משה יאיר וינשטוק
“ברור לי לגמרי מתי אפרוש מתפקידי”.
אמירה כזו שנשמעת מפיו של ראש העיר ר’ מאיר רובינשטיין בעיצומו של ריאיון לעיתון המקומי המרכזי – נשמע כמו ‘סקופ’ רציני. אחרי שש־עשרה שנות כהונה רצופות, ראש העיר מודיע על היום שבו יחליט כי הגיעה העת לפרוש? אלה החומרים שמהם עושים כתבות שגוררות עניין ושיח.
אנחנו כורים אוזן לשמוע את ה’סקופ’ הדרמטי: “באותו זמן שארגיש תחשה של קוצר רוח כלשהו מול תושב שישוחח איתי על בעיה שמציקה לו – אדע שמיציתי; כאשר אפגוש תושב שיבקש לשתף אותי כי הוא מוטרד מתחנה שממוקמת במקום בעייתי מבחינתו, מצוקת חנייה ברחוב שלו, פסי האטה גבוהים מדי או כל בעיה שטורדת את מנוחתו וארגיש בזה סוג של הצקה חלילה – זה יהיה עבורי הסימן המובהק שהגיעה העת בה עליי לפנות את מקומי”…
רובינשטיין מהרהר רגעים, ומתקן: “ליתר דיוק, בשעה שארגיש כי איני נהנה להתעסק בבעיותיו של התושב וכי איני חש בכך סיפוק בקידום פתרונות עבור הכלל והפרט – לא אהיה ראוי לתפקידי”.
תנוח דעתכם. ר’ מאיר רובינשטיין לא מתכוון לפרוש מהר כל כך, ולו רק בשל העבודה שמטען הסבלנות בו הוא מצויד לא נראה סובל ממחסור. כמו ביום ההוא בחשוון תשס”ו, בו נבחר לראשונה לכהונה, הקשר הבלתי אמצעי שלו עם ציבור התושבים הוא עודנו סימן ההיכר שלו. הוא איש רֵעים להתרועע, יודע למצוא שיחה משותפת עם כל תושב, מכל חוג ועדה, ו’נושם’ את תושבי העיר בכל רגע בכהונתו.
ראש עיר וחבר
לא כמו נפוליאון
אל בניין העירייה אנו עושים את דרכנו בשעת בין הערביים. הבניין השוקק בשעות הבוקר מתרוקן לו לאיטו. לחץ העבודה פוחת. עובדי העירייה מחתימים כרטיס ביציאה בזה אחר זה, אבל בקומה 3, כך נראה, העבודה עוד בתחילתה. ר’ יהודה דייטש, ראש הלשכה ויד ימינו המסור של רובינשטיין, שאותו מכיר כל תושב ביתר – מסביר לנו ש”אלו השעות הטובות יותר”. השיחה נקבעת בצמידות לחתונה משפחתית שראש העיר אמור לצאת אליה. “ישר אחרי הפגישה הוא ייסע לחתונה”, הוא אומר.
על הדרך קיבלנו עוד אפיון מעניין על ראש העיר: ענייני הפרט והציבור מתערבבים אצלו אלו באלו, אין כמעט מחיצה ביניהם. גם בחתונה משפחתית ישמע על מצוקות תושבים, גם באירוע פרטי יסגור קצוות עם גורם ממשלתי פלוני או אלמוני, וגם כשהוא באירוע ציבורי יקשיב לפניית הפרט. “את החיים הפרטיים שלי השארתי מאחור”, כפי שאמר לנו במהלך השיחה. “להיות ראש עיר או נבחר ציבור, זה לדעת שאין לך שעות פרטיות כמעט בכלל. כל הזמן שלך מוקדש לציבור”.
כבר שש-עשרה שנים שר’ מאיר רובינשטיין מכהן כראש העיר ביתר עילית, כשקודמות להן שתים עשרה שנים בהן כיהן בתפקידים שונים בעירייה, בהם סגן ומ”מ ראש העיר. בינתיים העיר מתפתחת, גדלה והולכת, מכפילה את גודלה ויותר, דור בא והדור שאחריו בא גם הוא, כאשר לכל אלה צריך למצוא מקום כלשהו לגור בו בין שלוש גבעותיה של העיר, וראש העיר על כסאו יושב, נבחר לעוד קדנציה ועוד אחת, ומנהל את העיר ביד רמה.
קשה להיות ראש עיר בעיר כמו ביתר עילית? אנו פותחים בשאלה אישית.
“קושי הוא עניין יחסי” הוא אומר בתשלובת של שנינות ירושלמית וניסיון של אחד שראה הכל. “אני יכול להניח בסבירות די גבוהה כי עבודתו של ראש עיר בעיר שאיננה חרדית דורשת הרבה פחות מאמץ. קחו למשל כל ראש עיר כללית: עבודתו מתאפיינת בעיקר בעבודה משרדית, בישיבות, בסיורים רשמיים וכדומה. האינטראקציה הכמעט יחידה שלו עם התושבים מתרחשת אולי באירועי יום העצמאות, וגם אז, טבעת של עוזרים ויועצים מקיפה אותו ומבדילה אותו מהציבור הרחב.
