תקציר:
חזקי שפירא נחטף ע”י טארק, שלוקח אותו כביכול לירושלים בטרמפ שעצר עבורו ידיד של אביו, בניגוד לרצונו, בכניסה לביתר.
אמו עמליה שאיבדה כבר בן בנסיבות טראגיות מודאגת מהיעדרותו. שוטרים מגיעים לבית משפחת שפירא ומתשאלים את ההורים בעקבות מציאת קיה-קרניבל שרוף בבית צפאפה, שחפציו של חזקי נמצאו פזורים בו.
טארק האינטליגנט, שהחליף בינתיים את הרכב למאזדה שחורה, עושה רושם כמי שלא נבהל מעוברים ושבים, ומפזר אחריו עקבות ללא הרף.
פרק 10
יששכר החוויר. המציאות טפחה בפניו. הוא פרש הצידה להתייחד עם קונו בתפילה חרישית.
הוא לא הספיק לסיים פרק תהילים, ההתרחשויות בסלון היו מהירות ממנו.
מני הבחין בתפילה שיששכר נושא ולקח צעד לאחור, לכבד את הרגע. רגלו פגעה בעציץ חרס גדול שהתנגש עם אגרטל זכוכית שעמד בסמוך. עמליה הרימה את העיניים והמחזה היה גדול עליה. שקט שורר בסלון, בעלה עומד בעיניים עצומות ומתפלל ומפקד המשטרה הבכיר עומד בפנים רציניות. כתגובת נגד למחשבות השחורות שרצו בראשה, הפעיל הגוף את מנגנון ההגנה שלו לשעת חירום.
עמליה קרסה, מעולפת.
שוטרת שישבה עד כה בשקט בסמוך לעמליה התגלתה כאחות מקצועית, היא הזריקה לזרועה חומר מרגיע וייצבה את מצבה.
יששכר פקח את עיניו, המילים קפאו בפיו, מני סב לאחור לאמוד נזקים וכאילו כדי להשלים את האווירה הכבדה – המסוף המשטרתי הנייד שעמד על השולחן השמיע צרצור. השוטר הנוסף חטף את המכשיר ועיין בו, מני ניגש להציץ בעדכון ויששכר התיישב על הכורסה, לצד זו שעליה הושבה עמליה באפיסת כוחות.
“איך את מרגישה עכשיו?”, תהה יששכר בדאגה.
“יששכר”, קולה של עמליה רעד, “תגיד לי את האמת, מה קרה לחזקי?”
“גברת שפירא”, האחות המשטרתית לא נתנה לו לענות. “המתיני מעט, תירגעי. חזקי ילד גדול, הוא יהיה בסדר”. היא ישבה על ידה בכורסה כשזרועה תומכת בה, פיזית ונפשית כאחת.
“אדון שפירא”, קרא מני מכיוון המטבח, “יש קפה שחור?”
יששכר צעד בכבדות למטבח פותח בדרכו את דלת הבית. שוטרים נוספים נכנסו פנימה, אחד הניח על השולחן מחשב משטרתי גדול, פורש חוט מאריך לכיוון השקע הקרוב. אל המחשב התחברה אנטנת רשת קטנה, “שניים סוכר”, קרא השוטר מהמחשב לעבר המטבח והמשיך להתעסק עם הכבלים הרבים.
עמליה הביטה בתכונה בעיניים אדישות. שוטר נוסף פרק ציוד מתוך מזוודת אלומיניום, מחבר מכשיר אפור בינוני לשקע הטלפון, מותח כבל שחור נוסף על הרצפה עד למחשב.
הדלת נפתחה שוב. אדם בלבוש אזרחי נכנס פנימה בלי לדפוק, סוגר אותה אחריו בארשת חשיבות. הוא פנה הישר לשולחן, תופס עמדה קרוב למחשב המשטרתי, מחבר כבל נוסף למחשב כף יד קטן.
יששכר שם פעמיו למטבח ופנה למני, “אתם לא חושבים שאתם מגזימים, מה כל הבלגן הזה?”
מני התיישב לשולחן הקטן, מרעיש קלות במפגש הכוס והשפתיים, “לפני שנתיים הושקה במשטרה מערכת אנליסטית ממוחשבת בשם ‘חופת דוד’, השם לא אומר לך כלום, הוא לא מופיע בעיתונות, אך בימים הקרובי…
