תקציר:
חזקי שפירא נחטף מצומת היציאה מביתר ע”י טארק. אברום שטיגל נחקר בבני ברק על מעורבותו לכאורה בפרשה שנחשפה באמצעות מערכת ‘חופת דוד’. טארק מחבר מוקשים נגד טנקים למנהרה שבה עברו הוא וחזקי ליעד דרומי עוין. פרופיל של חזקי מורכב, וחפ”ק מוקם בבית משפחת שפירא. המשטרה שומרת בינתיים על איפול בפרשה. אברום שטיגל מזוהה כאדם האחרון שפגש את חזקי והוא יוצא עם השוטרים לתחנת רמת גן בניסיון להרכיב קלסתרון של החוטף.
פרק 15
ההתעלמות ממעשיו של טארק הייתה עדיפה בעיניו. הידיעה מה יקרה למנהרה לא תקדם אותו לאף מקום. מוחו שבחר בבריחה מהמציאות, דחה בכוח את המחשבות על הבית והמשפחה.
הוא נשם עמוק אוויר חמים ומלוח ובחן את הסביבה. התאים האפורים בראשו לא מעכלים את מראה עיניו. רחובות של בתים הרוסים נראו מרחוק. ים תכול ורגוע נשקף באופק מימין. מולו נראו בתים הבנויים בצפיפות וללא סדר מסוים ובשמאלו חממות נמוכות, צמודות קרקע, מתנופפות בחלקם.
מה קורה כאן? איפה אני?
טארק סיים להתעסק במוקשים, ותשומת לבו חזרה לחזקי. “הכנס את החוטים, בבקשה”, הצביע לעבר הציצית.
חזקי לא הבין, הוא ירד מהאופנוע. “חוטים? זה הציצית שלי. זה לא חוטים. ולמה להכניס אותם? מה, אנחנו בבית קברות?”
הדיאלוג הפך מוזר, “בית קברות?” טארק הסתכל סביבו, “זה”, מצביע לעבר רחובות הבתים ההרוסים, “זה אולי בית קברות להיגיון הישראלי שברח מכאן בהתנתקות. אני מבקש ממך להכניס את החוטים האלה של היהודים לתוך המכנסיים”.
חזקי נענה לבקשה המוזרה בעיניו, “איפה אנחנו?” שאל, תוך כדי הסתבכות בין החגורה המאיימת והציצית.
טארק הצמיד שתי ידיים לפיו יוצר מעין רמקול והכריז בדרמטיות מעושה, “ברוך הבא לעזה!”
חזקי עצר בחדות, פניו איבדו את צבען. “עזה?” קרקר קולו.
“מה חשבת? שאני לוקח אותך לגן עדן?”
חזקי לא ענה, חולשה איומה אפפה אותו והכריעה את כל ישותו. הוא קרס על הארץ בישיבה.
“אני לא ממשיך איתך”. אמר בשקט מרדני תוך כדי שהוא מסיר את הקסדה מראשו, הכיפה נפלה לחול התחוח.
טארק צחק. “סירוב פקודה הוא לא אופציה מבחינתך”.
חזקי לא ענה, הוא הניח את ראשו בין ברכיו.
“שתי דקות על השעון לעיכול ואנחנו ממשיכים”. טארק נשען על האופנוע ושילב את ידיו.
רק עכשיו קלט חזקי את המצב בו הוא נמצא. חוסר אונים השתלט עליו, צלילות המחשבה רחקה ממנו, מבולבל.
שתי ידיו חפרו באדמה החולית הזהובה ואט אט נקמצו בהחלטה נחושה.
הוא ינסה.
יילחם.
הקב”ה שהביא אותו לכאן לא יעזוב אותו.
וכמה טוב שיש לו את הקב”ה.
ואיזה חסד נעשה איתו, כשנותרו לו הגמרא והתפילין. הם יהיו האור שלו בחושך המאיים הזה.
ההחלטה הייתה יפה ומלאת מוטיבציה, אולם הוא ידע שאינו יכול לשער מול אלו התמודדויות יעמוד. אך הוא היה בטוח: חסד ה’ ילווה אותו תמיד, בגלוי ובנסתר.
“תם הזמן”.
חזקי שתה עוד מנת מים קטנה והתרומם מהקרקע, מבטו מאושש יותר. לרגע הסתבך שוב עם הקסדה ובמש…
