והצוררים שהתנכלו לחצרות הקודש. באותו זמן הרסו הפורעים כמעט לחלוטין את חצר קודשו של דודו זקנו האדמו”ר הקדוש ה”פחד יצחק” מבאיאן, ואף פרצו להיכל הקודש ב סדיגורה. באותה עת בה התגוררו בווינה התמלאה העיר ברבבות פליטים יהודיים שהשתקעו בה והפכוה למקם תורני נעלה ומיוחד. במקום זה ספג האדמו”ר זי”ע את היסודות המרכזיים בחייו הקדושים.
עם האדמו”ר מהוסיאטין זי”ע
בווינה התגורר באותה העת האדמו”ר הקדוש רבי מנחם נחום מהוסיאטין זי”ע הי”ד, בנו של הרה”ק רבי שלום יוסף מהוסיאטין וחתן דודו הסבא קדישא מהוסיאטין זי”ע, מפעם לפעם היה אביו של הרבי,האדמו”ר ה’כנסת מרדכי’ עולה לבקרו. באחד מאותם ביקורים נטל עמו את בנו הרבי זי”ע בכדי שיתבשם מקדושתו של הצדיק. כשהיה מתאר הרבי זי”ע את הביקור הזה היה תדיר עובר רטט בדבריו, כשעוצמת הביקור העילאי הזה ניכרה בו בכל פעם מחדש. הוא תיאר בחן את רבי נוחם’ניו זי”ע – כך כונה הרבי מהוסיאטין, יושב בדביקות עילאית ונוראה שאי אפשר לשערה, על השולחן מולו היה מונח כוס תה וקערית כשמשני צידיה צנצנות סוכר ומלח. המשמש קירב את הצלוחית לידיו של הרבי מהוסיאטין, ואני לחרדתי הבחנתי, סיפר הרבי, שהרבי מהוסיאטין, מרוב דבקותו לא שם לב ונוטל כפית גדושה ועוד כפית מצנצנת המלח.. לא היה זה אפשרי לשתות תה שכזה, אך הרבי מהוסיאטין שהיה שרוי בדביקות נוראה, לא שת אל ליבו ושתה את הכוס עד תומה…
מקומם הריסות
בהיות הרבי כבן עשר שנים, ועם התגברות הרדיפות באירופה בשנת התרצ”ט, היגר אביו ה”כנסת מרדכי”, שכיהן עד אז כאדמו”ר בפשמישל, לארה”ב, בה התגורר בשנים הראשונות עד לעלייתו ארצה. מספר שנים לאחר מכן עלה לארצינו הק’ בכדי להפריח את השממה ולהקים שם וזכר לחסידות סדיגורה שעלה עליה הכורת בשנות השואה האיומה, את בית מדרשו הקים הרבי ה’כנסת מרדכי’ ברח’ פנקס בת”א, ועד מהרה הפך המקום לתל תלפיות ומרכז למבקשי ה’. הרוח הפעילה שעמדה מאחורי הבניין והתחייה המחודשת היה ללא ספק בנו של הרבי, הרבי זי”ע שהשקיע רבות בהרבצת תורה ובחינוך של בני הנוער וקירובם לעבודת השי”ת ולאמונת צדיקים.
אוהבן של ישראל
לאחר פטירתו של האדמו”ר ה’כנסת מרדכי’ בשנת תשל”ט, עם עלותו של האדמו”ר זי”ע על כס אביו ניכרת הייתה מעלתו שבעתיים, כשעד מהרה נתפרסם כאוהבן של ישראל וכפועל ישועות בקרב הארץ, עד כי כל מכריו ומעריציו העידו שהדבר הקשה ביותר הוא להתנתק ממבטו הרחימאי וממילותיו האוהבות והמדודות. הוא היה מקרב כל אחד, בחור עם איש שיבה, מעודדו במילים ומחזקו בדברים וברוח טובה.
לב רגיש היה לו, מבין וקולט. רגשותיו היו ערים תדיר לצרכיו של הזולת ולטובתם של כל הפונים אליו לעצה ברכה והדרכה. מידותיו אלו ישארו חקוקים בזכר כל חסידיו ומקורביו לכל ימיהם.
בתפילותיו הזכות היה מעתיר עבור כולם בהשתפכות הנפש ובצורה מיוחדת. בעת שהיה נשמע קולו בקודש בזמנים המיוחדים שהיה עובר לפני התיבה באמירת ה’עננו’ בסליחות, או ב’דביקות ניגון’ לפני אמירת ה”תורה”, וכן ב’נענועים’ שהיה עורך כמנהג אבותיו הקדושים, לא הייתה נותרת עין יבישה.
במסירות נפש
היה זה בעת אפיית המצות לכבוד חג הפסח, עוד בחיי אביו התמנה הרבי זי”ע לעמוד הכן ליד התנור ולבדוק את כשרות המצות היוצאות, כדי שיהיו ראויים לעלות על שולחן מלכים. לפתע, הבחין הרבי שהמצה האחרונה שהוכנסה לתנור הלוהט נוגעת בחברתה, דבר הראוי להקפיד עליו ביותר, ללא שהיות הכניס הרבי את ידו לתוך התנור הלוהט ומשך את אותה מצה שלא תפגום את האחרות, בעקבות כך נכוותה ידו של הרבי קשות, אך הוא לא גמר מלהלל ולשבח על שלא נכשל ב’חומרה’ אחת חלילה..
פועל ישועות
מספר ר’ מ. נ. מביתר : היה זה בחג הסוכות שנה שעברה, חשתי מאד שלא בטוב, היה לי חשש סביר כי אני חולה מאד וחששתי מאד. מכיוון שהיה זה חג ולא היה זה אפשרי להבדק, פניתי לאדמו”ר בבקשת ברכה, האדמו”ר חשב מעט ואז אמר: “בחג אין לך מה לדאוג אך תבטיח לי שמיד אחרי החג תלך להבדק, הנהנתי בראשי ויצאתי מאושר מהחדר. באורח פלא עברו לי מאז כל התחושות והכאבים עד ששכחתי להבדק כציוויו של הרבי, אולם מיד במוצאי שמחת תורה חזר אלי הכל שוב, ואז נבדקתי, ואכן נמצא עצם חשוד בבטני שהוצא בברכתו של הרבי זצ”ל..
זרע ברך
האדמו”ר זצ”ל השאיר אחריו את בנו יחידו האדמו”ר הרה”צ רבי ישראל משה פרידמן שליט”א שהוכתר למלא את מקומו בקודש כפי הוראתו בצוואת קדשו,. כן הותיר לברכה את חתניו החשובים, נכדים ונינים זרע ברך ה’ ההולכים בדרכיו הקדושים. חלק מתורותיו הק’ כונסו בספרו ‘עקבי אבירים’.
זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן