ימי בין הזמנים הגיעו בשעה טובה. עם ישראל אורז את פקלאותיו ויוצא לפוש ולאגור כוח, לקראת הזמן הבעל”ט.
צוות ‘שערים’ ליקט בעבורכם מספר אתרי חמד, בטווח קרוב לביתר (עד כ-30 קילומטר אווירי), ששווים קפיצה (מבטיחים!). האתרים מיועדים למשפחות ולילדים, ואינם דורשים הליכה מאומצת. אנו תפילה שקווי ה’ יחליפו כוח. שתצאו לשלום, ותחזרו בשלום!
עין פרת
אחת מפנינות הטבע היפות בסמוך לירושלים, הוא ללא ספק האתר עין פרת. באתר זרימה רבה של נחל שוצף, שזורם בינות לעצי אקליפטוסים עבותים ולקני סוף. באתר קיימות גם בריכות שכשוך רבות, המותאמות לכל המשפחה.
עין פרת הינו מעיין שכבה, שנביעתו היא תוצאה של התחתרות הנחל בשכבות סלע הגיר הקשה של חבורת יהודה. התחתרות נחל פרת במסלע הקשה יוצר את המצוק שנגלה לעיננו. שפיעת המעיין קבועה, והשפעת עונות השנה מעטה ביותר. הספיקה היומית הרב שנתית היא כ- 1500 קוב ליום בממוצע.
מי המעיין הם בעלי מליחות נמוכה ביותר, ואכן עין פרת סיפק במשך עשרות שנים את מי השתייה של השכונות המזרחיות והצפוניות של ירושלים. כיום המים אינם ראויים לשתייה.
בסמוך למוצא המעיין נמצא בית משאבות, ובו מכלול של בריכות שיקוע וסינון. ראשיתו של מפעל המים הוא בשנת 1927, ובשנת 1931 צרפו אליו גם את מי עין מבוע [עין פואר] המצוי כשלושה קילומטרים מזרחה. באמצע שנות ה-30 הופסקה השאיבה מהמעיין לבירה, וזאת בשל חיבור ירושלים למי הירקון. בשנת 1942 חודשה ההספקה ומי המעיין הוו כ-15% מכלל הספקת המים לירושלים.
בימי השלטון הירדני צרפו למפעל מים זה את מימיו של המעיין התחתון – עין קלט. בשנת 1970 הופסקה עבודתו של מפעל המים לאחר שחלקה המזרחי של ירושלים חובר לרשת המים של מערב העיר.
בסמוך לבית המשאבות באפיק הזרימה של הנחל נטעו אנשי היעור הבריטים חורשת אקליפטוסים, מתוך הנחה מוצדקת כי המקום ישמש לקייט ובילוי. ברבות השנים נטעו תושבי האיזור והרועים בשטח עצי פרי של הדרים, דקלים ושקדים. ריכוז העצים עטורי השנים באפיקו של הנחל הזורם מהווה מקום שהייה נעים ומהנה.
איך מגיעים: מצומת הגבעה הצרפתית (ירושלים) נוסעים לכיוון פסגת זאב. עוברים את מחסום חיזמה, עולים על כביש 437 מזרחה המוביל לעלמון (ענתות), נכנסים ליישוב, פונים מיד דרומה לשער צדדי, יוצאים דרכו, נוסעים כ 500 מ’ בדרך עפר ועולים על כביש סלול, אשר בהמשכו נמצא האתר.
עלות: יחיד: מבוגר 27 ₪, ילד 14 ₪, אזרח ותיק 14 ₪.
עין מבוע
האתר הבא בארסנל שלנו הוא עין מבוע, שנמצא לא הרחק משם, והוא יושב על אותו ערוץ נחל. בניגוד לאתר עין פרת, הוא מעט קטן יותר (איזור הפיקניק), אך הכניסה לאתר ללא עלות. המעיין מספק הצצה לאחת מנפלאות הבורא: מעיין פעימה נדיר. ניתן לאחר השהיה במקום לטפס עם כביש 458 המתפתל ועולה במעלה הוואדי המדברי, ולהמשיך לטעימות יין ביקב פסגות שבישוב כוכב יעקב.
