בס”ד
וואי על האי שופרא דבלי בארעא
שפופי קומה עטופים בצער עמוק ויגון קודר ליוו מסלתא ומשמנה של תושבי ביתר עילית וירושלים ובמרכזם חסידי זוועהיל, למנוחת עולמים את הרה”ח רבי שמואל רובין ז”ל מחשובי ופארי חסידי זוועהיל בביתר עילית, אשר לאחר מחלה קצרה וקשה השיב נשמתו לבוראו עם שקיעת החמה של יום א’ דר”ח תמוז בהותירו משפחה המומה וכאובה את זוגתו האלמנה תחי’ ושמונת בניו כאשר הצעיר ביניהם בנו הבחור החשוב הי”ו שלא זכה להובילו לחופה, אחים ואחיות ואמו תחי’.
המנוח נולד בעיה”ק ירושלים בי”ז טבת תשכ”ד, לאביו הגה”ח רבי אהרן ז”ל שהיה מנקיי הדעת בירושלים איש שכל מהותו היה תורה וחסד, היה תלמיד חכם מופלג ובד בבד עסק בגמילות חסדים כאשר הוא ניהל עשרות בשנים את הגמ”ח “גדל חסד” שהקים לזכרו הטהור של מרן הרה”ק ר’ גדליה משה מזוועהיל זיע”א, היה מפארי הקהילה בזוועהיל ומהמקורבים ביותר למרנן ה”יקרא דמלכא” וה”אור אברהם” ולבקשתם שימש כגבאי בית המדרש הגדול דחסידי זוועהיל בשכונת בית ישראל, תפקיד זה מילא במלוא הרגישות מחד גיסא ובמלוא האחריות כשהוא בקי בכל דיני בית הכנסת, ובכל עת שהיה למאן דהו שאלה בהלכות תפילה וקריאת התורה הוא היה מיד מראה את המקום שה”משנה ברורה” מדבר על הנושא.
הבן רבי שמואל ינק את האהבת תורה ואת האהבת חסד, וכאמרת צדיקים ‘יפה כח הבן מכח האב’, כי כח האב יפה כאשר הוא מגיע מכח האב, ורבי אהרן הרבה להשתעשע עם שמואל הנער בתורה בראותו את כשרינותיו הברוכים יראתו וחוכמתו.
הציר שעליו סבב והלך ציר חייו של רבי שמואל היה ‘לעשות רצונך אלוקי חפצתי’, כל ימי חייו כולם היו שווים לטובה בעליה בתר עליה בג’ עמודי עולם, תורה, עבודה, גמילות חסדים. חבריו לספסל הישיבה מספרים בערגה על אותם ימי הזוהר בישיבת “בית מרדכי” זוועהיל, כאשר המנוח היה מהאריות שבחבורה והיה הרוח החיה בהכנסת ‘עסק התורה’ בישיבה, כאשר רבי שמואל מונח בסוגיה כל כולו מנותק מהעולם ומלאו, ו’חורש’ את הסוגיה עד שיהיו הדברים מאירים ונהירין כנתינתן מסיני. וכך המשיך במסירות נפש עד זיבולא בתריתא, גם בחודש האחרון כאשר הייסורים הקשים פקדהו לא עזב את בית המדרש.
התורה הייתה משוש חייו ובאהבתה שגה תמיד, יעידון יגידון שומעי שעוריו המאירים בבית הכנסת “באר אברהם – האלמין” בביתר עילית, חבריו וידידיו וכל אשר בא עמו במגע, על הבהירות והעמקות שהיה לו בסוגיית הש”ס, גם כאשר היה מאושפז במצב לא פשוט בבית חולים הוא ביקש להשתחרר לביתו לשבת, הוא קיבל שיחרור עד מוצאי שבת, במוצאי שבת למרות חולשתו הרבה לא וותר על שיעור דף היומי בבית המדרש ‘באר אברהם’ ורק לאחר מכן הסכים לחזור לבית החולים.
תפילותיו היו במתינות כמונה מעות, הקפיד להתחיל את ‘סדר התפילה’ לפני התחלת התפילה בבית הכנסת, הוא התחיל קרבנות וכו’ במתינות. על גמילות חסדים שלו אי אפשר להרחיב כיוון שהכל נעשה בצניעות מופלגת, למרות שלא היה משופע בממון, הוא עבד קשה לפרנסתו היה מחלק צדקה בהצ…
