בימים אלו כאשר עם ישראל יושב ומיצר על חורבן הבית, וליבו כמה ומשתוקק שבעזרת השם יזכה לראות בבנינו. פגשנו כאן בעירנו כאלו שלקחו צעד קדימה ומתוך כמיהה והשתוקקות נטלו יוזמה, ובידי אמן יצרו דגם בית המקדש מיניאטורי משוכלל שנותן הצצה והמחשה חיה עד לפרטים הקטנים.
| ר’ שלום איפרגן נולד בשנת תשי”ט בעיר אגדיר שבמרוקו. בהיותו כבן 11 פקדו את העיר שלוש רעידות אדמה. האחרונה, שהייתה הקשה שבהן, הרסה את העיר והכחידה את הקהילה היהודית לחלוטין, כאשר 1500 נפשות מתוך 2500 שמנתה הקהילה היהודית, נספו באסון המר. ר’ שלום ומשפחתו היו בין המשפחות הבודדות שנצלו באורח נס. היה זה בר”ח אדר תש”כ. שני רעשי משנה פקדו את העיר זמן קצר לפני כן. שלום חזר מתלמוד התורה בשעה 12 בצהריים והבחין בהתקהלות של רוכלים מבועתים המתגודדים ברחובה של עיר. סקרנותו גברה עליו. הוא ניגש והטה אוזנו לשיחה שהתנהלה בקול, כדרכם של תגרים. מסתבר שרעש אדמה פקד את העיר. הוא שמע את אחד הרוכלים מתאר כיצד נשמטו הכלים שהיו מונחים על המדף בחנותו ללא כל התרעה מראש. אחר תיאר כיצד כסאו נע ונד תחתיו לפתע. הנושא הטריד את הנוכחים. “אללה יפקנה”, השם ישמרנו, קרא אחד הקרתנים בנימה מפוחדת. “כעבור שבוע בדיוק, באותו יום, באותה שעה ובאותו מקום, שוב נצפתה התקהלות דומה. על פני המתכנסים ניכרה אותה פאניקה. שוב פקד רעש את אגדיר. אולם בשני המקרים, היו אלו רעידות קלות יחסית ולא הסבו שום נזק. אחד הנוכחים הפיקחים ציטט פתגם ערבי שאומר: “הראשונה הייתה דבש, השניה שמן והשלישית מרה כלענה”. הוא ניבא כי בעוד שבוע, יגיע האסון הקשה מכולם. ליבם של התושבים הלם בפראות. הם האמינו באמת ובתמים כי האסון הבא, הוא שאלה של ימים ספורים”. |
| אזהרה מישמעאלי עוטה לבן |
| והאסון אכן לא איחר לבוא. הוא הגיע מהר מהצפוי. תריסר שעות לאחר מכן, בחצות הלילה, היה זה ר”ח אדר, שנהפך משמחה לאבל. רעש בדרגה שמונה בסולם ריכטר הרעיד את אמות הסיפים, והחריב את העיר. משום מה, דווקא באותו לילה, הקדימו התושבים לעלות על יצועם. בין חמש לעשר דקות נמשך הרעש הכבד. בסופו קיפחו רבבות תושבים את חייהם תחת המפלות האדירות. משפחת איפרגן הקיצה בבעתה מיד ברגע שבו הרהיטים וקירות הבית החלו לנוע אנה ואנה כשיכורים. הסבתא מיהרה להקיץ את כולם, האינסטינקט שלהם כבר ידע לומר להם, כי הפעם מדובר ברעש כבד ומאסיבי. כל עוד רוחם בהם, נמלטו מהבית, דרך רחובות העיר שדמתה לעיר רפאים, בין גלי אבנים, עיי חרבות, בוקה, מבוקה ומבולקה. מכל עבר נשמעו צווחות וצעקות, והם לא ידעו להיכן עדיף לברוח. “לפתע, בחסות העלטה הכבדה, בליל ראש