בס”ד
בכסף, בידיים ובכל מה שאפשר:
העיר כולה – נחלצת לעזרה
באחד הרגעים היותר קשים שחוותה עירנו, התגלתה ביתר בשיא יופייה: חסד, ועוד חסד, ורק חסד * מגביות בזק שנפתחו עוד בליל האסון, קרנות הצדקה שהוקמו וגייסו מאות אלפים, אנשים טובי לב שבאו לעזרה, וכלל התושבים שרצו בכל מאודם להושיט יד בכל מה שאפשר * ברגעי צרה, כבעתות שמחה: ביתר מלוכדת
שמעון כהן
יהיו שיתמהו, כתבה נפרדת עבור מעשי החסד? מה רע בהסתפקות בפסקה אחת או שתיים בסיום הכתבה הכללית ואנו נבין את שאירע. אך לא כשמדובר בטרגדיה של אחד מ’בני המשפחה’, של אחד מ’משפחת ביתר עילית’, משפחה שהדהימה במעשיה את כל מי ששמע את מה שאירע ‘אחרי’, אחרי ליל הזוועות, כשהלהבות שקטו, והלבבות עדיין רטטו.
עוד באותו לילה, אחר השריפה הנוראה, לקחו על עצמם ‘פורום העסקים’ של ביתר את המבצע להשגת ‘עזרה ראשונה’ למשפחה בדמות סכום ראשוני שייתן את האפשרות, ולו המינימלית, להצטרכויות הראשונות שיתבקשו ב’יום שאחרי’.
היעד שלהם היה 25,000 שקל. ידידים נרתמו, תושבים תרמו, ומיותר לציין כי סכום התרומות עלה בהרבה מהיעד אותו הציבו המארגנים.
מלבד זאת, נרתם למלאכת הקודש ר’ גבי הורן, סמנכ”ל מפתח – ביתר, שהחליט לצאת להתרמה גדולה, שתספק למשפחה עצמה, ולמשפחות השכנים, אשר אף הם ניזוקו ברמות שונות, את שיצטרכו לשיפוץ דירתם וחידוש הריהוט שבהם. אף כאן, את היעד – חצי מיליון ₪ (!) – עברו מזמן. מי כעמת ישראל.
גם ‘קופת הצדקה’ של ביתר נכנסו לתמונה, והשיגו סכומים גבוהים מאוד מיהודים טובים, תושבי העיר, אזרחי ישראל, וכלל יהודי העולם, שחשו ‘אחים לצרה’ והוזילו מכיסם ומהונם למען המשפחה. גם לחשבון הפרטי של ההורים – שפורסם למחרת הטרגדיה – תרמו אנשים, ישירות לכיסם של ההורים, וגם לשם, טוענים יודעי דבר, הגיעו סכומים יפים.
יהיו שיגידו, וכבר אמרו, מה טעם לקופות רבות כל כך, מדוע לא היה אפשר לכנס הכול אל פונדק אחד, ולהעביר הכל בצורה מסודרת להורים היקרים, ולכל המשפחות הזקוקות לכך. אולי צדק בדבריהם, אולם, כעת, לאחר מעשה, לא נשאר כי אם לומר: מה נאה וכמה יפה לראות את ההירתמות של עם בית ישראל, יהודים באשר הם, שראו את עצמם נזקקים למה שאירע, מרגישים את שחוותה המשפחה, ותורמים בעין יפה.
ואם את התרומות הכספיות סקרנו, כאן המקום להזכיר את אלה שתרמו בשווי כסף – ככסף. אם בעלי העסקים, מנהלי רשתות, שנרתמו לספק את כל מה שיצטרכו בני המשפחה ממה שיש תחת ידם לספק, ביגוד או רהיטים, אוכל ועוד. ואם אנשים טובים שדאגו לקשר בין מי שחפץ לתרום לבין מי שיוציא זאת מן הכוח אל הפועל.
ייזכר לטובה איש החסד האגדי, אשר זכתה ביתר והוא תושב עירנו, ה”ה ר’ חונה דייטש, אשר הפלא את כל רואיו, בהירתמות שאין לה אח ורע, כשהוא דואג למשפחה ולכל משפחות הבניין, לרהיטים, לביגוד, לשינוע הדברים מכל אזורי הארץ, לחופשות עבור המשפחות שנזקקו לצאת מן הדירה למספר הימים, ואת כל זה – בחפץ ליבו הרחב, בנדבות רוחו…
