כשהחתן בוכה
בשש ורבע מתקשרת יוכי, אמא של לאה, היא רוצה לשאול את גילה, המחותנת שלה, משהו בקשר למבצע שראתה. המחותנת משיבה מעבר לקו והן משוחחות כמה דקות בשקט ובשלווה כשכמו תמיד, זורם ביניהן משב רוח מרענן.
לא אחת מהרהרת יוכי בכך שעל הדרך, חוץ מהחתן המצוין של לאה, הרוויחה עוד כמה דברים, מחותנת מקסימה וחברה חדשה. שתיהן מחתנות ילד ראשון, לשתיהן נושאי שיחה רבים משותפים ושתיהן מרוגשות עד מאד. אלא שהפעם שומעת אמא של לאה קולות עמומים של צעקות מעבר לקו וגילה, המחותנת שלה, נשמעת לחוצה ולא רגועה. “אני רואה שהתקשרתי בשעה לא נוחה”, מתנצלת יוכי ומחייכת לעצמה חיוך קטן, כאילו שקודם לא ידעה שהשעה שש היא שעה עמוסה בבית עם ילדים, אילו היה מדובר בזמנים רגילים אולי היתה מחכה עד לשעה מאוחרת יותר, אבל עכשיו אין לה פנאי, בעוד שבועיים החתונה, הכל עמוס כל כך ולחוץ והיא חייבת לשמוע את התשובה של המחותנת שלה.
גילה אומרת שזה בסדר גמור, היא רק תסגור את הדלת, הנה, עכשיו הן יכולות לדבר.
יכולות לדבר? יוכי לא בטוחה, הקולות העמומים ברקע לא מניחים לה להמשיך, “אולי אני מפריעה”, היא שואלת שוב, “לא, לא מפריעה, רק שהחתן שלנו עצבני”, צוחקת גילה, אמו של החתן מעבר לקו, “וכשהוא עצבני הוא יודע להפעיל את הקול שלו בווליום מלא, את יודעת איך שזה, הגיל הזה”.
“מה את אומרת?” שואלת יוכי ונוחתת על הכיסא בחולשה פתאומית. היא יודעת איך שזה הגיל הזה, אואו יודעת, אתמול היה נדמה לכלה שלה שהתופרת לא תפרה את החצאית כמו שהזמינו אותה, אם אמא של החתן היתה שומעת את הצעקות ורואה את הדמעות, מי יודע מה היא היתה אומרת, ובשבוע שעבר, כשקיבלו את ההזמנות ומשהו בצבע לא היה בדיוק לטעמה של לאה…הבית כולו רעד והקטנים הלכו על קצות האצבעות… אבל לה יש טיפת שכל בקדקדה והיא לא תספר שום דבר לאמו של החתן.
לתומה חשבה שאצל בחורים זה אחרת, היא לא ממש מצליחה לדמיין את בן השמונה עשרה שלה צורח ובוכה בגלל כל מיני זוטות שהוא בקושי מבחין בהן ושם לב, לכל היותר הוא יכול להסתגר בחדר בשתיקה רועמת אבל כנראה שיש כל מיני בנים וכל מיני בנות וברגע זה היא מגלה את העובדה המרנינה שהחתן שלה שייך לסוג החתנים שיש דברים שחשובים להם, ואיך אמרה אמא שלו? כשהוא עצבני הוא יודע להפעיל את הקול בווליום מלא. איזה יופי.
יוכי שותקת לרגע ומנסה להרגע ולחשוב, בנימין, החתן שלה הוא בן בכור, אחריו שיירה של בנות ובן קטן בן שלוש, יכול להיות שהוא פשוט גדל נסיך מפונק ולכן הוא מרשה לעצמו להתנהג כך? יכול להיות שהפינוק של ההורים שלו, זו הסיבה להתפרצות הבלתי מובנת הזו? אז מה, היא צריכה לשלוח את לאה לקורס מזורז בפסיכולוגיה?
“אז מה את מספרת?” שואלת גילה ולמרבה הפלא היא לא נשמעת לחוצה במיוחד. “שניה” מבקשת יוכי, היא לא מצליחה להזכר מה רצתה לומר, דבר אחד היא כן זוכרת, בעלה רוצה לצאת מהבית והיא מסמנת לו רגע, שיחכה שניה ושלא ייצא. נכון שהחתונה עוד שבועיים אבל היא…