חודש שבו הירח אסף נוגהו מטבע הדברים, והאופל כיסה את הכל, ראינו דמות של ישמעאלי עוטה לבן, המזהירה אותנו: ‘יהודים, לא לעבור דרך העיר. רק דרך הים’. האיש נעלם מיד. אילו חלפנו בין מבואות העיר, סביר שהיינו נקברים תחת בניינים רבי קומות שהלכו וקרסו בזה אחר זה, כמגדלי קלפים, על יושביהם. “בליל של קולות זעקה המשוועים לעזרה עלו באוזנינו מכל זווית. מיהרנו לחוף הים כעצתו של האלמוני. לאחר שעות ארוכות, הגיע רכב שהסיע אותנו לעיר איניזגאן הסמוכה”. |
| ברוכים הבאים לארץ המובטחת |
| איפרגן ממשיך: “כשבוע ימים שיכנו אותנו באוהלים מאולתרים, עד שעברנו לקזבלנקה ומשם, לאחר חודש, למרות המלצות ארגון הג’וינט להגר לקנדה, אבא החליט כי אין כמו ארץ ישראל ובחודש ניסן ביצענו את העלייה ארצה”. מאוחר יותר נודע להם, כי ממשפחת אמו בלבד נספו כשלושים איש באסון הכבד. משפחת איפרגן הגיעה ליישוב מעלות. שלום נכנס ללמוד בישיבה של הרב שלום לופס, רבה של עכו, ומאוחר יותר עקרה המשפחה לדימונה. שלום עבר לישיבת תומכי תמימים-ליובאוויטש בלוד, שם שקד על תלמודו שנתיים, כשבמקביל הוא משתלב בבית הספר למלאכה, ומשתלם בלימודי דפוס וגרפיקה. בהמשך גם ילמד באחת השלוחות של בית הספר ‘בצלאל’, את תחום האמנות. ההשתלמויות הללו, יסייעו לו מאוחר יותר, לבנות את הדגמים המיניאטוריים השונים. |
| לרשות הציבור הדרומי |
| שלום התגורר מאז שנת תש”ל בעיר דימונה. בראשית דרכו מונה לסגן מנהל בחברת עמידר. הוא החל לפעול למען שינוי צביונה של העיר הדרומית, שהייתה כמדבר צחיח בכל הנוגע ליהדות. פרק זמן לאחר מכן, כאשר ביקר בארה”ב, בדק אפשרות לעקור אליה ולהישאר על אדמתה. הוא נכנס ליחידות אצל הרבי מליובאוויטש זצוק”ל ושטח את לבטיו. הרבי הורה לו להישאר בארץ. “יש לך כוחות להשפיע ועליך לנצלם לטובת אנשי עירך”, פסק הרבי ואף הציע לו לפתוח בית חב”ד בדימונה. שלום אימץ את הפקודה. הוא פתח בית חב”ד ובזכות פעילותו האינטנסיבית, בתי כנסת שנסגרו, פתחו שוב את שעריהם, וכך גם בישיבה ומוסדות תורניים נוספים. הוא החל גם להרצות בפני קהל, ורבים חזרו למוטב ושבו בתשובה בזכותו. מאות נשים מקרב העדה ההודית המקומית כיסו את ראשן במטפחת והתקרבו ליהדות. כמו כן הספיק גם לחבר ספר שבו שילוב של אמונה, יהדות, השקפה וערכים שמוגשת בצורה עממית ובשפה רהוטה וקולחת. הרב איפרגן מספר, שכאשר החזירו את שטחה של סיני לידי המצרים, צה”ל בנה שדה תעופה חדש בנבטים בשנת תש”מ, ולשם כך ייבא ארצה 700 זרים מפורטוגל כדי לבצע את העבודה. בימים, היו הזרים שוהים באזור השדה, ובערבים הגיעו לבלות את זמנם במועדונים ובמרכזי