האמת השלישית
חיים ולדר
את הסיפור שלנו אתה וקוראיך הולכים לאהוב כי יש בו את כל החומרים מהם עשויים סיפורים טובים. בשבילי הוא לא היה כזה חוויתי, כי הרבה מתח וכאב היו לי בעטיו וגם סופו הטוב והמפתיע לא השכיח את הטעם החמצמץ שאנו חשים.
הסיפור הוא על אבי, בן לניצולי שואה, שהגיעו לכאן עם שני ילדים מאירופה, בנו כאן בית ושקמו את חייהם.
לאבי אח אחד, דוד שלי. כל ימיהם חיו בידידות ובאחווה. בסך הכל היה להם רק אחד את השני, ומבחינתינו הוא וילדיו היו “המשפחה שלנו” מצד האב (מצד אימי שהיא ילידת הארץ יש לנו משפחה גדולה יותר).
המשפחה שלנו מנתה שבעה ילדים.
במהלך השנים, גדלנו ונישאנו והבאנו להורי נכדים ולסבא והסבתא נינים.
סבא שלי נפטר ראשון. שלוש שנים לאחר מכן אספו הוריי את סבתי לביתם וטיפלו בה במסירות שאיננה בנמצא.
עם השנים הפכה הסבתא לסיעודית, אך הורי לא הוציאו אותה מביתם ואף שכרו מטפלת מיוחדת. משפחת דודי היתה מגיעה כדי לבקר, כי היא לא יכלה לצאת מן הבית.
לפני כשנתיים נפטרה סבתי.
התקיימה הלוויה מכובדת, מלבד שני בניה צעדו שם עוד 15 נכדים ונשותיהם וילדיהם בסך הכל רק המשפחה מנתה 80 איש, דבר שצויין שוב ושוב במהלך ההלוויה, שני ניצולי השואה שאיבדו את כל משפחתם, הצליחו להקים דור ישירים מבורך.
לאחר שישבו שני האחרים שבעה, הגיש אבי לבית המשפט בקשה ל”צו ירושה”.
מדובר בצעד פורמאלי שמטרתו לחלק את הרכוש בין היורשים.
לצורך העניין הוא פנה לעו”ד שהגיש את הבקשה.
על פי החוק הבקשות מתפרסמות בעיתונות, ואם אין כל התנגדות, הן מאושרות והיורשים יכולים לחלק ביניהם את הרכוש על פי הצוואה, ובהעדר צוואה,על פי הסכמה ביניהם.
מכיון שסבתי לא הותירה ירושה, התכוון אבי לחלק את הרכוש שכלל דירה ונכסים בינו לבין אחיו בצורה שווה.
כשבוע לאחר הפרסום, מתקשר עורך הדין בבהילות לאבי ואומר לו”: תגיע למשרדי דחוף.
הוא סירב לומר לו מה סיבת הקריאה ופשר הבהילות.
אבי הגיע חיש מהר למשרדו של עורך הדין וזה אומר לו “תשב בבקשה”.
אבי התיישב.
“תשמע, מישהו הגיש התנגדות לצו הירושה” אומר לו עורך הדין.
“התנגדות?” מי כבר יכול להתנגד? הרי חוץ ממני ואחי אין בכלל יורשים באופק”.
“אז אולי אתה לא צריך לההרחיק עד האופק, אמר יורך הדין ספק בציניות ספק מנסה לכוון את אבי לאמת המרה לפני שינחית אותה עליו.
“למה אתה מתכוון?” שאל אבי.
עורך הדין אמר לו “הנה ההתגדות ובראשה רשום שמו של המתנגד”.
אבי הביט ועיניו חשכו, הוא עמד להתעלף.
על מכתב בההתנגדות היה רשום שם מוכר.
אח שלו.
@9
“זה לא יכול להיות”. אמר אבי “זה האח שלי, הוא בסדר איתי. למה שיתנגד”?
עורך הדין שתק.
“תגיד מה הסיבה ” דרש אבי.
עורך הדין ביקש ממזכירתו להביא לאבי כוס מים, לאחר מכן התיישב לצידו, לא מולו ואמר לו: “אני רוצה להקדים לך שהסיבה לדחייה עשויה לזעזע אותך עוד יותר, לכן אני רוצה שתשתה ותרגע”.<br…
