הפח נשבר ואנחנו נמלטנו
נס חנוכה: יצאו לשליחות קודש בגוש, נרגמו באבנים ויצאו ללא פגע
ר’ דניאל אריאל יצא עם ילדיו להאיר את אור החנוכה בעמדות השמירה בגוש ונתקל בפיגוע מטח אבנים בחוסאן * האב: “הרגשתי מכה בכתף והאבן התגלגלה פנימה, רסיסים עפו מכל הכיוונים” * אף אחד מיושבי הרכב לא נפצע אולם נזק נגרם לרכב * הסיפור המלא, בימים ההם בזמן הזה
קרדיט: חב”ד אינפו
חצות הלילה, מוצאי שבת חנוכה.
רכב שהיה בדרכו למבצע חנוכה עם חיילים בעמדות השמירה לאורך כביש 60, נרגם באבנים דרומית לצומת גוש עציון. שמשתו הקדמית נופצה ואבן גדולה פגעה בנהג, ר’ דניאל אריאל מהעיר ביתר עילית.
רסיסים רבים מילאו את הרכב, בו ישבו גם ארבעה מילדיו. בנס גמור – הנזק היחיד נגרם לשמשה הקדמית ולחנוכייה שדלקה על גג הרכב.
“בכל שנה בימי החנוכה אני יוצא עם הילדים ל’מבצעים’ עם חיילים בעמדות שמירה” מספר ר’ דניאל, שפועל בשיתוף פעולה עם השליח באפרת, הרב ניסן נחשון.
“שאלתי את ר’ ניסן לאן צריך לצאת והוא הציע שנגיע לעמדות שמירה בכביש 60. עצרנו בשתי עמדות (פילבוקס) והמשכנו הלאה, לכיוון היישוב כרמי צור.
לפתע שמעתי חבטה, אבן גדולה פגעה בשמשה, ניפצה אותה וחדרה פנימה. הרגשתי מכה בכתף והאבן התגלגלה למטה, ליד הרגל. רסיסים עפו לכל הכיוונים, ראיתי את המחבל נמלט מהמקום לבוש בגדים כהים.
המקום בו אירע הפיגוע הוא אזור הקרבות בו נלחמו המכבים ביוונים, סמוך מאוד ל’בית צור’ שם הוכרע הקרב האחרון והיוונים נחלו מפלה סופית. והשנה – ‘בימים ההם בזמן הזה’ ובאותו מקום בדיוק – חווינו נס של ממש”.
דובי, בן 14, ישב במושב על-יד הנהג: “ראיתי כמה דברים לבנים באוויר, לרגע חשבתי שאלו שקיות עפות ברוח, ואז – בום! השמשה התנפצה.
אבא בלם, צעקתי לו – תמשיך, תמשיך, והוא נתן גז, נסענו עד לבסיס”. הם המשיכו בנסיעה עד שהגיעו לבסיס הצבאי הסמוך ליישוב כרמי צור, שם עצרו ודיווחו על הפיגוע, ושם גם התברר גודל הנס.
פנים הרכב התמלא באלפי רסיסים אך אף אחד מהיושבים בו לא נשרט. הפגיעה בכתף הייתה קלה ביותר. הנזק היחיד נגרם לשמשה הקדמית, כמו-כן אבן נוספת פגעה בחנוכייה שעל גג הרכב וחלק מבסיסה נשבר.
שמואל, בן 9 מספר: “ישבתי בספסל האחורי, כל הנעלים שלי התמלאו ברסיסים. החיילים נתנו לנו שוקולד ושאלו אם הכל בסדר”
בדרך חזור ליווה אותם רכב צבאי למרחק של מספר ק”מ.
“אנחנו מודים לקב”ה שהציל אותנו, ברור לי שזה בזכות נרות החנוכה. המסר שלנו – לא להיבהל, לא להתפעל – אדרבה, זו הזדמנות להגביר את הפעילות, להוסיף באור, ולא לוותר.
תעבירו את המסר לכל מי שאתם יכולים – החנוכייה המאירה שלנו, מול האבן שבאה לנפץ ולרצוח בדם קר – האור ינצח! ולכל אחד מאתנו יש חלק ותפקיד להגביר את האור הזה עד שנכריע את הכף בגאולה האמיתית והשלמה”.
