גג:
מאמר מערכת
כותרת:
בואו ונחשב חשבונה של ביתר
משנה:
#נגמרו הסלוגנים והג’ינגלים, והתעלמות מהמצב הזועק אינה באה בחשבון. אלפיים וחמישים ושמונה ילדים בביתר זועקים לעברנו. הגיע הזמן להתעורר!
@מערכת ‘שערים’
קול השופר נשמע כבר בבתי הכנסת. השגרה חוזרת עם שובם המבורך של ילדינו היקרים לתלמודי התורה ולישיבות הקדושות. גלגלי הים, כרטיסי הנסיעה, החוויות מהצפון ומהמסלולים – מתאפסנים בבוידעם הזיכרונות. הטיולים מפנים את מקומם לטובת הייעוד שלשמו נועדה ההתרעננות: להתחיל זמן אלול מוצלח.
ויחד עם קול השופר שנשמע בבית הכנסת לאחר תפילת השחרית, ויחד עם הלב ההומה במילות “אחת שאלתי מאת ד’… אותה אבקש” – הלב מחסיר פעימה.
הנה, זה כבר כאן. אלול בא. עוד מעט קט יבואו ימי ראש השנה הקדושים, ולאחריהם עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, ולאחריהם ‘זמן שמחתנו’. הזמן מעורר. מבט חטוף בלוח השנה לא מותיר מקום לתהיות: כל מה שאנו זוכרים על שֶׂגֶב הימים הללו – ה’פחד ופלצות מקול הקורא אלול’ מכאן, והנעימות שבימי הרחמים והארת ‘המלך בשדה’ מכאן. הכל אוחזים בשני קצוות המקל של ‘גילו ברעדה’; יש מי שמקדים את הגילה ויש מי שמדגיש את הרעדה.
אבל הכל זוכרים בשווה: אין אלו ימים רגילים, ככל ימות השנה; אלו ימים מיוחדים במינם. ימים שבהם אנו צריכים להיראות אחרת.
@@@
ולצד כל החשבונות האישיים שבנפשו של כל אחד – יש את חשבון הנפש הכללי. הציבורי. העירוני. חשבון שעל כולנו – כל תושבי ביתר – מוטל לְחַשֵׂב.
חז”ל הקדושים אומרים לנו במסכת בבא בתרא (עח:): “מאי דכתיב ‘על כן יאמרו המושלים בואו חשבון’? אלו המושלים ביצרם [שאומרים] בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה”.
ובכן, בואו ונחשב חשבונה של ביתר.
חשבון, שאיש מתושבי העיר אינו יכול לפטור את עצמו מלהגישו.
אנחנו, כתושבים בין תושבים, רק מרשים לעצמנו – לאחר התייעצות עם רבותינו רבני העיר – לעורר על כך בתור ‘דאגה בלב איש ישיחנה’. והאם יש מי שראויים יותר להשיח בפניהם את הלב יותר מאשר ידידינו תושבי העיר?!
@@@
כלפי מה הדברים אמורים?
הנה נתון קשה ומזוויע, שפרסומו אולי יגרום לכם לישון קצת פחות טוב בלילה – אבל אין מנוס מלהציף אותו:
הנה הנתון:
#######ל-2,058 ילדים בביתר אין מה לאכול.#######
#####הנה הנתון במילים: אלפיים וחמישים ושמונה ילדים! שאין! להם! מה! לאכול!#######
קחו לכם דקה לעכל את הנתון הזה.
תחשבו על ילד רעב, שפותח את המקרר בערב, והוא ריק. יש בו חצי תפוח מעופש, בקבוק מים שאמא מילאה מהברז, ופתיתים מעלי עובש שמישהו הביא בשבוע שעבר מהשאריות של ההזנה במעונות. כן, יש משפחות שהמזון היומי שלהם מבוסס על השאריות הללו.
וזהו.
והבטן מקרקרת. והלב מרוקן. ואבא שמתרוצץ בניסיון להשיג טרף לבני ביתו, כבר כמעט מרים ידיים. ולאמא אין מה לעשות חוץ מלהתפלל שהמצב יהיה טוב יותר.
עכשיו…
קו 986 לשירותכם
הקו יתחיל לפעול ביום שישי כ"ח באייר, לאחר שנים של פניות תושבים ופעילות עירונית מתמשכת רה"ע העלה את הצורך בסיור שקיימה שרת התחבורה בעירנו, והיא נענתה לבקשה רה"ע שיבח את...



