בס”ד
ביום ל”ג בעומר, יום הילולא דרשב”י, עלה בסערה השמימה רבי שמעון ב”ר יוסף מטלון = רשב”י. באסון הבלתי נתפס שזעזע את אמות הספים והחריד כל לב, נסתלק אחד מפארי עירנו הרב שמעון מטלון ז”ל. ‘זה הרבה יותר מסמלי’ אומרים לנו בני משפחתו, ידידיו ומכיריו, ‘בכך שהסתלקותו השמימה הייתה בצלו של רשב”י ביום ההילולא, כי ר’ שמעון כרוך היה בכל נימי נפשו אחר רבי שמעון בר יוחאי, ואתרא קדישא מירון היה בעיניו כעורק חיים ראשי ממנו שאב חיות דקדושה בכל ימי חייו’.
איש האשכולות היה רבי שמעון, אשר בכוחותיו הגדולים פעל ללא לאת בזירות שונות, ונתן את ליבו ואת כל מרצו לקדש שם שמים בעולמו של הקב”ה. בני הקהילה בבית הכנסת “שדה צופים” ברחוב ‘מפעל הש”ס’ מספרים על ר’ שמעון הגבאי המסור לכלל, שנתן את נשמתו לפאר ולרומם את בית ה’ בחומר וברוח. שם ישב גם על ילדיו האהובים והרעיף עליהם אהבה עד אין קץ, תוך שהוא לומד איתם ומטעים להם את טעמה הערב של התורה הקדושה.
איש אמת הוא היה בכל דרכיו, סלד מן הצביעות והשקר, ולא נתן דריסת רגל לכל סממן של העמדת פנים. בהיותו איש אמת, היה מתדבק בצדיקים ובדרכי עבודת ה’ שסייעו לו בדרכו מעלה בקודש, כך היה קשור בעבותות לתורתו של הננמ”ח מברסלב שאל ציונו הקדוש היה נוסע בכל שנה בראש השנה, ומחובר גם לתורת חב”ד ממנה שאב דעת וחכמה. על אף שדגל בצניעות ובענווה והיה שפל בעיני עצמו, התמלא עוז ועצומות בכל הנוגע לשמירת גדרי הקדושה והטהרה עליהם נלחם בכל כוחו. הוא סלד מכל עולם המדיה והטכנולוגיה והרבה לטהר את עצמו בגדרים וסייגים שמעט מהן ניבטו כלפי חוץ, החכמה הייתה נר לרגליו, אולם יראתו קדמה לחכמתו.
מאור הפנים היה הסמל המסחרי של ר’ שמעון, אותו מאור פנים שבו קידם כל אדם, שבאמצעותו שבה כל לב והפיח חיים בכל מי שבו פגש ואפילו באקראי. רגיש היה לזולת, וידיו מלאו חסד בכל עת. רב הנסתר על הנגלה בתעשיית החסד שניהל במחשכים הרחק מעין רואים, אולם די במה שידוע, כדי לקבל מושגים של חסד בקנה מידה כמעט בלתי נתפס.
אולם מעל לכול היה הוא מחנך. עמיתיו למקצוע ההוראה בת”ת “חניכי הישיבות” כבר עכשיו מלאים געגוע, כי ר’ שמעון היה רע אהוב לא רק בתוך מסגרת הלימודים, אלא הרבה מעבר לכך. הוא היווה מודל לחיקוי, ושמעו של ר’ שמעון כאיש חינוך בעל שיעור קומה יצא ונפוץ בעיר כולה. הוא ידע להנחיל לתלמידיו מתוך איזון מדויק, את לימוד הגמרא בעומק ובבהירות רבה, ובד בבד לנטוע את אהבת התורה בלבבות. שיעוריו היו מרתקים ומלאים חיות והיו נמסרים בקול רם ובחדוות נעורים. ממנו קנו תלמידיו גם יראת ה’ טהורה, קדושה אמונה ושמחה. ומעל לכול שימש כדוגמא אישית מיוחדת ונעלית לתלמידיו שהעריצו אותו מאוד, ואהבוהו בכל ליבם.
אכן, ביתר עילית איבדה את אחד מטובי בניה, ולנו לא נותר כי אם לצפות ולייחל לזמן בו יקיצו וירננו שוכני עפר בביאת גואל בב”א.
