בס”ד
תקציר:
כוחות המודיעין, השב”כ ויחידות איתור הנעדרים (אית”ן) מרכזים פעילות, מנתחים את המצב וממדרים את כל מי שאפשר, כולל התקשורת, מהידיעות על החטיפה.
המשגיח הראשי בישיבה נקרא ע”י החוקרים לבצע חקירה שקטה בקרב הבחורים, כדי לשלול את ההשערה ולפיה חזקי עבר לעזה מיזמתו.
חזקי נעלם לטארק בעיקול האחרון של המנהרה, וטארק דולק אחריו, משיג אותו ומביאו למקום שיועד מלכתחילה לשהותו. הוא מקבל עירוי עד שהוא מזנק ממקומו לפתע.
פרק 29
הרב אלימלך קירטשטיין לא התמהמה. לבקשתו, התאסף הצוות שוב, לקול המיית שאלה ותהייה שעלתה מכיוון בית המדרש הרועש. המתמידים מבין הבחורים עוד הצליחו להתעלם מהמצב המסקרן אך רוב הישיבה כבר שמה לב שמשהו קורה.
ר’ מיילך סיפר על השיחה האחרונה עם מפקד הצח”מ והעלה את חששותיו. מה שהיה נסתר עד כה עלה על השולחן. “חזקי עלה על טרמפ בדרכו לישיבה ונעלם בדרך. מתמונות שנאספו ממצלמות בדרך נראה שיש שיתוף פעולה בין חזקי לבין הנהג – החוטף לכאורה – אני מציע שחלק מאיתנו יחזור לבית המדרש להרגיע את הרוחות, כל השאר יקראו לחברים של חזקי לנסות לעלות על התנהגות מוזרה שלו לאחרונה, מילים מוזרות, הסתודדויות. תבקשו נגנים ותקליטו הכל. המשטרה רוצה את ההקלטות האלו.
“אני עולה עם ר’ יצחק לחדר של חזקי, תחליטו ביניכם מי עושה מה”. לאחר מכן הוא אסף את כל שישים וחמש שנותיו ועלה לפנימייה, מלווה במשגיח נוסף. הם עשו בחדר כפי שהתבקשו. פירקו את כלי המיטה. פתחו במאמץ את רוכסן המזרון ובחנו היטב את הכר.
המדף של חזקי נסרק ביסודיות. בגדיו נוערו אחד אחד והכיסים בבגדים נבדקו לעומק. בירכתי המדף היה תחוב סוודר שחור. מזכרת מהחורף הירושלמי הסוער. משנשלף הסוודר מהארון התעופפו לרצפה שלושה ניירות כתובים בכתב ידו הצפוף של חזקי.
שני המשגיחים התכופפו באחת, המתח שלט בהם, לא בכל יום נעלם בחור מהישיבה וטלפונים של בכירים במשטרה מגיעים בתכיפות. הראשים שלהם התנגשו בקול, כוכבים הופיעו באמצע היום והדלת נפתחה.
כך מצא אותם אליהו כהן, החברותא של חזקי. חפציו של חזקי הפוכים. כלי מיטתו סתורים. ציפוי המזרון קולף עד חציו. דפים בכתב ידו של חזקי על הרצפה ושני אנשי צוות הנכבדים עומדים זה מול בעיניים אדומות ומשפשפים את ראשיהם.
*
“מה השעה?” שאל חזקי שוב, בבהלה.
טארק לא הבין. “תנוח. תיזהר שלא תצא לך האינפוזיה”.
“בסדר. בסדר. אבל מה השעה, אני צריך לדעת מה השעה?”
“שבע שלושים וחמש. למה זה חשוב לך?”
חזקי לא ענה על השאלה. “אל קודס. באיזה צד אל קודס, ירושלים?”
טארק כיווץ את עיניו, הוא חשש שחזקי הוזה.
“אין עכשיו אל קודס ולא ירושלים. אתה לא יכול לצאת מפה”, היה זה אחמד.
“לא. אני לא מתכוון לצאת, אני צריך להתפלל, באיזה צד ירושלים?”
טארק נרגע, הוא שמע פעם משהו כזה על היהודים. חישב בראשו את הכיוון. “שם”, הצביע לעבר קיר החלון.
חזקי הרגיש תשישות נוראה, אבל לא ויתר. הוא זכר את ההחלטה…
