מערכת ‘שערים’
לפני שבועיים יצאנו כאן ב’שערים’ במאמר מערכת נוקב תחת הכותרת ‘שעת המבחן של ביתר’, שעסק בנושא הניקיון הכללי בעיר בעקבות היעדרם של מנקי הרחובות הפלסטיניים. המאמר היכה גלים ועורר פולמוס רציני בעיר. ביריעה זו אנו מתכבדים להציג חלק מהתגובות הרבות שזרמו למערכת, על מנת להשאיר את הדיון בראש סדר היום ולהביא תועלת ציבורית בשיפור פני העיר בתקופה זו ובכלל.
ביזיון לארץ הקודש
אחד הקוראים כותב: “תודה רבה שהעליתם את הנושא של תושבים מלכלכים את רחובות העיר. לו יהיה שהייתה זו עיר בחוץ לארץ – גם אז הדבר היה מגונה, כמו שאמרו חז”ל (ב”ק צב:) ‘בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן’.
“והדבר פשוט בארץ הקדושה שאין ללכלך את הרחובות, ומצאנו (כתובות קיב.) שהאמוראים היה מתכופפים בכבודם ובעצמם להרים משהו המפריע מרחובות ארץ ישראל: “ר’ חנינא מתקן מתקליה, ופירש רש”י – ‘משווה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו, ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים’.
“ויש עוד דבר מאוד חשוב להעיר, והוא ריבוי הזבובים וכל מיני חיות למיניהם שבאים מזבל זרוק, והם מהווים גורם לכל מיני מחלות, השם ישמור.
“פתרון קסם אין לי אבל אולי אפשר לעשות מבצע שכל ילד שמרים 20 לכלוכים מהגינות או מדרכה (חשוב להדגיש שלא מהרחוב איפה שיש רכבים) ייכנס להגרלה וכדומה”.
לחנך את הילדים
ר’ ו’ כותבת: “שלום וברכה, תודה רבה על הכתבה “שעת המבחן של ביתר”.
“לפני שבת שלחתי את הילדים שלי ושל השכנים עם כפפות ושקיות זבל לנקות את הגינה הציבורי ברחוב שלנו ואת המדרכה לפני הבניין. אחר כך הם קבלו ממתק. זה היה מאד מוצלח.
“הייתי ממליצה לארגן סוג של מבצע לכל ילדי העיר לעשות את זה. זה לא רק מלמד סדר וניקיון (כמו שכתבתם במאמר), זה גם מלמד לקחת אחריות על העיר שלנו (ולא רק על הארבע אמות שלי).
“בנוסף לזה, ועד הבית יכול לבקש מהמנקה של הבניין לנקות גם את המדרכה לפני הבניין, כמובן בתשלום נוסף. כמו כן, כל בעלי החנויות אמורים להיות אחריות על המדרכה שלפני החנות שלהם. איפה שאני גדלתי, לא היה מנקה מדרכות וכל בנין היה אחראי על החלק שלהם וזה היה מצוחצח!
“בתפילה שנוכיח כי אנחנו יכולים להסתדר ללא אנשים מסוכנים בקרבנו ונקדש שם שמים עם מעשינו תמיד!”
יש גבול לסבל!
עוד קוראת כותבת: “לכבוד מערכת שערים. בעקבות מאמר המערכת ברצוני להגיב. כמי שמתעסקת בתחום הבנייה, אני חושבת שעלינו לערוך חשבון נפש רציני בנושא. לא סתם דווקא תחום הבנייה ספג את המכה הרצינית ביותר. זה לא סוד שאלפי תושבים “חפים מפשע” סבלו סבל בל יתואר משכיניהם הבונים, שההפקרות של הבנייה שולטת בעיר ביד רמה.
“מי שבונה מותר לו הכל: החל מלכלוך רעש ובלגן, וכלה בנזקים ארוכי טווח לשכנים כגון: היזק ראיה, גזילת נוף אור ואויר, הרחבה ע”ח שטחים פרטיים, נזילות, הרס תשתיות וכו’. שכנים שהעזו להתלונן הפכו לצרי עין וחסרי לב.
“והשאלה זועקת מאליה: למה כולם צריכים לסבול רק בשביל שמישהו אחד ייהנה???
“הסיפורים שראיתי ושמעתי רבים מספור, אבל מכנה אחד לכולם: כל הסביבה תסבול, בשביל שהמשפץ התורן ייהנה מדירת פאר רחבת ידיים ו/או הפעלת עסק להשכרת חדרים לזוגות או לעסקים.
“נכון, מותר להתחשב ולבוא לקראת השכן, אבל יש גבול כמה סבל אפשר לגרום לשכנים!”
זו הגאווה שלנו
ר.ש. כותבת: “ראשית תודה על העיתון המעניין. קראתי את הכתבה על בעיית הלכלוך. אכן, יש אזורים בעיר שממש לא נעים להסתובב, אבל אני חושבת שזה היה הוצאת שם רע. כל בית עם ילדים שלא יטטאו אותו 3 שבועות לא יראה טוב יותר, להיפך.