התרבות בדימונה הסמוכה. הקרבה הזו טמנה בחובה סכנה רוחנית. ההתחככות עם התושבים היהודים גרמה להרס משפחות, לפגיעה בצניעות ולהרס המוסריות. הרב איפרגן נזעק וביקש לחסום בעד הזרים. הוא כינס ישיבת מועצה, ארגן עצרת מחאה בת רבבת איש בה השתתפו הגר”י צדקה זצ”ל ויבלחט”א הגר”ע יוסף, הפעיל לחצים על ראש העיר ובסופו של דבר נחל הצלחה. הפורטוגלים גורשו ולא הורשו לפלוש אל העיר. |
| מעז יצא מתוק |
| בשלב מסוים, התנכלו לו גורמים מקרב הציבור הדתי לאומי, והוא נאלץ לסגור את בית חב”ד. הוא הריץ מכתב לרבי, שהרגיע אותו והבטיח ‘בשורות טובות בקרוב’. זמן קצר לאחר מכן, קיבל הצעה לשמש מטעם אגודת ישראל, כנציג הציבור החרדי בעיר והוא נכנס כחבר המועצה. לאחר שתי קדנציות, לקראת הקדנציה השלישית, הוקמה תנועת ש”ס. שלום לא ראה עצמו בועט במפלגה שהריצה אותו עד כה לטובת התנועה החדשה. מכתב נוסף ששיגר בעניין לרבי, הביא בכנפיו תשובה זהה לקודמה. איפרגן מונה ליועץ לענייני עבודה ורווחה בשכונות הפיתוח לצד הרב מנחם פרוש והרב משה זאב פלדמן ז”ל בשבתם על כס המשרה המיניסטריאלית כסגני שר העבודה והרווחה, כל אחד בתקופתו. “לאחר ח”כ הרב אליעזר מזרחי, הייתי הנציג הספרדי השני בחשיבותו בכל ההיררכיה של אגודת ישראל” מציין איפרגן בחיוך. |
| אמן בנשמה |
| בשנת תשנ”ב, לאחר ששבע פעילות ציבורית ענפה, הגיע שלום עם משפחתו בת תריסר הנפשות, לעיר ביתר עילית. הוא דחה הצעות שהגיעו אליו, להשתלב שוב במישור המוניציפאלי, והחליט לרתום את כישרונותיו לעשייה פרודוקטיבית. במקביל הוא לא זונח את תחום ההרצאות והפצת תורה ויהדות לעם. הוא בונה דגם של בית מקדש מגפרורים, מצייר תערוכה על הכותל הכוללת ארבעים תמונות. לצורך זאת הוא משתמש בצבעים אקריליים, בעיפרון, בפחם ובצבע, וחומרים נוספים. מיד בכניסה לביתו אנו מבחינים כי צייר על אחד הכתלים באמנות רבה, את העיר ירושלים. “ירושלים הייתה חקוקה בליבי, ומצאתי בציורה נחמה פורתא, על החורבן הגדול שחווינו באגדיר”. הוא מסביר. הצצה נוספת אל חדרי מעונו, מגלה כי הוא נוטה להטביע את כישרונותיו האמנותיים באופנים שונים, בעיקר בעיטורי צבע ססגוניים. איפרגן משתלב ברשת מעיין החינוך התורני ומביע את כוחו האמנותי בתערוכות תלת מימדיות בתחומים שונים, כמו השבת ול”ט מלאכות, שמיטה, המקדש וכליו ועוד. בהמשך יבנה האמן איפרגן, דגם ראשוני מוקטן של בית המקדש ולאחריו הדגם הגדול ששוקל כחצי טון. הדגם בנוי משיש, מוזאיקה, קרמיקה, פסיפס זכוכית ועוד. בקנה מידה 1:90 גודל 2/3 מטר ומורכז משלוש עשרה חלקים. יצירה ארכיטקטית מופלאה ורבת השקעה, עליה עמל