מאמר מערכת
ויהי אחרי הפורים: בואו ונחשב חשבונה של ביתר
נגמרו הסלוגנים והג’ינגלים, והתעלמות מהמצב הזועק אינה באה בחשבון. אלפיים וחמישים ושמונה ילדים בביתר זועקים לעברנו. הגיע הזמן להתעורר!
@מערכת ‘שערים’
ויהי אחרי הפורים. אריזות משלוחי המנות המפורקות למחצה עדיין נחות בחלל המטבח, הצלופנים והקופסאות הצבעוניות מתגוללים על השיש. השמחה והרעש של ימי הפורים מפנים את מקומם לטובת ההתארגנות המאומצת לקראת חג הפסח המתקרב. תחושת החירות באוויר, ועמה האחריות הכבדה להכין את הבית כהלכה לקיום “בל יראה ובל ימצא”.
ויחד עם הניקיונות וההכנות לפסח, ויחד עם הלב ההומה בהתכוננות ל”והגדת לבנך ביום ההוא” – הלב מחסיר פעימה.
הנה, זה כבר כאן. פסח מתקרב. עוד מעט קט יבואו ימי החג הקדושים, ולפניהם ימי ההכנה המרובים, ולאחריהם ספירת העומר. הזמן מעורר. מבט חטוף בלוח השנה לא מותיר מקום לתהיות: כל מה שאנו זוכרים על שֶׂגֶב הימים הללו – ה’חירות וגאולה’ מכאן, וחובת ניקיון הבית וההכנות הרבות מכאן. הכל אוחזים בשני קצוות המקל של ‘והגדת לבנך’; יש מי שמקדים את הניקיונות ויש מי שמדגיש את קניית המצרכים.
אבל הכל זוכרים בשווה: אין אלו ימים רגילים, ככל ימות השנה; אלו ימים מיוחדים במינם. ימים שבהם אנו צריכים להיראות אחרת.
@@@
ולצד כל החשבונות האישיים שבנפשו של כל אחד – יש את חשבון הנפש הכללי. הציבורי. העירוני. חשבון שעל כולנו – כל תושבי ביתר – מוטל לְחַשֵׂב.
חז”ל הקדושים אומרים לנו במסכת בבא בתרא (עח:): “מאי דכתיב ‘על כן יאמרו המושלים בואו חשבון’? אלו המושלים ביצרם [שאומרים] בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה”.
ובכן, בואו ונחשב חשבונה של ביתר.
חשבון, שאיש מתושבי העיר אינו יכול לפטור את עצמו מלהגישו.
אנחנו, כתושבים בין תושבים, רק מרשים לעצמנו – לאחר התייעצות עם רבותינו רבני העיר – לעורר על כך בתור ‘דאגה בלב איש ישיחנה’. והאם יש מי שראויים יותר להשיח בפניהם את הלב יותר מאשר ידידינו תושבי העיר?!
@@@
כלפי מה הדברים אמורים?
הנה נתון קשה ומזוויע, שפרסומו אולי יגרום לכם לישון קצת פחות טוב בלילה – אבל אין מנוס מלהציף אותו:
הנה הנתון: #######ל-2,058 ילדים בביתר אין מה לאכול.####### #####הנה הנתון במילים: אלפיים וחמישים ושמונה ילדים! שאין! להם! מה! לאכול!#######
קחו לכם דקה לעכל את הנתון הזה.
תחשבו על ילד רעב, שפותח את המקרר בערב, והוא ריק. יש בו חצי תפוח מעופש, בקבוק מים שאמא מילאה מהברז, ופתיתים מעלי עובש שמישהו הביא בשבוע שעבר מהשאריות של ההזנה במעונות. כן, יש משפחות שהמזון היומי שלהם מבוסס על השאריות הללו.
וזהו.
והבטן מקרקרת. והלב מרוקן. ואבא שמתרוצץ בניסיון להשיג טרף לבני ביתו, כבר כמעט מרים ידיים. ולאמא אין מה לעשות חוץ מלהתפלל שהמצב יהיה טוב יותר.
עכשיו תכפילו את הנתון הזה בעוד ילד, ועוד אחד, ועוד אחד. ותגיעו …
קו 986 לשירותכם
הקו יתחיל לפעול ביום שישי כ"ח באייר, לאחר שנים של פניות תושבים ופעילות עירונית מתמשכת רה"ע העלה את הצורך בסיור שקיימה שרת התחבורה בעירנו, והיא נענתה לבקשה רה"ע שיבח את...



