בס”ד
תקציר:
בהווה, חזקי שפירא נחטף על ידי נהג – שמתגלה בהמשך כנושא את השם טארק – שהציע לו טרמפ מביתר עילית לבנייני האומה. משם היה אמור להגיע לישיבתו שבירושלים. הוא מתעכב, ואימו מודאגת ומתקשרת למשטרה. חפ”ק מוקם באופן זמני בבית הוריו. טארק מחבר מוקשים לפתחי המנהרה שהבריחה אותם באזור אשקלון, אל מתחת פני האדמה.
כוחות שיטור פורצים לסניף בנק בבני ברק ונוטלים במפתיע אדם חרדי לתשאול בחדר המנהל.
בעבר, אחמד מתייתם מאימו, וגדל בבית חברו – טארק. הם יוצאים השוקה ואחמד מותקף על ידי פרחחים שרוצים לגנוב את כספם.
@פרק 13
##מודגש= 18 שנה לאחור##
טארק הופיע לפתע מהעיקול. “היי, עזבו אותו”, צעק להם. רק כשהסתובבו אליו הבחין כי השרוע על הקרקע אינו אחר מאשר אחמד, ‘אחיו’ החורג. טארק הרגיש את הדם עולה לו לראש. הניח את שקיות העגבניות ורץ לעבר עטאף, מתנפל עליו וחובט בו בכל כוחו. עטאף צעק לצמד האחים שיעזרו לו אבל הם פחדו מטארק הזועם. אחמד כבר עמד לצדו, מספר לו על דרישתו החצופה של עטאף.
איכשהו, הצליח עטאף להיחלץ מהם ותוך כדי צליעה ברח ורץ עם האחים שוהידה. אם לא היה מכיר טארק את מעלליהם היה מניח להם. אולם כיוון ששִמְעָם נהֶגָה בחשש על ידי ילדי השכונה, החליט שהפעם הם ‘ילמדו לקח’. הוא הסביר זאת לאחמד תוך כדי ריצה אחריהם עם שקית העגבניות.
“יא עטאף”, צעק.
עטאף והאחים עצרו והסתובבו.
“שכחתי משהו”, המשיך טארק להתקרב.
ברגע הראשון לא הבין עטאף מהו הדבר שנחבט בו, הרטיב אותו ועקצץ את פניו אולם ברגע הבא כשראה את טארק שולף עגבנייה מהשקית, החל רץ לעבר האחים שוהידה שהקדימו אותו כשטארק ואחמד צולפים בהם עגבניות אדומות ועסיסיות שהכתימו אותם בנוזל אדום, מנוקד בגרעינים.
“שלא תעזו לחזור לשכונה”, צעק אחריהם טארק והפסיק לזרוק עגבניות כשאחמד הזכיר לו שאמא צריכה אותם.
“זה שני קילו עגבניות?”, אמא הרימה את השקית מול עיניה.
“היו עוד”, ענה טארק בקצרה.
“היו? ואיפה הן עכשיו?”
“על עטאף והאחים שוהידה”, ענה אחמד וטארק צחקק.
“כלומר?” גבותיה אמא התרוממו בשאלה.
“כלומר, שהצלפנו בהם עגבניות”. טארק חייך לאימו אולם זו לא התייחסה לכך בשוויון נפש.
“מה עשיתם?”, שאלה, כשתדהמה וחוסר אמון משמשים בקולה.
אחמד הצטרף לטארק החוזר על עצמו, “הצלפנו בהם עגבניות”.
“טארק, אחמד, אני דורשת הסבר”, אמרה בקול חמור.
והם סיפרו.
אחר כך, הסבירה אמא שיש זמנים שאדם חייב להשתמש בכוח, על מנת להתגונן. אולם השפלת האחר היא מידה מגונה, שמקורה בניצוץ של רוע. “מפני שאתם ילדים”, אמרה, “לא חשבתם על כך לעומק, אבל תדעו: המטרה לא מצדיקה את המעשה”.
אלא שאם חשבו בבית משפחת זוהיר שבכך תם העניין הרי שלמחרת בשעות הצהרים כשראו אחמד וטארק את חמזה אביו של אחמד כשהוא כועס וצועק על החינוך שנותנים לו בבית משפחת זוהיר הבינו שהעניין לא יסתיים רק בצעקות.
ואכן מיד אחרי שלקח נשימה עמוקה כאות סיום לנאום…