בערבית נקרא המקום עין פואר, שפירושו הוא בדומה לפירוש העברי של המקום – המעיין המבעבע. מטיילים שמגיעים למעיין זוכים לעיתים לראות את בריכת המעיין מתרוקנת בפתאומיות ובמהירות, תופעה שנקראת “מחזור פעימה” של המעיין. עין מבוע הוא מעיין פועם, כלומר, מעיין שסף המים בו יורד ועולה בתדירות לא קבועה. מי המעיין שממלאים את הבריכה נעלמים בסדקים שבסלע, וממלאים שוב את הבריכה בעקבות נביעה מחודשת.
שמו של המעיין בעברית נגזר מהמילה “בעבוע” והוא ידוע כמעיין המבעבע. עין מבוע הוא המעיין המרכזי במכלול המעיינות של נחל פרת. ממערב לו נמצא עין פרת, וממזרח לו עין קלט. מיקומו במרכז הנחל מעניק לו את ייחודו. בזמן שעין פרת ועין קלט קרובים יחסית לערים גדולות, עין מבוע מרוחק מכל ישוב (לפני הקמת הישובים כפר אדומים ואלון) והדרך אליו בעבר הייתה מפותלת וקשה. בשל כך היווה המעיין נקודה מצוינת לניתוק מהאווירה העירונית. בנוסף לכך, מיקומו באמצע הדרך בין יריחו לירושלים הפך אותו לתחנת עצירה ומנוחה אולטימטיבית.
בדומה לנחל כולו, גם בעין מבוע מגוון עשיר של חי וצומח. זאת הסיבה שהנחל כולו מוגדר כשמורת טבע, שהיא אחת מהחשובות ביהודה ושומרון, וכוללת גם את נחל מכמש שהוא יובל של נחל פרת וחובר אליו בצמוד מאוד לעין מבוע.
מי שמגיע לנחל פרת יוכל להתרשם ממפעל המים הקדום, שאת שרידיו ניתן לראות בנחל בצורת אמות מים. האמות הובילו מים ממכלול המעיינות של עין פרת אל עין מבוע, ומשם לעין קלת ואל דורשי המים.
ישנם חמישה סוגים שונים של אמות, היות והדגם הלך והשתכלל בהתאם לזמן. האמה העתיקה ביותר מתוארכת לתקופה החשמונאית של ימי הבית השני. לאורך ההיסטוריה שודרגה האמה החשמונאית והותאמה לצרכים של השלטון. החשמונאים הביאו את המים לארמונות החורף שמעל העיר יריחו. מאוחר יותר, הורדוס ניצל את התוואי והוביל את מי הנחל למבצר שבנה בתל אל עקבה שמעל יריחו בשם קיפרוס. בתקופות מאוחרות יותר נוצלה האמה, גם בתקופה הערבית הקדומה ובתקופות נוספות, להשקיית החקלאות באזור יריחו. בעין מבוע אפשר לראות את האמות הקדומות הללו, אך גם את התחלתה של אמה בה משתמשים בימינו אנו.
איך מגיעים: נוסעים בכביש מספר 1 מירושלים לים המלח, ובצומת כפר אדומים פונים שמאלה לפי השילוט לדרך אלון ולישוב אלון. עוברים את הכניסה לישוב אלון וממשיכים ישר בפיתולים היורדים מטה. את הרכב משאירים בחניון המסודר.
עלות: חינם
עין מטע
לאלו שמחפשים לצאת קרוב לבית, אבל לקבל תחושה של ניתוק לטובת חיק הטבע, היינו ממליצים לצאת לפינה פסטורלית שקטה ורגועה – עין מטע.
