בס”ד
תקציר:
חזקי שפירא נחטף מצומת היציאה מביתר ע”י טארק. אברום שטיגל נחקר בבני ברק על מעורבותו לכאורה בפרשה שנחשפה באמצעות מערכת ‘חופת דוד’. טארק מחבר מוקשים נגד טנקים למנהרה שבה עברו הוא וחזקי ליעד דרומי עוין. חפ”ק מוקם בבית משפחת שפירא, המשטרה שומרת בינתיים על איפול בפרשה, ואף מילה טרם דווחה בתקשורת אודות ההיעלמות והחשד לחטיפה.
@פרק 14
הוא סקר את המטען, הנהן בהנאה ועלה על האופנוע, מורה לחזקי היכן להניח את הרגליים. מצבו של חזקי והעובדה שאינו מורגל ברכיבה על אופנוע חייבו את טארק לנהוג בזהירות רבה יותר.
הם עברו כברת דרך, המראות שהשתפשפו בצדיהם העידו על המנהרה הצרה שחלפו בה, הכבל השתחרר לאיטו מתוך התיק שעל גבו של חזקי כשלפתע עצר טארק את האופנוע והרים את מכסה הפלסטיק שהסתיר את פניו. “שים לב, בעוד דקה אסמן לך בידי. כשזה יקרה, תאחז בי חזק ויציב עד כמה שתוכל”.
חזקי חשש ממה שעתיד לקרות אבל עשה בדיוק כפי שנאמר לו.
טארק האיץ, האופנוע נסע במהירות, טיפס לעבר עליה תלולה במנהרה ופרץ החוצה במהירות לשטח לא מעובד. התנופה מההאצה, גרמה לאופנוע להתרומם מעט כשיצאו מהמנהרה ולחזור ארצה בחבטה. טארק האט ועצר.
הוא לקח מחזקי את התיק ופקד, “חכה כאן”, ושב לפתח המנהרה.
בזריזות שלף טארק זוג מוקשים נוסף יחד עם שארית הכבל הלבן. הרכיבים חוברו על ידו במיומנות. כשסיים, רכן והצמידם לקרקע המנהרה.
מתוך הלחץ ותחושת הקבס האופפים אותו, התבהרה התמונה לפתע. טארק עומד לפוצץ את המנהרה.
אך מדוע? את זה חזקי עוד לא פענח.
*
משחקי ההרכבה היו לטארק הצעיר לחברה באותה תקופה עצובה. הוא הרבה לדמיין את אחמד דופק בדלת ונכנס, מחזיר לבית את השמחה והפעילות. הדמיון היה עדיף על פני המציאות. טארק ידע היטב שאחמד סובל אצל אביו.
הייתה זו גם התקופה הארוכה ביותר שלא התראו, משום שכשאחמד היה עם אביו – הוא לא נתן לו ללכת לבית הספר ודרש את עזרתו בכל דבר אפשרי.
טארק נדנד לאביו שידבר עם אביו של אחמד. אך מר זוהיר רק ניסה להרגיע את בנו. “חמזה כועס, בעל הבית שלו הוא אביו של עטאף. חכה יא איבני, עוד תראה שהוא יירגע ואחמד יחזור”.
אבל כנראה שחמזה כעס מאוד, משום שרק אחרי חודש חזר אחמד לבית הספר.
“אבא סילק אותי הבוקר וצעק שאני יכול ללכת ולא לחזור”, שח אחמד לטארק.
“אל תהיה עצוב אחמד, אתה לא צריך את האבא הזה”, ניסה טארק לנחם את חברו.
“מזל שיש לי אתכם”, אחמד חייך בקושי, “ובכל זאת זה לא נחמד שלא רוצים אותך, במיוחד כשזה אבא שלך”.
“אתה אח שלי, אחמד, ותמיד ארצה בכך”.
“אני יודע, גם אני מרגיש כך ואעשה הכל בשבילך, מבטיח!”. ההתחייבות של אחמד כלל לא הייתה הצהרה חגיגית, היא נבעה מבגרות שנובטת במהירות אצל ילד שהחיים לא היטיבו עימו.
*
אברום הסיר את ידיו מעיניו האדומות והביט בקצין שמולו, קולו מרוסק לחלוטין, “ת… ת… תגיד לי… מה אני יכול לעשות כדי להחזיר את חזקי הביתה”.
הקצ…