מספר שנים. הוא בונה גם את כסא שלמה המלך המפואר, ומשלב פירוטכניקה בדמות נשרים מעופפים ומרחפים על גבי הכסא. גם תיבת נח מרהיבה, משולבת אוטומציה, שבה נצפות החיות נכנסות ויוצאות בתנועה מעגלית כשהן משונעות על גבי מסלול אלקטרוני, יוצאת מתחת ידיו. בגדי הכהן הגדול, כלי המקדש, מודלים מיניאטוריים בתחומי יהדות שונים ועוד, הם פריטים אקסקלוסיביים מרהיבים נוספים בפסיפס היצירות המדהימות שהוא יוצר. בעת ובעונה אחת, הוא ממשיך לייצר דגמים למכירה על פי הזמנות ומצייר בבתי ספר ומוסדות חינוך. |
| ממדינה למדינה |
| איפרגן נודד בכל העולם, עם הדגם שלו. ארה”ב, אוסטרליה, פנמה, צרפת ובלגיה, אנגליה ומקסיקו, הן רק חלק מתוך המדינות שבהן הציג את הגלריה המפוארת שכוללת את הדגם, את הכלים ואת בגדי הכהן. אחד האישים הבולטים באמריקה, ז’אק אביטל יו”ר “ארגון קהילות יוצאי סוריה” בארה”ב (שנחשב ליהודי הקרוב ביותר לארמון הנשיאות בדמשק וחבר אישי של בכירים במערכת השלטון הסורי), היה רק אחד מאורחיו בתערוכה בניו יורק. רבבות ביקרו כבר באותן תערוכות. לדבריו מדובר בחצי מיליון, מתוכם כ-200,000 ילדים, שבאו לעמוד מקרוב אחר הדגמים והפריטים המשקפים את תקופת הבית, ולקבל המחשה מעשית ללימודיהם בנושא המקדש וכליו. בשונה מכל תערוכה בנושאים טריוויאליים ושבלוניים, הרי שניכר במבקרים הרבים, כי הם מתחברים לכאן גם סנטימנטלית. איפרגן מספר על אחד מגדולי האדמו”רים שהגיע לבקר באחת התערוכות. האדמו”ר התיישב על כסא וסקר את הדגם. האדמו”ר בחן אותו מכל זווית אפשרית ועל פניו ניכרו אותות הנאה שלא ניתן היה להחמיץ. איפרגן, ניצל את המומנטום והפנה אליו שאלה: “מה כבודו אומר על זה?” . האדמו”ר כבר היה איש שיבה, שזקנו ההדור יורד על פי מידותיו, וגילו חצה כבר את השמונים. “רק עכשיו אני מבין את מה שכבר למדתי שמונים שנה”, הודה האדמו”ר נרגשות ולחץ ידיו בחום. אחד הדגמים המפוארים שלו, הוצג בבניני האומה במהלך כנס לציון עשור לרשת מעיין החינוך התורני. הדגם עמד לדברי איפרגן, במרכז הערב. גם הגר”ע יוסף הגיע להשתתף באותו מעמד. הרב אריה דרעי, התלווה אל הגר”ע והציג בפניו את המיצג המרשים. במשך עשר דקות סקר הגר”ע את הדגם ולאחר מכן חקר מי הוא היוצר. “מי עשה יופי זה?” שאל הגר”ע בפאתוס. איפרגן הוזעק אל המקום. ליבו הוצף סיפוק על גדותיו כאשר הבחין בקורת הרוח המלבבת שנסוכה על פני הגר”ע. הוא הרהיב עוז וביקש מהגר”ע כי יעניק לו המלצה אודות הדגם. על שפתיו של הגר”ע עלה חיוך רחב והוא הפטיר, תוך כדי שהוא טופח קלות על לחיו של איפרגן בחיבה כמנהגו, “תן לי אתה המלצה”… כאומר, הדגם מדבר בעד עצמו. |
