בס”ד
צהלתו בפניו | ביתר נפרדה בכאב מדמותו האהובה של המחנך ומרביץ התורה רבי שמואל רובין זצ”ל. #נטפי דמע#
כותרת:
ושמואל בקוראי שמו
משנה:
#המחנך האהוב# שמסר נפש עבור כל תלמיד והתייצב בבתי התלמידים בימי הקורונה >>> #מגיד השיעור מ’האלמין’# ששיעורי הדף היומי הבהירים שלו לא יישכחו >>> #ואיש החסד המופלא# שהיה פועל בסתר למען נזקקים ולא החזיק טובה לעצמו >>> אחר מיטתו של תושב העיר #הרה”ח רבי שמואל רובין זצ”ל#
@שמעון כהן
עטופי צער ויגון הלכו רבים מתושבי עירנו ביתר עילית אחר מיטתו של הרה”ח רבי שמואל רובין זצ”ל, מחשובי ופארי חסידי זוועהיל בביתר עילית, אשר לאחר מחלה קצרה וקשה השיב את נשמתו לבוראה עם שקיעת החמה של יום א’ דר”ח תמוז, בהותירו משפחה המומה וכאובה – זוגתו האלמנה תחי’ ושמונת בניו, שהצעיר שבהם עדיין לא נכנס לחופה.
המנוח נולד בעיה”ק ירושלים בי”ז טבת תשכ”ד, לאביו הגה”ח רבי אהרן זצ”ל, מנקיי הדעת בירושלים ואיש של תורה וחסד, תלמיד חכם מופלג שניהל את גמ”ח ‘גדל חסד’ לזכרו הטהור של הרה”ק ר’ גדליה משה מזוועהיל זיע”א. הבן רבי שמואל ינק את אהבת התורה והחסד מקטנות, ואלו הפכו ברבות השנים לסימני ההיכר שלו.
הציר שעליו סבב והלך ציר חייו של רבי שמואל היה ‘לעשות רצונך אלוקי חפצתי’. משחר ימיו עסק במסירות בשלושת עמודי העולם – תורה, עבודה וגמילות חסדים. חבריו לספסל הישיבה מספרים בערגה על ימי הזוהר בישיבת ‘בית מרדכי’ זוועהיל, כאשר המנוח היה מהאריות שבחבורה והיה הרוח החיה בהכנסת ‘עסק התורה’ בישיבה. כך המשיך במסירות נפש עד זיבולא בתרייתא. גם בחודש האחרון, כאשר הייסורים הקשים פקדהו, לא עזב את בית המדרש.
שומעי שעוריו המאירים בבית הכנסת ‘באר אברהם – האלמין’ בעיר, מעידים כי התורה הייתה משוש חייו. הם מספרים בגעגועים על הבהירות והעמקות שהיו לו בסוגיית הש”ס. גם כאשר היה מאושפז במצב לא פשוט הוא ביקש להשתחרר לביתו לשבת, ובמוצאי שבת, למרות חולשתו הרבה לא ויתר על שיעור הדף היומי בבית המדרש.
תפילותיו היו במתינות, כמונה מעות. הקפיד להתחיל את ‘סדר התפילה’ לפני התחלת התפילה בבית הכנסת, הוא התחיל קרבנות במתינות. את גמילות החסדים הענפה שלו עשה בצניעות מופלגת. למרות שלא היה משופע בממון, הוא עבד קשה לפרנסתו היה מחלק צדקה בהצנע לנצרכים כשהוא מסביר: ‘בדיוק הצטברו אצלי כספי מעשר’.
את פרנסתו מצא בלימוד תורה לילדי ישראל, והנחיל את יסודות הקריאה לילדי ישראל. הוא אהב כל ילד כבנו, ולכך לא ראה שום מעליותא בזה שהיה לומד פרטי עם ילדים ללא תמורה כדי לקדם אותם, שהרי הוא חייב שהילד ידע קריאה. היה נשאר בכיתה הרבה זמן אחרי זמן עבודתו הרשמי ללא דרישת תשלום.
בתקופת הקורונה הלך אישית לבתי התלמידים והיה מלמד אותם, וזאת כדי ללמוד ולעקוב מקרוב אחרי כל תלמיד איך שמתקדם. הוא טען כי תקופה זו של הקניית הקריאה בדרך ישראל סבא כנהוג מדור דור מחייבת קשר אישי …