“ראש עיר חרדי זו אופרציה אחרת לגמרי”, מאפיין רובינשטיין. “הוא פוגש את התושבים באינספור זירות ביומיום: בבית הכנסת ובמקווה, בשמחות משפחתיות ובחנות של מעדני השבת, בשבע ברכות של דמות בעיר ובקביעת מזוזה לישיבה, בקבלות קהל אצל אדמו”רים ובקברי צדיקים שבהם הוא מתפלל. כל הזמן הוא תושב וכל הזמן הוא ראש העיר. בכל מקום פוגשים אותו תושבים, ולכל אחד יש את המטען אותו הוא סוחב על גבו ומבקש לגביו עזרה וסיוע. זה דורש בהחלט הרבה יותר, גם מבחינת השקט הנפשי והחיים הפרטיים שכמעט אינם קיימים, וגם מבחינת מתן מענה רציף לציבור התושבים המבקש, ובצדק, עזרה יומיומית. היחס לראש עיר בעיר כמו שלנו הוא יחס חברי, שהוא גם משוחרר ופתוח, וגם מצפה לתוצאות מידיות”.
נשמע תפקיד ‘קשוח’ מאוד…
רובינשטיין מבטל את ההנחה בהינף יד. “כבר אמרתי: ‘קשוח’ זה עניין יחסי. בעיניי, זה בדיוק תפקידו של ראש עיר: לשרת את הציבור ולתת לכל אחד מענה. נכון, ייתכן מאוד שקל יותר להיות ספון בלשכה בסביבה משרדית ממוזגת, מוגן בצבא של עובדי מנהלה ויועצים. אבל מי שבאמת רוצה למלא את תפקידו נאמנה – צריך להיות מוכן להתחככות עם ציבור התושבים, להיות חלק מהעולם שלהם, להכיר את הבעיות שלהם מתוך החיים בתוכם ולתת להם מענה מכל הלב ככל שידו מגעת.
“יש יתרון גדול לחיבור המתמיד עם עולמו של התושב”, מאפיין רובינשטיין. “מספרים על קיסר צרפת האדיר נפוליון בונפרטה, שבשעה שרצה באמת לדעת מה הלך הרוח בעם, הוא היה מתחפש לאדם פשוט, מסתובב בין אנשים ומאזין להם בשווקים וברחובות. כראש עיר חרדי, אוכל אפוא לומר כי שפר עלי מזלי, כמו כל רֵעַי ראשי הערי החרדיות: אנחנו לא צריכים לעטות על עצמנו מסכה, לא זקוקים להיכנס לתחפושת. כל ימינו אנחנו יוצאים ובאים בין אנשים שאינם חוששים לומר את שעל ליבם והם משיחים עמנו על חייהם בצורה הכי משוחררת ופתוחה”.
קשרי הקהילות
לא מקפחים את האזרח
יש אומרים שביתר עילית היא עיר של קהילות. ההרגשה שלהם היא שהעירייה מתעניינת בעיקר בצרכי הקהילות המגובשות, ובאה בשיג ושיח עם ראשי הקהילות ומנהליהן, בעוד שצרכי האזרח הפשוט שנותן את אמונו בראש הקהילה שלו ונשמע לו – לא תמיד מקבלים מענה.
“טענה זו מושמעת שוב ושוב, ככל הנראה, מתוך תקווה שגם דברי הבאי יצליחו לשכנע אם יחזרו עליהם שוב ושוב. זה נכון שבביתר יש מענה חסר תקדים לכל צרכי הקהילות השונות, והעירייה עושה כל אשר לאל ידה כדי שלכל קהילה יהיו התנאים האופטימליים לניהול צרכיה על הצד הטוב ביותר. אולם אין זה בא על חשבון צרכי התושב הפרטי בכי הוא זה.
“בטענה הזו יש כפיות טובה כלפי כל אותם אלה שעוסקים בצרכי ציבור באמונה”, מתקומם ראש העיר. “בביתר עילית קיימות למעלה ממאה קהילות שונות מכלל המגזרים, שזוכים כאמור לתנאים מיוחדים. עיניהם של הפרנסים שמנהלים את ענייני הקהילה נתונות כל הזמן לעזור ולסייע לכל אחד מבני הקהילה שלהם בכל תחום ובכל עניין, גם אם הוא אישי ופרטי. הם אלה שפועלים עבור כל חבר בקהילה שלהם ללא לאות ומרעישים עולמות בשבילו. את הפניות שלהם אנחנו מקבלים בעירייה.
“אותם אנשים יקרים שמדירים שינה מעיניהם כשהם מתעסקים בצרכי עמך ישראל, רואים לנגד עיניהם את טובתו של כל אחד ומסייעים בכל דרך. כך שלמעשה, לתושב העיר ביתר עילית יש את המענה הגדול ביותר לכל פנייה שיש לו, כשהוא יכול לפנות בצורה ישירה לעירייה שכל מחלקותיה ואגפיה עומדים כל העת לשירותו, ובנוסף – יכול גם לפנות דרך הקהילה ולקבל מענה. אני חושב כי דווקא ביתר היא אות ומופת לשירות לאזרח הפשוט, ולדאגה לצרכיו היומיומיים.
“העירייה משקיעה את מיטב כוחותיה ואנרגיה בלתי נדלית, כדי לבנות מוסדות חינוך, לסלול כבישים, ליזום פרויקטים קהילתיים, לעודד תעסוקה, לטפל בחברה ונוער, לעסוק בלי סוף בשיפור פני העיר, והרשימה הזו היא אפילו לא טיפה מן הים. עבור מי היא עושה את זה? מי לומד בכיתות? מי משתעשע בגני השעשועים? מי נוסע בכבישים וחוצה במעברי החצייה? וכי אין אלו תושבי ביתר הפרטיים?