“חשוב להבין שאנחנו עוד לא גמרנו לחנך את הילדים אנחנו באמצע. הגאווה שלנו היא עיר הילדים, וילדים עושים לכלוך וצריך לקבל זאת באהבה. למצוא פתרונות כמובן – אבל ברוח טובה.
“אפשר מטעם העיריה / בתי הספר לעשות מבצעים של ניקוי הגינות כל מי שממלא שקית מקבל שלוק וכן כיוצא בזה”.
לאכוף את הניקיון!
אחד הקוראים כותב: “תודה על העלאת נקודות חשובות בנוגע לניקיון והעסקת פועלים! ברצוני להוסיף 2 נקודות:
“אחת – בנוגע לניקיון: לא עיתון ולא עירייה יצליחו לחנך תושבים על ילדיהם לניקיון ואיכות הסביבה. אלה הרגלים שורשיים ועתיקים שחומרי קריאה ותעמולה לא ישנו אותם. את המשאבים המושקעים בתעמולה/ חינוך עדיף להשקיע באכיפה כפי שנעשה בכל הרשויות המטופחות בארץ ובעולם.
“עד לפני חודשיים גרתי בירושלים, בבניין מיושב ב’חוצניקים’ מאנגליה, אוסטרליה, ארה”ב, צרפת… שם לא מעזים ללכלך שטח ציבורי. ופה הותרה הרצועה אז חוגגים! מלכלכים! נהנים מחיי חופש!
“דוגמה נוספת: כשהייתי בשוויץ במתחם אירוח סגור עם קבוצה גדולה מאנגליה המנומסת והנקייה – הלכלוך היה פורץ גבולות בתוך המתחם. אך בחוץ – כלום. הכל עניין של אכיפה! תתכבד העיריה ותכניס את ידה לכיס ותוציא לרחובות פקחים בעלי הכשרה מתאימה על מנת שחיינו כאן בעיר יהיו מכובדים ואנושי…
להציב שומר חמוש
יעקב יגן כותב: “אצלנו בבניין יש שני פרויקטים באמצע בניה. אנחנו לא נוכל לסבול שבנינו וילדינו יהיו בבית ואנחנו בכוללים ובעבודה והערבים, 10 בכל פרויקט, יורדים ועולים במדרגות להביא סחורה, או לעבוד מעל הבית שלנו.
“אבקש בכל לשון של בקשה להעביר חוק בעיירה או לחייב בכל פרויקט לשים שומר חמוש למען בטחון ילדנו. אשמח שתפרסמו”.
התנהגות מחפירה
אחד הקוראים כותב: “מאמר המערכת שלכם נגע בעדינות רבה בתיאור המצב המחפיר והמביש בעיר. כתושב חדש בעיר ביתר, גם לפני פרוץ המלחמה הופתעתי ונחרדתי ממצב התברואה בעיר. אמנם זוהי כותרת שכל דרדק מכיר, אודות חמישה כוכבי היופי וכו’. אך לצערי אין אף דרדק אחד המכיר בערך שנקרא שמירת הסביבה והתנהגות נאותה במרחב הציבורי.
“כמובן שלאורך השנה הדבר לא מורגש בעוצמה הרבה כמו עתה בימי המלחמה, פשוט מאד, כי אנו זורקים-ו”הם” מרימים, אוספים, מטאטאים. היאך ייתכן כי אנשים האמונים על תורה ומצוות, ערכים ומידות, מתנהלים כך?
“ללא ספק זוהי עיר הילדים, אך הילדים הללו גדלים ובהמשך ימשיכו את מורשת ההתעלמות גם לילדיהם, פשוט כי אף אחד לא דורש מהם דברים פשוטים ואלמנטריים כזריקת נייר הארטיק לאשפה!
“עשרות פעמים נתקלתי בילדים שגם בעומדם ליד פח האשפה פשוט זורקים על הרצפה. ברור שכל אותם ילדים וממש לא רק קטנים (!) לא יעלו בקצה דעתם להשליך גם בביתם את השקיות, הפירות, הקליפות וכדומה על הרצפה. אלא שנוצרה מין נורמה כזאת שהדבר לגיטימי. ולכן גם האוטובוסים מטונפים בקליפות גרעינים, איגלואים, טישו משומש ואריזות ממתקים מכל הסוגים.
“התנהגות הילדים באוטובוסים היא כבר פרשיה נפרדת שלא תיאמן, אבל ההדגשה היא של שוויון הנפש של כל הנוסעים, וההשלמה עם המצב.
“נכחתי פעם באירוע המוני לילדי העיר שהתקיים במקום פתוח. כשהוא הסתיים הרחבה הפכה לכחולה! פשוט חילקו לכולם “שלוק” כחול. בנקודה זו באה המלחמה ושמה לנו מראה ענקית מול העיניים. חמישה כוכבי היופי התמוססו ונעלמו. כך אמור רחוב להיראות??? כולם מדשדשים ומדלגים מעל כל הטינופת וממשיכים הלאה לעסקיהם. היתכן???
