ציוריו של ילד בן 7.
ילד רגיש, עמוק מאד ובעל תפיסת עולם ייחודית. הילד מפותח מבחינה קוגניטיבית כיאות, כישורי הלמידה שלו טובים, והוא גם חדור מוטיבציה. הילד מחונך, צייתן וחביב, אולם תחושותיו הפנימיות משדרות הססנות, חרדה וחוסר אונים. הפרופורציות בציוריו מעולות פרט לידיים. בציור של הדמויות הזרועות קצרצרות ואילו בציורו של הליצן הזרועות אמנם שומרות על פרופורציה, אלא שכפות הידיים מנופחות באופן חריג ובכך מאבדות את יעילותן. בידיים מבטא הילד את התסכול על תחושות חוסר המימוש שהוא חש. את השופר צייר שוב ושוב עד לדגם המוגמר (תופעה הססנית זו מופיעה בציורים נוספים שלו שאינם מוצגים פה). למרות ביצועי הציור הטובים שלו הילד חש נכשל.
תחושות חוסר הנוחות של הילד הינן סובייקטיביות כמובן ונובעות מעדינותו ורגישותו הרבות. הוא לכאורה נוטה לפאסיביות, כשהוא נוטל חלק כמאזין וצופה בחברה, מוותר בקלות, גמיש ונח לסלוח, אולם בתוכו הוא חווה אין סוף דקויות, יש לו המון שאלות, תהיות. הוא רגיש וקולט כל משב קל סביבו. הילד נוטה לאומנות, והגם שציוריו נאים, מסתבר שציור לא יהיה תחומו. אלא שעל מנת לפתח את האומן הייחודי שבתוכו הוא זקוק לסביבה אוהבת, מבינה, מאפשרת. לרגעי שקט והפוגה, לפינה צדדית שבה יתאפשר לו לעכל את אין ספור הרשמים שקלטו חושיו העדינים ולעבדם, ולאזן קשבת. סביבתו צריכה לשדר לו, כי הישגים המתבטאים חיצונית, כמו: ציונים, תעודות, חברה וכדו’ אינם פרמטר יחיד, וכי היא מעריכה פנימיות אמתית ומבינה את העולם השונה שלו.
האבחון ע”פ הטיפולוגיה של יונג- המשך
רגש כשהרגש הוא התפקוד העיקרי בנפש, הרי שהיא מעריכה, דוחה ומתייחסת לכל אובייקט לפי הרגשתה באופן מודע, שליט ודומיננטי. הרגש עומד לרשות האדם ולשימושו מתוך עקביות ופרקטיות. (אין מדובר ברגשנות נגררות ומושפעות).
טיפוסי רגש מוחצן הם בעיקר נשים ואצלם החיים נקבעים ע”י הנסיבות החיצוניות . טיפוסים גמישים וזורמים, הנמנעים מחשיבה ביקורתית. חמים וזקוקים להנאות ולמסגרת ועלולים לפתח תלות. המופנמים שבטיפוסי הרגש מושפעים מעולמם הפנימי ומדמיונם. הללו שונאים גילויים חיצוניים של רגש, שקטים וסגורים ומשחררים רגשות בערוץ ייחודי, כאומנות.
מאפיינים גרפיים בולטים לטיפוסי רגש: כתב מלא/רחב, קעור, לחץ בינוני עד חלש, אזור כתיבה אמצעי מפותח, ארגון צפוף למדי.