“וכן, בהחלט שאני יכול לומר בסיפוק רב, שבנוסף לדאגה היומיומית לכל תושביה – העירייה דואגת גם לקהילות ומעמידה מענה מיטבי לכל קהילה, קטנה כגדולה. אגב, לא חסרים בתי כסת ובתי מדרש שכונתיים ואזוריים, שהעירייה לא רק סייעה להם אלא דחפה ויזמה את הקמתם”.
יחס הרשויות
מנגנון מסורבל ומקומם
בשלב הזה אנו עוברים לעסוק באחד הנושאים הטעונים והמורכבים בסדר יומו של ראש עיר חרדי: היחסים בין העיריות החרדיות לבין הרשויות הממשלתיות שאמורות לעמוד לימינן.
האם ערים חרדיות מופלות לרעה מצד הרשויות, ביחס לערים אחרות?
“אינני אוהב לנופף בדגלים של אפליה וקיפוח, זה לא סגנון ההתנהלות שלי. אבל אני יכול לציין את העובדות: כעירייה אנחנו עומדים בקונפליקט תמידי מול הרשויות. אנחנו מתמודדים מול קשיים משמעותיים. הזכרת בשאלתך את היחס לערים אחרות. ובכן, בכל עיר מתוקנת בארץ, שכונה חדשה לא תתאכלס לפני שכל צרכי הקהילה הוסדרו מראש: גנים, בתי ספר, מרכזיים קהילתיים ומרכזים מסחריים. גם אם מדובר באוכלוסייה צעירה שעל פי התחזיות רק בעוד כמה שנים תזדקק לכל אותם מוסדות – משרדי הממשלה ידאגו שהכל יסודר עוד לפני שהשכונה תאוכלס.
“אצלנו, למרבה הצער, המצב שונה כרחוק מזרח ממערב. רק כמה שנים לאחר האכלוס, נזכרת המערכת הבירוקרטית של משרדי הממשלה לאשר בנייה של כיתות ומוסדות שישרתו את התושבים, וגם זאת באופן חלקי בלבד, שבינתיים צריכים לסבול מתנאים מחפירים. כך אנחנו נאלצים לספוג מצב של ילדים שלומדים בקראוונים. זהו אחד המאבקים המרכזיים שאני מנהל בתפקידי כראש העיר”.
###יש שיאשימו בכך את העיריות החרדיות שנחפזות לאכלס את הדירות. אילו ראש העיר היה מעכב את האכלוס עד שתהיה התשתית הראויה לתושבים מושלמת – אולי זה היה מנוף לזירוז הבירוקרטיה
“אין עניין לגרום לתושבים שרכשו דירה במיטב כספם לסבול משנים נוספות של המתנה מייגעת, יקרה וחסרת תוחלת.
“שנית – זו גופא שורש הבעיה. אתם יודעים מה זה לעכב אכלוס לציבור שמצוקת הדיור עבורו אינה שאלה של איכות חיים – אלא שאלה של עצם החיים? לא מדובר ב’שיפור דיור’, אלא בקורת גג ראויה למשפחה בת שש או שבע נפשות שהצטופפה עד עתה ביחידת דיור של שלושים מטר וחדר שינה אחד. זוהי הבעיה עצמה – שהרשויות אינן מבינות את הצרכים של הציבור שלנו, ומרשות לעצמן להתנהל בקצב מסורבל אף יותר מערים באוכלוסייה הכללית, שבהן מצוקת הדיור היא הרבה פחות אקוטית.
“אתן לך דוגמא נוספת”, אומר ראש העיר. “ישנם תקנים של משרד השיכון לבניית שכונה. לפי התקנים הללו, בשכונה של חמש מאות איש ייבנה בית כנסת אזורי אחד. זה לגמרי מתאים לשכונה שנבנית בעיר מעורבת, שבה רק חלק מן התושבים הולכים לבית הכנסת. אולם בנוגע לעיר חרדית – זה מגוחך וחסר פרופורציות לחלוטין. אם תרצו, זהו אחד הביטויים לחוסר ההבנה וההכרה של הציבור שלנו.
“כך קורה מצב אבסורדי, בו כדי להשיג דברים בסיסיים כל כך, כמו כיתות לימוד, גני ילדים, בתי כנסת ומקוואות – עלינו להפעיל לחצים ומאמצים רבים. זה לא מצב נורמלי, ולגמרי לא מצב אידיאלי. אבל אלו הם התנאים שאיתם עלינו להתמודד, ובמסגרת הזו אני עושה את המקסימום בס”ד”.
ויש תוצאות?
“למרות כל הקשיים והאתגרים, אני יכול לציין בסיפוק רב, כי נושא כיתות הלימוד שנמצא תמיד בראש מעייניי, ב”ה נמצא במצב טוב מאוד יחסית. ניתן לומר כי מיגרנו כמעט לחלוטין את כל נושא הקרוואנים במוסדות החינוך, וכי רוב ככל התלמידים בעיר לומדים במבני קבע ראויים לשמם, בסייעתא דשמיא. זה אינו דבר של מה בכך.
כך גם בנושא בתי הכנסת האזוריים והמקוואות: למרות שזהו כאמור תחום בו אין הבנה מספקת בנוגע לצרכים של תושבי העיר מצד הרשויות – הקושי הזה אינו מעכב בעדנו מלפעול. בשנים האחרונות לקחה העירייה על עצמה את נושא המקוואות כפרויקט-על, והשקיעה בו עשרות מיליוני שקלים. כך גם נושא השטיבלאך, שהעירייה לקחה על עצמה את האחריות להקים מקום מרכזי למנייני תפילה בכל שכונה שנבנית, וב”ה אנחנו עומדים באתגר”.
