בס”ד
להגיע עד הצמרת
שני ילדים חמודים בני עשר, ראובן ושמעון רוצים לטפס על עץ במטרה להגיע לצמרת, למקום הגבוה ביותר. האם הם יצליחו ?
בואו נראה :
ראובן מלא חששות כרימון. “איך אני אצליח להגיע עד למעלה ?”הוא חושב לעצמו. הוא מרים את עיניו וצמרת העץ נראית לו בשמים. “אין סיכוי” הוא מחליט. בכל זאת הוא אוזר אומץ ומתחיל לטפס. עוד פסיעה ועוד פסיעה ו–קנאק! הענף שהוא דורך עליו נסדק. “זהו זה! מה אמרתי לכם? זה בלתי אפשרי, זה מפחיד מדי, העץ לא יציב, זה מסוכן!” והוא יורד מהעץ.
שמעון מגיע, רואה את העץ המדובר ואומר : “העץ הזה? מה הבעיה? אחת שתיים, אני למעלה. “הוא מסתער על העץ, עולה ועולה, פסיעה ועוד פסיעה ו–קנאק! “מה זה? “הוא שואל את עצמו”, ועונה: אה, הענף הזה לא יציב, אחפש מקום בטוח יותר לדרוך עליו, איפה ש….הנה, מצאתי….” וכך הוא ממשיך ועולה ועולה עד שהוא מצליח להגיע לצמרת.
איזה הבדל בין שני הילדים !
שניהם בנים בני אותו גיל, בעלי כוח פיזי דומה, מטפסים על אותו עץ בפעם הראשונה בחייהם.
מה עוצר את ראובן? מה מקדם את שמעון?
מרכיב סמוי / גלוי ששמו “בטחון עצמי”, או במילה בהירה יותר: תחושת מסוגלות עצמית. תחושה שאני מסוגל, גם אם אין לי באמת הוכחות לכך, לא עשיתי זאת אף פעם. גם לשמעון אין קבלות מנסיון העבר שהוא אכן הצליח לטפס על העץ הזה ולהגיע לצמרת. אבל – יש לו נכס יקר יותר שנקרא: תחושת מסוגלות עצמית. הוא תופס את עצמו כילד שמסוגל לעמוד באתגר ולהצליח בו. בינינו, גם ראובן מסוגל לטפס ולהגיע עד הצמרת. אבל, זו דעתי האישית בלבד. הדימוי העצמי שלו כרגע – לצערנו – אינו מאפשר זאת. הדימוי העצמי שלו נמוך מדי.
דימוי עצמי בהגדרתו הוא: תמונה מנטלית של אדם לגבי עצמו. כמה אני שווה / טוב / מוצלח.
דימוי עצמי נמוך אכן מנמיך את תחושת המסוגלות, והיא מקטינה את סיכויי ההצלחה במשימה. זאת אומרת שאם אני תופסת את עצמי כבן-אדם שלא יצליח, זה אכן יוביל לכך שלא אצליח בפועל. ילד שמרגיש שלא יצליח, מלכתחילה יתחמק ממשימות ותפקידים.
כעת ננסה ביחד לפתור את החידה הבאה: אלו מחשבות יכולות לעבור בראש של ילדה בעלת דימוי עצמי נמוך כאשר המורה שואלת: “מי חושבת שהיא יכולה להציג את התפקיד הראשי?”
“מי יכולה לארגן כיבוד למסיבה?”
“מי יכולה להיות מדריכה בקיטנה?”
“אני רוצה מתנדבת למסור לפני הכיתה רעיון על פרשת השבוע.”
“מי רוצה לקרוא את החיבור שהיא כתבה?”
הנה מספר אפשרויות של מחשבות מבית היוצר של דימוי עצמי נמוך:
“אני? תפקיד ראשי? איזה בושות!”
“להיות אחראית לארגן את כל הכיבוד? בטח אשכח דברים חשובים וזה יצא דפוק.”
“מדריכה בקיטנה? הלוואי, תמיד חלמתי על תפקיד כזה. אבל אין טעם לנסות להצביע, בטוח לא יבחרו בי.”
“להתנדב למסור לפני הכיתה? השתגעתי? כולם יצחקו עלי.”
“אם לא חייבים לקרוא את החיבור, אני לא קוראת, חיבורים של בנות אחרות וודאי יהיו מבריקים יותר משלי.”
עצוב?
מא…
