ציוריו של ילד כבן 10.
כרבים מהבנים במדינת ישראל שאובים ציוריו מוטיבים מלחמתיים, בצל הלחימה והטרור הבלתי פוסקים. לצורך האבחון הגרפולוגי יש לקלף את השכבה החיצונית של הציורים ולהתייחס אל נושאי הציור הפנימיים, ואזי: הבניין המצויר בכוננות אזעקה- הרי הוא ציור הבית. המחבל- הרי הוא ציור הדמות, והעץ התמים לכאורה, שאף הוא נטוע לא הרחק מבית שעל גגו צופר, הריהו המצייר גופא.
הילד מאופיין ברגישות גבוהה מאד. הרגישות איננה תוצר של המצב הביטחוני כ”א בבסיס אישיותו. בעל נפש עדינה מאד, רגישה לדקויות וערה לפרטי פרטים. הוא קולט מעבר למה שאומרים לו, ומשלים בדמיונו הרבה צבע ותחושה. כשהוא קולט מידע, קורא ספר או אפילו ידיעה יבשה בעיתון, הוא חי את הנקלט באופן מוחשי, כואב ונוגע ללב. למרות כוח התיאור הפיוטי שלו הילד אינו טיפוס מדומיין, והריהו טיפוס מציאותי, מחובר היטב ליומיום, חברותי, משפחתי ומעורה בכל הקורה.
בציור הדמות בולט פרדוכס: דמותו המרשימה של המחבל מחפה על גוף רזה, קטן וחדל אונים, כמשתקף בציור כפות הידיים, ובפרט בזו האוחזת באקדח. היד רזה, קטנטנה ללא כל פרופורציה לגוף. הפרדוכס מלווה את כל החומר, כאשר הציורים מרשימים מאד לעומת כתב היד של הילד, בו מתגלה דמות רגישה, מבוהלת, מתמודדת עם יותר מכפי שהיא מסוגלת. הילד עדין, טוב לב, חכם ומפותח , מחונך וממושמע- אולם הוא בקושי סוחב. המקור לקשייו אינו נעוץ בסיפורי אימים או ברקע הביטחוני, משום שאתם מתמודדים כל ילדי ארצנו. ילדים יונקים את כוחותיהם מבית ההורים. החממה של הילד חסרה חום, אימהי במיוחד. הילד התבגר מוקדם מדי, מנסה לעמוד בדרישות מופלגות שהוא דורש מעצמו, חווה וחש קונפליקטים שגדולים עליו. חיוני לערוך בדק בית ולהוריד מהילד מעמסה רגשית, ולחץ מכל היבט שהוא.
מושגרפולוגי
האבחון ע”פ הטיפולוגיה של יונג- המשך
אדם שהחישה היא התפקוד העיקרי באישיותו תופס את העולם בעיקר באמצעות חמשת החושים. הוא מחובר לעולם המוחשי בעזרת צבעים, צלילם, ריחות, מגע, אסתטיקה, טכניקה ופרקטיקה. עפ”ר התברך בגוף בריא, נמשך לעינוגים גופניים ואינו אוהב תיאוריות. טיפוסי חישה מופנמים אגוצנטריים, פגיעים מאד ולעיתים מתוסבכים.
סימנים גראפיים בולטים לטיפוס חישה: לחץ חזק עד חודר, כתב עבה כהה חם ובצקי, כתב מסוגנן, קערות וזוויות, ארגון מלא.