קופת העיר
התשובה ל’כסף מנלן’
מכאן אנו עוברים לדון באחד הנושאים הגורליים ביותר עבור קיומה וניהולה של עיר חרדית, השאלה שכל משק בית שואל את עצמו: כסף מנלן? כדי לפתח עיר, נדרשים מזומנים, והרבה. כאשר מדובר בעיר כללית, הרי שתשלומי הארנונה מהווים משאב מרכזי בהכנסות העירייה, ומכסף זה בונה העירייה כיכרות, סוללת כבישים, בונה מרכזים קהילתיים ומתנ”סים, אוספת אשפה ומשפרת את פני העיר.
אבל מה עושה עיר שכתשעים אחוזים מתושביה מקבלים הנחה בתשלומי הארנונה? בלשון המשנה: מהיכן ירק זה חי? על כך ביקשנו לשוחח עם רה”ע בפרק הבא של ריאיון החג.
לעיריית ביתר עילית חסר כסף?
רובינשטיין מצטחק קלות, כמו תמה על עצם השאלה. “האם חסר כסף?” הוא שואל רטורית, “בוודאי שחסר! העיר ביתר עילית מדורגת לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בדירוג הסוציואקונומי ‘אשכול 1’, כלומר הנמוך ביותר מבחינה כלכלית. ב”ה העיר שלנו מלאה וגדושה בלומדי תורה שעליהם גאוותנו. העיר שוקקת ילדים שבהם תקוותנו. ולפיכך היא מצויה ברמה כלכלית נמוכה באופן משמעותי, מה שבהחלט משתקף במצבה של הקופה העירונית.
“הדבר בא לידי ביטוי משמעותי בכל הנוגע לגביית תשלומי ארנונה. אם בכל עיר מגיעים תשלומי הארנונה שהעירייה גובה מהתושבים לכשלושים עד ארבעים אחוזים מהתקציב השוטף של העיר – בעיר ביתר עילית מדובר על כעשרה אחוזים לכל היותר…”.
הדעה הרווחת בציבור היא, שקופת העירייה אינה ניזוקה מהנחות בארנונה, כי יש על כך תקציב ייעודי של מענקי איזון ממשרד הפנים. הלוא כן?
ראש העיר מעלעל במסמכים שעל השולחן שלפניו, הוא שולף מסמך ומקריא נתונים. “בשנים 2020 ו-2021 קיבלה העירייה תקציב של שיפוי ארנונה בסך כולל של 646,000 שקלים בסך הכל. מדובר בחור של עשרות מיליונים, וסעיף השיפוי מגיע לכדי מאות אלפים בודדים. אלו הם הנתונים, ומהם ניתן להבין מדוע הקופה של העיר רחוקה מלהיות מלאה”.
אז איך אפשר להסביר את העובדה שהעירייה עצמה מעודדת בצורה מאורגנת כל כך את ההנחות, ומנגישה לתושבים את כל האפשרויות לבקשות ההנחה עד כדי הגעה אליהם ממש ופתיחת לשכות ייעודיות לשם כך?
“אתה מעורר כאן נקודה שעל פניה נראית כקונפליקט. מחד – הרצון והאחריות לדאוג לקופת העירייה שלא תהיה מדולדלת ושתוכל לתת מענה לכלל הצרכים; ומאידך – הדאגה לתושבים שנאלצים להתמודד עם האתגרים הכלכליים שהשגרה מציבה בפניהם, בוודאי לנוכח יוקר המחיה שאינו פוסח על שום תחום, והם זכאים על פי חוק להנחה בתשלומי הארנונה.
“אני חי ונושם את שתי הגישות הללו, אולי נאמר – את שתי השקפות העולם הללו, אולם אני לא רואה בכך קונפליקט. אדרבה, אני רואה את המציאות ככזאת ששני כובעים לראשי, כובע ראש העיר הדואג לעירייה ולקופה שלה במאת האחוזים, והכובע של ראש העיר הדואג לתושביו במאת האחוזים. ולכן, אני יכול לתאר את המחסור הגדול בקופת העירייה מתוקף היותי אחראי עליה, ובד בבד לעשות הכול על מנת לעזור ולסייע לרווחת התושב שקשה לו ביומיום ובתשלומים השוטפים, בפרוצדורה של הגשת ההנחה בארנונה.
“אני עומד כל העת בתווך – בין הצורך להשיג תקציבים לעיר, לבין היענות לצורך של תושבים לקבל את ההנחה המירבית שהם זכאים להם לפי סעיף ההכנסות של המשפחה. אני מוכרח לפעול בדרכים שונות, חלקן יצירתיות, על מנת לאזן את הקופה. וכך אני מזמן את עצמי ללשכות שרים לשוחח עמם על אודות סעיפי תקציב שעשויים להיות רלוונטיים עבורנו, ואפילו מוצא את עצמי לא פעם ‘אורב’ להם, וכל זאת – כדי להשיג עבור העיר שלנו מקורות מימון לכלל הנושאים הטעונים טיפול”.
היטל השבחה
דורש שהמדינה תשלם
האם משימת גיוס הכספים לעיר קלה יותר כעת, כשהמפלגות החרדיות בקואליציה וראשיה הם חברים בכירים בממשלה?