“בכל יישוב מתוקן, בזמן שמכל סיבה שהיא מערכת התברואה מושבתת, מתגייסים התושבים לעניין.
אני מציע מעל במה זו,לאסוף בצורה יזומה את התלמידים והתלמידות, אפילו מגיל צעיר, לחלק שקיות אשפה, לחלק או לבקש להביא מן הבתים מטאטים, יעים ומגבים, ופשוט-לנקות! תתפלאו לראות כמה עונג ושמחה יגרום הדבר לילדים!
“אין צורך לצ’פר או להבטיח פרסים. אין צורך לצלם ולעשות “רוח”. הילדים מטבעם שמחים לעזור. זו חוויה בשבילם, והרגשה שהם שותפים. מעבר לכך,הם ירוויחו עיקרון חינוכי ממדרגה ראשונה: “ביתר היא עירך, שמור עליה!”
די להתעלמות הבוטה מן הסביבה. די ללגיטימציה סביב ההזנחה הזו. ואולי גם סופסוף – די ללקיחת עגלות מן הסופרים. איך ניתן לחנך כך ילדים, אם בכל הסופרים נכתב באותיות של קידוש לבנה “גזל”!
אני מקווה שיהיו כמה לבבות שדברי היוצאים מן הלב יכנסו אל ליבם, ואולי כמה מנהלי מוסדות יהיו הנחשונים לביצוע הרעיון – כי בנפשנו הדבר”.
לייבא עובדים זרים
יוסף ג’ כותב: “הפתרון לטווח ארוך, עקב זאת שהממשלה מתארגנת להביא אלפי עובדים זרים במקום הישמעאלים – צריכים קברניטי העיר לנסות לעזור, לדוגמה לארגן מבנה גדול בעיר ולשכן שם את העובדים הזרים, וגם כמובן לדאוג להביא אותם לביתר שישהו בה בקביעות. ברוך השם יש לנו גם ח”כים חרוצים מאנ”ש שיכולים לעזור, ואם נלך עוד צעד במידה וזה יצא לפועל, אפילו התארגנות של תושבי העיר לדאוג להם למזון וליחס על מנת שירצו להישאר פה לטווח ארוך ושיפתרו את נושא הבנייה והניקיון ותגבורת בסופרים”.
ועוד מכתב: “תודה על הכתבה מאירת העיניים והלב. בעזרת השם עוד נגיע למנוחה ולנחלה כאן בביתר עם הרבה רצון טוב.
“יש לי מספר הארות על הנאמר לגבי הניקיון בעיר: כתושבת ביתר המתגוררת בסמוך לפארק השבטים, אני יכולה להעיד ממה שאני רואה – רוב מוחלט של התושבים, כולל הילדים, מקפיד על זריקת האשפה לתוך הפחים המוצבים בגינה. אך ישנם 2 בעיות:
“א. פינוי הפחים הקטנים בגינה לא מתבצע כלל בזמן האחרון, ולכן האשפה עולה על גדותיה.
“ב. מכיוון שאין מן מכסה/ גגון לפחים, עפים משם אריזות וכל הזבל.
“כלומר, את הפינוי של הפחים הקטנים כדאי מאד לבצע בערב, לפני בא הלילה עם הרוחות, (במיוחד עכשיו בתחילת החורף). וכן – אין ספק שאם היו מכסים מובנים מעל הפחים – היה הלכלוך ברחוב מצטמצם בהחלט.
“יעיל יהיה גם, אם יתקינו עוד מספר פחים קטנים ברחובות, ע”מ למנוע פיתוי של זריקת זבל על הרצפה. וכן, בפארקים ובגינות – שלטים נעימים”.
מים זכים
ומעניין לעניין באותו עניין – אנו מביאים כאן את המכתב ששיגרו למערכת אנשי החסד שהעמידו את מתקן המים הקרים ברחוב קדושת לוי, להחיות בהם נפש כל חי:
“שלום רב, לגבי המתקן מים קרים שעומדת לרשות הציבור ברח’ קדושת לוי פינת הרב שך, זכינו וברוך השם אנחנו מפעילים את המתקן המטופח הזה כשנה וחצי, אבל דא עקא שיש בעיה קטנה שיש ילדים וגם בנות סמינר (כן!) שמשחקים במים וזה ממש מקשה על תפעול העמדה, נשמח מאוד שתכניסו לעיתון הקרוב איזה כתבת הסברה שיזהירו גדולים על הקטנים והורים לילדיהם ואפילו ילדים לילדים לא לשחק ולהשפריץ אחד על השני וכו’ זה גזל ובל תשחית (כל כוס מים עולה לנו הכוס המים והחשמל קירור)
“אנו חייבים לציין שעירנו התברכה בילדים מחונכים ורובם בעלי דרך ארץ אבל זה תופעת שוליים קשה וזה הזמן לעורר על העניין, ובעז”ה שיעזור וימגר את התופעה הנלוזה.
“אנחנו חובבים מושבעים של העיתון וקוראים בשקיקה כל כתבה, אנו כבר מצפים בדריכות לראות את זה”.
