בס”ד
זהירות! לא, לילדים
“מה עכשיו, שוב פעם תכתוב על בחירות?”, “מה תכתבו השבוע, אחרי הבחירות?”, “זהו, נגמר, חוזרים לשגרה…”, ועוד משפטים כאלה ובסגנון שהושמעו אל אוזניי במהלך השבוע האחרון – הביאו אותי למסקנה כי אכן הסתיימה לה התקופה, אותה אחת שבערים רבות בארץ היו מעדיפים כי לא תבוא כלל, אותה תקופה שחסרונותיה שקולים כחסרונות שנה שלמה בימים רגילים, לצערנו.
כעת תמה התקופה, והידיים רוצות לחזור ולכתוב את שהמוח חושב, את שהלב הומה, בנושאים של שגרת החיים התקינים, של היום-יום הסתמי של האיש החרד לדבר ד’, של האוויר הנקי ממחלוקות ורכילויות, האוויר המלא באהבה ואחווה, שלום ורעות.
אבל.
כמו כל מקום מלוכלך, הדורש ניקוי, הרי כי בסיום הניקיון, יישארו אי אלו לכלוכים קטנים, כאלה שכמעט ואמנם נראים, בפינות הבית, או בחריצים שבין המרצפות, כאלה המתחמקים מהמגב או המטאטא, לכלוכים אותם ניתן להסיר רק עם הידיים, בשימת עין דקדקנית, עד כי גם הם יתבערו כליל, והמקום יחזור לקדמותו.
כך גם בתקופת הבחירות שמאחורינו. נכון, תושבי העיר הסירו כבר ממרפסותיהם את שלטי הבחירות ותמונות המועמדים; ומלבד כאלה בודדים אשר במרפסותיהם ניתן עדיין לראות את קרשי הסוכה – נמצא במרפסותיהם מודעת בחירות כזאת או אחרת.
כך גם עבדו ועמלו פועלי העירייה להסיר מעל כל מקום אפשרי את מודעות הבחירות, אלה שהודבקו על גדרותיהם של אתרי הבנייה, במקומות ציבוריים, ותחת כל עץ רענן ברחבי העיר; ומלבד מדבקות הרסניות, שהודבקו ביודעין ושלא ביודעין בחלונות אוטובוסים, בחדרי מדרגות, על גלגלי רכבים, ובכל מקום מעצבן אחר – רישומי הבחירות כמעט ואינם.
אולם, מלבד הבתים, הרחובות והעצים, יש הרי גם את האנשים. את אלה הגרים בבתים, ההולכים ברחובות, והנהנים מהעצים. האם גם בהם ‘הסירו’ את שלטי הבחירות? האם גם אותם ‘ניקו’ פועלי העירייה מכל בדל וחצי בדל של טינופת פוליטית כזאת או אחרת? או אולי פסחו עליהם בטעות, שכחו מהם במרוצת הימים?
“מה? אתה באמת חושב שיש לנו זמן לחשוב על זה?”, “זהו, חזרנו לחיים, יש עבודה, צריך להביא פרנסה – יש חיים מלבד הבחירות…”, תגידו אתם, ואולי תהיו צודקים. לגביכם. ומה לגבי הילדים?
טבעו של ילד, קטן וגדול, שהוא שוכח לפעמים את מה שאנו רוצים לזכור, או לזכור את שאנו חפצים לשכוח.
את הקוד לכניסה של הבית הוא שוכח פעם אחר פעם, וכמה שנכעס עליו, לא יכניס לו את רצף המספרים לזיכרון. הוא לא זוכר. ואת חילופי הדיבורים הקשים בבית הכנסת השכונתי, בין מתפלל אחד למתפלל השני, אשר כמעט והגיעו לתגרת ידיים, יזכור הילד, למורת רוחנו, עד זקנה ושיבה.
כך דרכם של הילדים.
וגם כשאנו עומדים כשבועיים אחרי הבחירות, כשהרחובות נקיים והמרפסות חשופות, מגיעה לנו השבוע תזכורת, תזכורת צורמת, ומעוררת אותנו לחשיבה מחודשת בהלכות ‘והגדת לבנך’ בסעיפים הנוגעים לבחירות, בדברי הראשונים והאחרונים אשר עוסקים בנושא כה חשוב שכזה.
מקרה כזה של ילד…
