כתבה דודי גלויברמן
בין שלל המדורים והכתבות המעניינות המעטרות את עיתון שערים, בולט לו במיוחד מדור קבוע של קומיקס מאויר בטוב טעם ובכישרון מיוחד. מדור הקומיקס קיים כבר בעיתון מאז יסודו, ובעבר אף ציירו את הקומיקס גדולי הציירים כמו ר’ מוטי הלר הידוע ועוד. בשנתיים האחרונות אחראי על המדור הזה המאייר הצעיר ברוך הכישרונות דודי גלויברמן, (20) תושב העיר ביתר עילית. ברוב כשרונו מצליח הוא לרתק את ילדי העיר, וכפי שהתברר לנו בכתבה שלפניכם ישנם גם לא מעט מבוגרים העוקבים בעניין רב אחר הקומיקס המרתק.
הסיפור שמתפרסם בימים אלו ב’שערים’ נקרא בשם “המשימה”, הסיפור סוחף את הקוראים למחוזות מרתקים ומעניינים בתחומי הלחימה הטכנולוגית החדישה, האיורים המדויקים והמדהימים של דודי המאייר, מצליחים לתת את המבט הנכון לסיפור, בכישרון נפלא ומאלף.
אך מסתבר, שמאחורי החזות הרגועה לכאורה של הצייר הצעיר והכישרון הנדיר, מסתתרת לה מסכת חיים לא פשוטה עם התמודדות יומיומית, שנים של אשפוז בבתי חולים, השתלות, ביקורי רופאים ותרופות.
דודי, נשוא הכתבה, לא הסכים בקלות להיחשף כך לקוראי עיתון שערים בכתבה שתספר את סיפור חייו, אבל בעצת המורה המוכשר ר’ מוטי הלר (שאישיותו ראויה לכתבת עומק בפני עצמה) ובני משפחה, החליט דודי להיעתר לבקשתנו ולשתף אותנו בקורות חייו המאתגרים, בתהליך המורכב והמדהים של לחימה עיקשת נגד כוחות גוף אוזלים, ואחיזה מתמדת באילן האמונה והתקווה נגד תחזיות קודרות ומסקנות רופאים.
ישבנו בחדר הסטודיו של דודי שעות ארוכות, לצד האנשים שליוו אותו ועדיין מלווים לאורך כל הדרך, בני המשפחה, הצייר ר’ מוטי הלר, ואיש החסד ר’ שמואל רכטשפר מנכ”ל ‘הנוהג בחסדו’. הקשבנו, התחברנו, הוקסמנו והתרגשנו. לא כל הדברים שנאמרו שם בחדרון הקטן יכולנו לשתף את הקוראים, חלקם מפאת רגישות, ואחרים בשל סודות מקצוע הציור שנחשפו מול עינינו לפרטי פרטים, בעיקר נדהמנו מהנחישות, העוצמה, וכוחות האמונה, הקיימים בבחור הצעיר, שהספיק לעבור בשש השנים האחרונות מסכת חיים לא קלה. ולמרות הכל, ואולי דווקא בגלל זה, דודי נשאר עם חיוך מקסים, שמחת חיים מרגשת, וכישרון נדיר המפליא את המבוגרים ומהפנט את הילדים. ציורים של חלומות שנותנים תקווה.
ציור מגיל קטן
“מאז שאני זוכר את עצמי תמיד הייתי עם כלי כתיבה ביד”, כך פותח דודי את סיפור חייו המרגש, “לפעמים היה זה עיפרון פשוט עם דף ממחברת שורות, ולעיתים היו אלו צבעים חדישים ודף A4 שלקחתי מהמדפסת הביתית, תמיד הייתי יושב מול ספר ילדים תורן ומנסה להעתיק את הציורים אל הדף הקטן. יכולתי לשבת כך שעות ולשרטט עוד כסא ועוד שולחן עד ליצירה המוגמרת, שגם היא נהפכה עם הזמן לטיוטה חוזרת, ולשיפור הציור עצמו. כשנכנסתי ללמוד בישיבה העדפתי לשמור על סדרי הלימוד ולא להתעסק עם עניינים אחרים, אבל תמיד נשארה פינה חמה בלב לשירבוטים קטנים על קצות דפי החידושים, ולציורים מיניאטוריים על שערי המחברות של חידושי התורה”. <b…