“שפחות קשה, בטח. אך זה אף פעם זה לא יהיה קל. כל הישג כרוך במאמצים לא מבוטלים. הזכרת את הממשלה והקואליציה. אני יכול לשתף באפיזודה שהתרחשה מאחורי הקלעים. היה זה באחד מלילות חג החנוכה. עשיתי את דרכי למעמד הדלקת הנרות אצל כ”ק מרן האדמו”ר מבאיאן שליט”א. בדיוק אז התנהל המשא ומתן הקדחתני להקמת הקואליציה. אני, שהייתי כל העת בקשר רציף עם שלוחא דרבנן השר ר’ מאיר פרוש, עקבתי מרחוק אחר פרטי הסיכומים. ממש באותם רגעים שהיה בכוונתי להיכנס ל’קלויז’ הגדול של חסידי באיאן, קיבלתי את הנוסח של טיוטת ההסכם הקואליציוני, ובו נכתב כי ‘ייבחן’ מתן פיצוי כנגד היטלי ההשבחה בערים שמעבר לקו הירוק.
“זיהיתי מיד את הסכנה שבניסוח הלא מחייב הזה. התקשרתי מידית לר’ מאיר פרוש, כדי להתריע בפניו על הנוסח הבלתי מחייב שלא ייתן מענה לצרכים שלנו. עמדתי על כך שבנוסח ההסכם תוחלף מילה אחת משמעותית, ובמקום ‘ייבחן’ ייכתב ‘יינתן”‘
“רק לאחר שהודיע לי ר’ מאיר כי בקשתי התקבלה, וכי הנוסח הסופי תוקן, נכנסתי למעמד ההדלקה אצל הרבי מבאיאן שליט”א”.
נשמח לדבר על נושא היטל ההשבחה: מדוע הוא אינו חל בביתר עילית? מי אמור לפצות בגינו ומדוע?
“היטל השבחה הוא מס עירוני שמוטל על כל מי שבונה ומרחיב את דירתו ומשביח את ערך הנכס. אותו חוק עירוני כולל את כל הערים שבתוך הקו הירוק, אולם הערים שמעבר לקו הירוק, שבהם לא חל החוק הישראלי במלואו, אין את החוק המחייב תשלום היטלי השבחה. מדינת ישראל נמנעת מלהחיל את החוק הישראלי במלואו על הערים שמחוץ לקו הירוק, זאת מחמת החשש שצעד כזה יתפרש בעיני העולם כסיפוח מדיני, ולכן ההיטל הזה לא חל על תושבי ביתר.
“כתוצאה מכך, קופת העירייה סופגת נזק משמעותי, שכן סך היטלי ההשבחה שהיא הייתה אמורה לקבל מהרחבות הבנייה בעיר – מגיעים לכשלושים מיליון שקלים בשנה.
“לאור זאת, פנינו בדרישה שלדעתנו היא צודקת בתכלית, כי קופת עיריית ביתר עילית, כמו גם כל הערים שמעבר לקו הירוק, אינן צריכות לסבול מהפלונטר המדיני שממשלת ישראל חרדה ממנו, וכי אם המדינה נמנעת מלהחיל את חובת התשלום של היטלי ההשבחה – שומה עליה לפצות את קופת העירייה בהתאם. כלומר, שהמדינה תשלם את היטל ההשבחה, ולפחות באופן חלקי.
“הטענה הזו צודקת בהחלט לדעתי, ואפילו משכנעת, אולם זה לא מספיק כדי להשיג תקציב. לשם כך צריך כוח פוליטי, וגם הפעלת לחץ. כאן עמד ר’ מאיר פרוש לימיננו והנוסח תוקן לשביעות רצוננו.
“אוכל להוסיף ולספר, כי לפני כמה שבועות זומנתי לפגישה בלשכתו של השר ר’ מאיר פרוש בנושא, בה השתתפו גם נציגי משרד האוצר ומשרד הפנים. הסבתי את תשומת ליבו של נציג משרד האוצר לנוסח ההסכם הקואליציוני בו כתוב ‘יינתן’, משמע – התחייבות מפורשת. הנציג רק חייך ואמר: ‘ידידי, אם לא היה כתוב ‘יינתן’ אלא נוסח מעורפל כמו ‘ייבחן’ או משהו בסגנון הזה – לא הייתי כלל יושב כאן היום לפגישה הזאת…'”
ההשקעה בכיכרות
תקציב ממשלתי מיוחד
כל מי שרגליו דורכות בעיר ביתר עילית אינו יכול שלא לשים לב להשקעה הגדולה בבניית כיכרות מרהיבי העין. ישאל הקורא האינטליגנטי: אם אכן קופת העיר אכן סובלת ממחסור – האם לא נכון אפוא לבזבז פחות על כיכרות ולהשקיע יותר בנושאים מהותיים יותר?
“אני רוצה לומר בהקשר לכך שני דברים. האחד – את ההשקעה הרבה בכיכרות כל אחד אכן יכול לראות בעיניו. אבל את הפעילות העצומה, המשאבים הרבים, האנרגיה והכוחות שאנו משקיעים בתחומים המהותיים יותר כמו חינוך, חברה, רווחה וקהילה הם דברים שסמויים יותר מן העין. ולכן, אם נוצר הרושם המוטעה כאילו ההשקעה בכיכרות תופסת את עיקר ההתעסקות. אז אני כאן כדי לומר: לא מיניה ולא מקצתיה.
