#####פרק 12
תקציר:
בהווה, חזקי שפירא נחטף על ידי נהג – שמתגלה בהמשך כנושא את השם טארק – שהציע לו טרמפ מביתר עילית לבנייני האומה. משם היה אמור להגיע לישיבתו שבירושלים. הוא מתעכב, ואימו מודאגת ומתקשרת למשטרה. שאריות מחפציו שנמצאו בבית צפאפה מעלים חשד שנחטף וכי הרכב שנסע בו הועלה באש בכוונה – וחפ”ק מוקם באופן זמני בבית הוריו.
בעבר, אחמד מתייתם מאימו, וגדל בבית חבירו – טארק.
##מודגש= קוראים יקרים, בשבוע שעבר הושמט בטעות סיומו של הפרק הקודם, הוא כאן לפניכם בצמוד לפרק נוסף, עמכם הסליחה:###
החור למעשה היה פתח למנהרה צרה. ההמשך היה תלול. כשבתחילה השתופפו מעט.
“מה עם הג’יפ?”, נלחץ חזקי.
טארק הבזיק שוב חיוך בעיניו הירוקות, “מה הבעיה?”
“ייקחו לך אותו… המשטרה תבוא… אה… הצבא?” חזקי התבלבל לנוכח הביטחון שטארק השרה סביבו.
“אל דאגה בחור, השארתי להם את המפתחות. שיסעו כמה שירצו”.
השיפוע הלך וקהה וכשהגיעו לקטע מישורי מחופה בבטון, נתן טארק לחזקי לשתות מעט מהמים.
בינתיים, הוציא טארק מתיקו חפץ עגול ושטוח והצמיד לדופן המנהרה.
“מה זה?” שאל חזקי.
“מוקש טנקים מקצועי”.
חזקי נרעד “טנקים? מוקש? למה?”
טארק לא ענה, הוא ניגש לאופנוע שהיה שעון על הקיר.
טארק התניע את האופנוע, מגיש לחזקי את אחת הקסדות שהיו מונחות עליו. “אני מקווה שהיא תתאים לך”.
חזקי התעסק עם הקסדה מנסה לשמור על הכיפה, טארק עזר לו בזריזות וחבש גם לעצמו.
“הפעם תצטרך לקחת את התיק עליך”, טארק הניח את התיק על מושב האופנוע והקטין מעט את הכתפיות. “מסודר”, אמר והמתין שחזקי יכתיף את התיק, הוא שלף מתוכה קצה של כבל לבן וקשר למוט שקבע בסמוך למוקש הטנקים, אצבעותיו המיומנות התעסקו עוד מעט עם החיבורים. דחיפות נראתה בעיניו.
*
##מודגש= 18 שנה לאחור##
“טארק”, קולה של אימו הגיע אליו מחלון המטבח.
“חכה אחמד, אני רץ לראות מה אמא רוצה”.
“מה אמא?” פרץ טארק מהחצר אל הבית.
“חמודי, אתה יכול ללכת עם אחמד לבאסל להביא עגבניות, אני רוצה להכין מלוח’יה”.
“כן, אבל אמא, שאף אחד לא יכנס לפינה אנחנו באמצע לבנות את המגדל”.
ה’פינה’, הייתה חלקת אדמה בפינת החצר שהוקצתה לטארק ואחמד בני ה-10. לחלקה היו שימושים רבים. פעם היה זה ארגז חול, פעם גינת פרחים ופעם אפילו חפרו בה שוחה ומילאו אותה במים. ‘הבריכה’, הם קראו לשוחה.
“אמא, בואי תראי מה עשינו”, ואמם הלכה אז אחרי השובבים ששבבי בוץ דבוקים לבגדיהם.
בתוך השוחה נחה לא פחות ולא יותר האמבטיה העגולה והענקית של אבו ג’אסן, שהוציא מביתו לרגל שיפוצים.
“מה זה?”, הצביעה על האמבטיה הישנה וניסתה להישמע קשוחה.
“אבו ג’אסן אמר שהוא לא צריך את האמבטיה הזו, אז לקחנו”, אמר טארק, שולח לאימו חיוך כובש.
“אבל איך הצלחתם להביא אותה עד כאן?”
“ביקשנו מהפועלים של אבו ג’אסן שיעזרו לנו”.
“בנים…”, אמרה אמא וצחקה תוך כדי שהיא מתיזה עליהם מי…
