גג:
#וּפוּרְקָן כְּהַיוֹם הַזֶה# | בזמן בו כל יהודי מתחנן לשמירה עליונה, תושבי ביתר מתבשרים על הסגולה המעולה ביותר להגנה מכל הפגעים
כותרת:
ב’זאת’ אני בוטח!
משנה:
צֶבֶר של מקרים קשים וחמורים שדורשים מענה חירום הגיעו אל ‘קופת ביתר’, ובהוראת רבני העיר שליט”א יצאה הקופה ל#מגבית חירום בחג החנוכה כדי להציל משפחות מרדת שחת# >>> הפירות בעולם הזה: #רבני העיר שליט”א, עמודי התפילה, יזכירו את שמות התורמים במעמד תפילה מיוחד שייערך ב’זאת חנוכה’ על קברה של רחל אימנו, לשמירה מכל פגעים ומרעין בישין# >>> הפרטים המלאים
@שמעון כהן
“על הניסים ועל הגבורות ועל התשועות”, הפה ממלמל, והלב רועד. המחשבות נישאות אל חזית המלחמה שבדרום, אל האזעקות והחדשות, אל הלב שמחסיר פעימה בכל בוקר, עם היוודע השמות של חללי המלחמה החדשים ה”י.
והשפתיים רוחשות תפילה: אנא, ריבונו של עולם, עשה לנו ניסים כמו בימים ההם בזמן הזה! מסור נא טמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים, ‘הַרְאֵם נִיסֶךָ עוֹשֶׂה פְּלָאוֹת’, עד מתי קץ הפלאות! השנה יותר מתמיד, אנו כל כך זקוקים לניסים ותשועות.
הזמן גורם. אלו ימים בהם זכינו לתשועה ניסית ולניצחון מופלא, עם הניצחון הפלאי במלחמה נגד האימפריה הרומאית, ונס פך השמן אשר שידד מערכות הטבע וגילה לעין כל כי ‘אֵין לַה’ מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט’. ומאז ועד הלום – נקבעו הימים הללו לדורי-דורות לימי ניסים, כמו ‘בימים ההם’ כך גם ‘בזמן הזה’.
אחרי שישים ימים של עיניים מצפות בכיליון לישועה – התחושה היא שעכשיו יכול הפור ליפול. ‘בזאת תיוושעון’, נאמר על זאת חנוכה הממשמש ובא. האורות יורדים בכל שנה בזמן הזה, והימים הללו מסוגלים לניסים וישועות למעלה מדרך הטבע; מעל ומעבר למה שמגיע לו לאדם לפי מעשיו, ומחוץ לכל היגיון וטבע. וכבר כתב הגאון הנודע רבי יוסף שאול נתנזון זצ”ל בעל ה”שואל ומשיב” (“דברי שאול”, דרוש לחנוכה): “בימי החנוכה שכל העולמות מתנהגים בהנהגה נסית, ובימים אלו הנס הוא בטבע הבריאה, אם כן כשם שמבקש בכל השנה כולה על הטבע כך בידו לבקש על הנס בחנוכה”.
#להפוך את המגמה
לדאבון לב, השנה הנוכחית החלה בצורה שונה ממה שציפינו וייחלנו. מאז חג שמחת תורה, עם ישראל אפוף צער ודאגה, אימה וחשיכה גדולה; בדרום ובצפון, ביהודה ובשומרון, ובעצם בכל מקום בארץ ובעולם…
המראות המחרידים והשמועות הנוראות, מעוררות חלחלה וזעזוע. ה’שכנים’ בכפרים שמסביבינו, עם תאוות הרצח בעיניהם, מעולם לא גרמו לנו קורת רוח; אך דומה כי היום, לנוכח מה שעבר על ישובי הספר בעוטף עזה, אנו חשים ומרגישים בכל ישותנו עד כמה זקוקים אנו לשמירה עליונה, ו’אִם ד’ לֹא יִשְׁמֹר עִיר שָׁוְא שָׁקֵד שׁוֹמֵר’. קיבלנו, לדאבון לב, המחשה מזעזעת ותזכורת מחרידה לאופיים של צאצאי אותו ‘פרא אדם’ אשר ידו בכל ויד כל בו; היום יותר מאי פעם בעבר יודעים אנו מה הם זוממים, ובעיקר – מה הם מסוגלים לבצע, רח…