“מה לעשות, שלא כל מי שנכנס לעיר רואה את הכיתות החדשות שאנו פותחים כל העת מוצגות לראווה או את מיזמי העירייה השונים שמעניקים לתושבים כל כך הרבה בכל התחומים, וגם העלויות שלהם גדולות כל כך. את הכיכרות הוא כן רואה, ולכן הם תופסים מקום בתודעה.
“לגופה של טענה, יש להבין כי בכל הנוגע לתקציבי מדינה – יש ייעוד לכל תזרים תקציבי שנכנס לקופת העירייה. אין בסמכותה של העירייה, וגם לא של ראש העיר, לנייד כספים מתחום אחד למשנהו או ממטרה אחת למטרה אחרת, תהיה חשובה וקריטית ככל שתהיה. עלות הכיכרות מתוקצבת על ידי משרדי הממשלה מכספים שמיועדים אך ורק לנושא שיפור פני ערים. אין שום אפשרות בעולם להשתמש בתקציב הזה לבינוי, לתחבורה, לתשתיות, וגם לא לחינוך.
“נושא הכיכרות חשוב לנו מאוד, ולכן אנו משקיעים בו רבות כפי שאכן ניתן לראות. ברמת העדיפות כמובן שהיינו מעדיפים להשקיע יותר בחינוך, בבינוי, בתשתיות וברווחה. אבל כפי שאמרתי: את הכספים המיועדים לבניית כיכרות לא ניתן לשנע בשום פנים ואופן לכל ייעוד אחר”.
מדוע דווקא כיכרות? הרי בתוך אותו סעיף שעוסק בשיפור פני העיר, ישנו מרחב תמרון גדול שנוגע לנראות של העיר?
“אמת הדבר. אנו משקיעים גם בתחומים נוספים, בגינון ובשיפור פני העיר. התרומה של הכיכרות לעיר היא גדולה וחשובה מכמה היבטים. היא גם תורמת ליופי של העיר, ואם אמרו חז”ל כי דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם – גם עיר יפה מרחיבה את הדעת. בנוסף, הכיכרות כולן מכילות מסר יהודי, ערכי ותורני שגם תורם לצביון של העיר, וגם מחדיר בצורה עקיפה את ערכי היסוד של החברה שלנו – אהבת תורה, אמונת חכמים, כבוד הדדי ואהבת ישראל. הנה לאחרונה חנכנו את ‘כיכר מרן הגר”ע יוסף זצוק”ל’ ואת ‘כיכר הדף היומי’, ושתיהן מביעות במראה עיניים שיותר טוב מכל המילים שיש, את ערך היסוד של אהבת התורה והערצת לומדיה”.
הפנים לעתיד
בונים את ‘כיכר השבת’
יש עוד כיכרות בקנה?
“כן, בהחלט. מתוכננת עוד כיכר בכניסה לעיר: ‘כיכר השבת’, שתציג בצורה אמנותית ומיוחדת מאוד את נושא ערך השבת ובה יופיעו גם זמני כניסת השבת ויציאתה. בנוסף מתוכננת כיכר נוספת: “כיכר פוניבז'” עם העתק של ארון הקודש המוזהב שמוצב בהיכל הישיבה המעטירה, וגם ‘כיכר הבעש”ט’, שבה יוצג ציונו הקדוש ואלמנטים נוספים שאכמ”ל. יש עוד תוכניות לכיכרות, וכולן מביאות לידי ביטוי את ערכיהם המקודשים של הקהילות השונות שחיות בהרמוניה מופלאה כאן בעיר. אלה יתרמו גם ליופי של העיר וגם לצביון בעז”ה”.
אם בכיכרות עסקינן, נדלג מעניין לעניין באותו עניין: לא ניתן לומר כי ביתר עילית היא עיר שסובלת מפקקי תנועה באופן גורף. ועם זאת, אזור ‘כיכר העיר’ ובפרט הכיכר שבו, עמוס מאוד, בעיקר בשעות לפנות ערב ובערבי שבתות וחגים. האם העירייה נותנת דעתה על הנושא הזה?
“כן, בהחלט. כיכר העיר הפכה לאזור המסחר המרכזי של העיר. ריבוי החנויות ובתי העסק שממוקמים באזור ונותנים שירות לתושבי העיר כמעט בכל תחום – הפכו אותו לשוקק ומלא חיים, וטוב שכך. עם זאת, עומסי התנועה בהחלט עומדים לנגד עינינו, בפרט שקומפלקס שלם של מסחר עומד להתאכלס בקרוב ואחריו מתחמי מסחר נוספים. אנחנו חושבים על פתרונות. אני יכול לבשר שמיטב אנשי המקצוע עמלים למצוא מענה מיטבי לנושא. אחד הרעיונות שהועלו ואף מתקדם בתכנון, הוא העתקת הכיכר עם המזרקות למקום אחר בעיר, ורימזוּר של הצומת. מסיבה זו עצרנו לעת עתה את המיזם לשדרוג ופיתוח הכיכר, עד שיתבהר הנושא ויגובש מתווה מוסכם לפתרון של בעיית העומס”.
וממצוקה תחבורתית אחת לאחרת: כל מי שמסייר בעיר בשעות הערב, בעיקר אלו המאוחרות, רואה למול עיניו מצוקת חנייה משמעותית. ישנן רחובות שמכוניות חונות בהן בלית ברירה על המדרכות, בתחנות אוטובוס ואפילו במרכז הכביש. האם נושא החנייה לא טופל כראוי בשעת התכנון?