| החלום: מוזיאון יודאיקה חרדי |
| איפרגן מעוניין ליצור דגם חדש, מפואר ומשוכלל יותר של בית המקדש, אך לשם כך הוא מבקש קודם למכור את הישן, לצורך מימון המשאבים הנדרשים לרכישת חלקים ואביזרים. אם מישהו מתעניין בדגם, הרי שהמחיר הנקוב אותו דורש איפרגן הוא 80,000 דולר. לדבריו, מישהו הציע לו כבר ארבעים אלף דולר בארה”ב, אך הוא סירב. מספר דגמים קטנים שיצאו מתחת ידו, כבר הספיק למכור באלפי דולרים. באחד מבתי הכנסת בכרמיאל, שוכן לו כבוד, אחד שכזה. ר’ שלום לא שוקט על שמריו ומנסה לגלגל כעת פרוייקט שאפתני. לדבריו, הוא מנהל משא ומתן עם כמה רשויות מוניציפליות כדי להקים מוזיאון יודאיקה חרדי, שבו ירוכזו תחת קורת גג אחת, כל נושאי היהדות, כמו שמיטה, ל”ט מלאכות, המשכן וכליו, בתצוגות ויזואליות תלת ממדיות, תערוכות שונות, סדנאות לילדים מוכשרים בנושא האומנות ועוד כמיטב הדמיון הפרודוקטיבי של האיש. הדגם הגדול ביותר במרחק של 400 מטר משם מצאנו את עצמנו נפעמים מול דגם נוסף מרשים אף הוא. הדגם הזה אף ידוע כאחד משני הדגמים הגדולים ביותר שנבנו עד כה ביחס של 1:50 , אגב הדגם השני בגודל הזה ממוקם כחלק ממודל ירושלים של תקופת בית שני שבמוזיאון ישראל. את הרעיון לבניית הדגם הגה הר”ר מנחם בומבך מנהל המוסד כחלק מחוג שהתקיים במקום “התלמידים כאן זוכים לחוגי ערב שונים שבהם באים לידי ביטוי כשרונותיהם היצירתיים” פותח הר”ר מנחם “אחד החוגים עוסק בפיסול ועיצוב בעץ, יום אחד נצנץ רעיון במוחי, אמרתי לעצמי שבמקום העיסוק בגילוף פריטים חסרי משמעות, עדיף שיעסקו בדבר שיעניק להם השראה לסיפוק רוחני ולתעל את הכשרונות לכיוון חינוכי אונטני” וממחשבה למעשה, החל המיזם לקרום עור וגידים תוך שהוא זוכה לליווי צמוד של מכון המקדש. ארבע שנים ותקציב של למעלה ממאה אלף שקל הניבו דגם ענק ומרשים. לטענת ר’ מנחם התלמידים נקשרו לדגם נפשית ויחסם כלפיו הוא יחס של יראת כבוד. ובאמתחתו סיפור שממחיש לנו עד כמה ” פעם אחת” מספר ר’ מנחם “אחד החניכים פנה למחנכו באמצע הלימודים והביע בפניו משאלה לרדת מיד לדגם בית המקדש למספר דקות. ‘כעת? באמצע הלימודים? מה פתאום?’ התפלא המורה, ‘אמי’ תלה הצעיר מבט תמים בעיני המורה, אך לא הצליח להסתיר את הדמעה שבצבצה בזוית עינו, ‘עוברת כעת ניתוח קשה, ואני מבקש לרדת לבית המקדש כדי להתפלל עליה’. המורה התרגש, והסביר לו כי מוטב שיסע להתפלל עבורה בקבל רחל אימנו, השוכן במרחק של דקות ספורות מכאן, שלחנו אותו כמובן להתפלל ללא שיהוי. זה נותן לך גרגר של אינדיקציה, כיצד נקשרו הנערים נפשית אל הדגם שחוללו” מסיים ר’ מנחם |
