‘הנשמות הצדיקים האלה עלו ככפרה לכלל ישראל, אבל סוף סוף הם נרמסו ועל זה צריך לעשות בדק בית’ | קטעים ממשאו של המרא דאתרא הגאון הגדול רבי חיים וייס שליט”א בעצרת האלפים
כותרת:
לא לדחוף יהודי!
משנה:
“כיוון שקרבנות הציבור האלה היו שליחים שלנו – מוטל על כל אחד ואחד להטות שכם, להקים את הקרנות ליתומים שנשארו, הרבה יותר מכפי הכוח” >>> קטעים מתוך דרשת ההתעוררות של הגאב”ד ומרא דאתרא הגאון הגדול רבי חיים וייס בעצרת ההתעוררות בעיר
התאספנו למעמד התעוררות, עצרת מספד לאסון הנורא ששרף ד’ ביומא דהילולא דרשב”י, באתרא קדישא דמירון, כשלקחו מכלל ישראל מ”ה נפשות נקיות וטהורות, בתוכם ארבע נפשות של צדיקים מתושבי עירנו, שכל אחד ואחד מהם היה בכוחו להגן על כל העיר ועתה נלקחו מאתנו בעוונותינו הרבים.
המבוגר שבכולם הגאון רבי שמואל צבי קלגסבאלד זצ”ל, היה גאון נפלא במכמני התורה, בפרט בהלכות שבת שבחמש עשרה שנה יגע בכל כוחו בהלכות שבת. היה ידועה בשקדנותו הנפלאה, היה לומד פעמיים בכל יום חמש שעות רצופות. היה ידוע בכוחו בעבודת התפילה שלו. חוץ מזה היה מרביץ תורה ברבים. ראש כולל ור”מ בישיבה (מאור עיניים). מה נאמר ומה נדבר, נחסר לנו הגדול בישראל הזה.
הרב הצדיק ר’ שמעון מטלון, מחנך נפלא שמסר נפשו על החינוך של תלמידיו, לכל אחד ואחד איפה שהיו צריכים. היה כיתה קשה – היו לוקחים אותו, בנדיבות ליבו, צדיק נשגב גם כן נלקח מאיתנו בעוונותינו הרבים.
תלמידי חביבי הרה”ג ר’ אלעזר גולדברג זצ”ל, גם כן מחנך נפלא שמסר נפשו לתלמידים, ירא שמיים מרבים, היה ענוותן ושפל ברך, גם כן נלקח מאיתנו.
הבחור החביב אליהו כהן זצ”ל שזיכה רבים וזכה השנה, בזמן הפסח כשכל הבחורים היו סגורים בביתם אז הגה ברעיונו הנפלא – הוא חילק את כל הש”ס, כל בחור לקח מסכת והגה בזה עד שסיימו את כל הש”ס כולו, וכולנו ששנו ושמחנו בחודש כסלו שעשו את הסיום הש”ס באולם לא רחוק מפה. הייתה שמחה גדולה. חוץ מזה מסר את נפשו להכניס חיות ללמוד עם בחורים יותר חלשים ממנו.
הצד השווה בכולם – שכולם היו מסורים לאחרים, לא חשבו על עצמם, חשבו על הציבור. כשחיו פה איתנו, חשבו על אחרים. אז גם כשנלקחו מאתנו הם היו קרבנות ציבור בשביל כלל ישראל. הצדיק נלקח – לכפר על כלל ישראל. וכן הוא אומר שאם חס ושלום אם לא מתעוררים – אז חס ושלום, אני לא רוצה להגיד.
דבר אחד ברור, שנראה בעיניים, ושמעתי מהרבה הרבה, שכולם יש להם את אותו הרגשה: סוף סוף זה ברור שהמ”ה נפשות רבי שמעון בר יוחאי לקח אותם בהילולא שלו. הם היו מושלמים בכל המעלות, כל אחד ואחד רואים את דרכיו, רואים את הצדקות שלהם, את השלימות שלהם, שהם היו באמת קרבנות ציבור. ובוודאי כשרבי שמעון שמח בשמחתו אז עלו נשמותיהם בלהב השמימה.
אבל צריכים להתבונן: סוף סוף הנפשות האלו נהרגו. הם יכלו על כלל ישראל באופנים אחרים, לא חסרות להקב”ה דרכים לקחת את הנשמות הצדיקים האלה כפרה לכלל ישראל. אם זה נסתובב כ…