“אנחנו כמובן מכירים את הנושא. זו אכן מצוקה אמיתית, כפי שתיארת, שקיימת בכמה וכמה רחובות. מבחינת התכנון, ישנן תקנות של משרד השיכון בדבר הקצאת חניות לפי מספר התושבים, כך שמבחינה תכנונית נעשתה כאן עבודה בהתאם לנורמה. מה שקרה בינתיים הוא שהאוכלוסייה גדלה. תושבי העיר הרחיבו והגדילו את בתיהם בצורה ניכרת, המשפחות גדלו, וגם מידה גדולה של הכנסת אורחים נוהגים תושבי ביתר, כשהם פותחים את בתיהם למשפחות, ומארחות אותן באורח קבע בביתם שהורחב… את התוצאה אנו רואים בחניות שהתמלאו.
“אנו פועלים בנושא זה, והקצינו תקציב עתק כדי לעשות עוד יותר ולהפחית את מצוקת החניה. מה שנעשה בין היתר, הוא הרחבת הכבישים והסדרת עוד מקומות חניה ברחובות העמוסים, הורדת ‘אוזניים’ במפרצי החניה ועוד פתרונות שונים”.
קליטה
‘הרבה פחות קרינה’
תושבי העיר עוררו רבות על בעיות הקליטה הסלולרית בעיר, שהייתה מתחת לכל ביקורת. לאחרונה נוספו אנטנות נוספות כמענה, והשיפור בקליטה ניכר בהחלט, אבל כעת יש שחוששים מקרינה. מה הפתרון לדילמה?
“מי שאחראי על התקנת האנטנות בכל הארץ, הן חברות הסלולר. מה שמניע אותם הוא כמובן הנושא הכספי ושיקולי רווח. תושבי ביתר ברובם המכריע צורכים ב”ה תקשורת כשרה כהוראת רבותיהם, ומחזיקים מכשירים כשרים בלבד. מכשיר כשר שאינו צורך תוכן, הוא איננו רווחי לחברות הסלולר, מה שמסביר את ההשתמטות ארוכת השנים מצד החברות שלא למלא את חלקן בהתקנת אנטנות סלולריות לפי התקן הראוי בהתאם לגודל העיר והאוכלוסייה המתגוררת בו.
“אנחנו בעירייה הפעלנו מערכת לחצים מסיבית על כל הנוגעים בדבר כדי שהדבר יתוקן. ואכן, לשמחתנו הושלם לאחרונה תהליך אישור של שנים עמוסות בירוקרטיה, וכפי שניתן לראות – הותקנו אנטנות שתכליתן לתת מענה מיטבי בדמותה של קליטה סלולרית טובה לתושבי העיר.
“בנוגע לטענות על קרינה: בנושא הזה נפוץ מידע מוטעה ומוטה. כל המומחים מאוחדים בדעתם, כי הקרינה מתעצמת דווקא כאשר יש עומס על מספר אנטנות מצומצם, שאז מכשירי הטלפון כביכול צריכים ‘להתאמץ’ על מנת להשיג קליטה. בשעה שיש יותר אנטנות ופיזור גדול יותר של נקודות עם קליטה, התוצאה היא שהקרינה פוחתת בצורה משמעותית. כך שהמרחב העירוני שלנו כיום, כאשר יש בו יותר אנטנות, הוא חד משמעי מכיל הרבה פחות קרינה מאשר לפני התקנת האנטנות”.
מי קובע היכן תוצב כל אנטנה?
“את מיקום הצבת האנטנות לא אנחנו קובעים. למעשה אין לנו ממש השפעה על כך. גורמי מקצוע ממשרד התקשורת הם אלה שמאתרים את המקומות ומחליטים באיזה מקום תוצב כל אנטנה. האנטנות החדשות הוצבו ברחובות מרכזיים, ולכן מעוררות תשומת לב מיוחדת, אולם למעשה, כך הוא המצב בכל עיר ואין ספק שרווחתם התושבים היא שעמדה כאן לנגד העיניים תמיד”.
ישיבות
התרומה של הבעלזאים
ישיבת בעלזא הגיעה בשנה האחרונה לעיר. מצד אחד יש שמברכים על התרומה של ישיבות שמעצבות את צביונה של העיר כעיר של תורה, אולם מאידך, יש שקובלים על כך שניתנת הקצאה עירונית לקהילות שאינן נמנות כלל על תושבי העיר.
“אחלק את התייחסותי לשניים. ראשית, אין ספק כי אנו רואים חשיבות עליונה לפתוח את שערינו בפני ישיבות גדולות שיקבעו את משכנן בעירנו. התרומה שלהן בעיצוב הצביון של העיר היא עצומה, כפי שהזכרת בשאלתך, ואנו מעודדים ונמשיך לעודד עוד ועוד ישיבות שיבואו הנה. ישנם הרבה מגעים בנושא זה, ואני יכול לספר על ישיבת ‘עמלה של תורה’ שעתידה אי”ה לעבור לביתר עילית, כמו גם הישיבה המעטירה ‘אבני נזר’ של הגאון רבי זמיר כהן שליט”א. מתנהלים מגעים עם ישיבות נוספות, בסיועו של מחזיק תיק חינוך ר’ דודי זלץ. אנחנו רואים זאת בעין טובה מאוד ומברכים על ישיבת בעלזא שהקימה את ישיבתה בעירנו.