הגישה לאתר דרך הישוב מטע. ניתן לשלב הליכה חוויתית לאתר (לא למשפחות עם פעוטות ועגלות ילדים) דרך חורבת חנות.
המסלול ההררי (שחור) שמתחיל בחניון חרבת חנות (על כביש 375 קילומטר וחצי מערבה ממטע), פונה לצפון מזרח בירידה נוחה, משם פונה מערבה לשביל כחול כ- 200 מ’ ומגיע לריכוז של מבנים עתיקים מצפון לדרך – זוהי חירבת תנור.
מדרום למסלול נמצא מעיין ניקבה (מוסתר מעינו של המהלך על השביל), שזורם לתוך נחל זנוח – הוא צר מאד ויפה, ולידו עץ תאנה גדול שלתוכו השתלב עץ לימון – עין תנור. מהמעיין המסלול פונה מזרחה כ – 250 מ’ ומגיע לעין מטע היפה, שנובע בין עצי אקליפטוסים גבוהים, עץ תאנה ועצי חרוב. משני צידי מסלול זה צמחיה סבוכה וקוצנית. מעין מטע חוזר לחרבת חנות כ-500 מ’.
איך מגיעים: 1) חוצים את הישוב מטע עד לצומת T , פונים שמאלה עד לסוף הישוב, ממשיכים ברגל בשביל עפר כעשרים דקות עד לאתר.
2) מחורבת חנות, על כביש 375, קילומטר וחצי מערבה מהישוב מטע.
עלות: חינם
עין חמד:
אם אתם נוסעים על כביש ירושלים תל אביב, וקוסם לכם להחליף את המראה האורבני של כביש האספלט השחור בירוק של טבע מלבלב. עין חמד – זה המקום.
במקום כרי דשא ירוקים, לצד בריכות ותעלות מים, כשמעל סוככים עצי דולב רחבי פארות.
הגן הלאומי נמצא באפיקו של נחל כסלון, מהבולטים בנחלים שבהרי ירושלים. בתחום הגן הלאומי, נובעים בנחל מספר מעיינות שכבה קטנים, הנקראים בשם הכולל עין חמד.
מי כל המעיינות מתנקזים לאפיק הנחל, שבתחום הגן הלאומי הוא תעלה בנוייה, המובילה למספר בריכות רדודות.
כתוצאה מרצף שנים שחונות, שאיבה מעל לגן הלאומי ובנייה באגן ההיקוות, יבשו המעיינות בגן הלאומי. המעיין המרכזי – עין חמד – יבש במאי 2009. כיום מוזרמים באופן מלאכותי מים באפיק הנחל, ומערכת סירקולציה מאפשרת שימוש חוזר במים לאורך הנחל.
השם במקור נקרא ‘אקווה בלה’ שמשמעותו ‘מים יפים’, והשם ‘עין חמד’ מבוסס על שם זה.
סביב הנחל ובית החווה נשתלו מדשאות, וניטעו עצי דולב מרשימים. ככל הנראה, גם בעבר גדלו כאן דלבים, לאור שמו הערבי של קטע זה בנחל – ואדי דילב. בחלקו המזרחי של הגן הלאומי, מדרון מיוער באורנים ובו טראסות נטושות בהן מתחדש החורש הטבעי של אלון מצוי, מתוגבר בנטיעות של מורן החורש וער אציל.
כמו כן הוסדר באתר מצפור לעבר עין רפה ועין נקובא, ובקרבתו נמצאת מערת קבורה קדומה. בתחום הגן הלאומי פורחים, בין היתר, רקפות, נורית הלב ודם-המכבים האדום, ובצל העצים גדל בשפע לוף ירוק.
איך מגיעים: על כביש ירושלים – ת”א, לבאים מכיוון מזרח (ירושלים), יש לפנות ימינה, פנייה שמאלה בגשר מעל כביש מס’ 1 ונסיעה ישר כ- 200 מ’ עד שער הגן הלאומי.
עלות: מבוגר 21 ש”ח ילד 9 ש”ח