“לגבי שאלתך: חשוב לציין כי הישיבה קיבלה מבנה ישן מהעירייה. את התוספות הנדרשות והשיפוצים הם עשו בעצמם. זאת ועוד: אנו בעירייה יודעים לזהות היטב את התרומה העצומה של מקום תורה כמו ישיבת בעלזא לתושבי העיר. הרחובות נראים שונים כאשר מסתובבים בהם מאות בחורי ישיבה רציניים, וכידוע, ובהבדלה המתבקשת, במקום שיש חתולים אין עכברים… ודי למבין.
“זאת ועוד: ישיבה כזאת שנמצאת בעיר שלנו מעניקה גם תרומה כלכלית, שבאה לידי ביטוי גם בקניות לצרכי הישיבה, אנשי משק ותחזוקה, צוות ואפילו אברכים שנותנים מענה לימודי לבחורים מהישיבה. כך או כך, ברור שהתועלת שהעיר שלנו מפיקה מישיבה כזאת הוא עצום, ולכן אנחנו מבקשים לפתח עוד ועוד את המגמה של הבאת ישיבות הנה”.
עיר החסידות
מחפשים חסידויות חדשות
האם אתם מעודדים ומעוניינים שגם מרכזי חסידות יקבעו את משכנן המרכזי בעיר ביתר עילית?
“בוודאי. אני יכול לספר כי פעלנו לשם כך לא מעט, ועמדנו בקשר עם אדמורי”ם בעלי קהילות גדולות לשם כך. דברים כאלו דורשים סבלנות, כי מדובר בתהליכים ארוכי טווח הנוגעים בהרבה רבדים. יש לנו סבלנות ואורך רוח, ובהחלט אנו מצפים שהמגמה הזאת גם תתפתח.
“בינתיים יכולים אנו לציין בסיפוק רב, את העובדה שכ”ק אדמו”ר מזוועהיל שליט”א הינו תושב העיר שלנו ומרכזה של החסידות עבר מירושלים לביתר. כמובן שאין אנו יכולים שלא לתת אל ליבנו אל האובדן הגדול בפטירת אביו הגדול, כ”ק אדמו”ר מזוועהיל זצ”ל, שהיה ידיד אמת של העיר ותושביה, ואף הרבה לבקר בה. כעת מתגורר בה כאמור יבלחט”א בנו הרבי שליט”א, ואנו כעירייה נכונים לעזור ולסייע ככל שניתן על מנת להרחיב את גבולות המוסדות כאן בעיר”.
מה לגבי ‘סקופ’ טרי לסיום?
רה”ע מחייך. “ה’סקופ’ הכי גדול שאני יכול לתת לך – זה שבעיר שלנו אין ‘סקופים’. אם תרצה, זהו אחד המאפיינים של ביתר: אין כאן סודות. עוד לפני שמתגבשת לה תכנית, כבר מספרים ומדברים על אודותיה ברחובות ובשטיבלאך… אני לא יודע אם אחדש לך כאשר אספר שבניין העירייה עתיד לעבור אי”ה לכניסה לעיר מהכיוון של גבעה ב’, באזור קדושת לוי ואהל שרה. משרדי העירייה ימוקמו מעל לבניין משולב של מסחר ומגורים. יש כאן חשיבה פרקטית מאוד, שהרי בעיר שלנו נמנעים מלבנות לגובה ע”פ הוראת מרא דאתרא שליט”א, כדי שלא להזדקק למעליות שבת, אולם בניין העירייה שפעיל רק בימות החול – דווקא יכול להיות ממוקם בקומות הגבוהות. וכך, כדי שלא ‘לבזבז’ שטח בנייה עירוני – הוחלט על הפתרון המעניין הזה”.
מסר לסיום?
“אני רוצה לברך מעומק ליבי בברכת פסח כשר ושמח את רבני העיר – הגאון הגדול רבי חיים וייס שליט”א והגאון הגדול רבי יעקב תופיק שליט”א, וכן את חברי הבד”צ וכלל רבני הקהילות כולם, כל אחד בשמו הטוב יבורך, שעיניהם וליבותיהם נתונים כל העת על העיר ותושביה, ורושם פעילותם התמידי ניכר בכל רובד בהתנהלותה של העיר. יהי רצון שיזכו לבריות גופא ולנהורא מעליא ולהמשיך להאציל מהודם על העיר ויושביה עוד שנים ארוכות.
“עוד אני רוצה לשבח ולהוקיר את סגני ראש העיר, חברי מועצת העיר, מחזיקי התיקים בעירייה, מנהלי המחלקות, עובדי המנהלה וכל אותם אלה שציר חייהם נע סביב הדאגה לתושב ועושים לילות כימים על מנת לפתח את העיר ולתת מענה מיטבי לכל תושב כל העת.
“ואחרונים חביבים – תושבי העיר שזכות היא עבורי לשרת אותם ולעמוד לימינם. הרוח הגבית שהתושבים נותנים כל העת, היא זו שנותנת את הכוחות להמשיך במלאכה ביתר שאת וביתר עוז, בתפילה ש’עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבונו חסדיך’ – נזכה להמון סייעתא דשמיא גם בעתיד.
“ותודה כמובן למערכת ‘שערים’ על האכסניה הנאה, ועל התרומה העצומה שהעיתון מעניק לתושבי העיר תמידים כסדרן. בברכת פסח כשר ושמח לכולם. ואנו תפילה ותקווה שבמהרה נזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים בביאת גואל צדק, במהרה בימינו אמן.
“אנחנו, הביתרים, בסך הכל קרובים מאוד לירושלים ומקום המקדש”, מחייך רה”ע בחיוך צופן סוד – – –
